דעה
המשאב האמיתי בסטארט-אפ הוא לא הקוד – זה היזם
המנוע של כל מיזם אינו רק הטכנולוגיה או המודל העסקי - אלא האדם שמוביל אותו. בעולם של AI, דווקא החוסן המנטלי, הגמישות הרגשית והמודעות העצמית של היזם הם שמכריעים הצלחות. הגיע הזמן לגישה הוליסטית שמבינה: השקעה ביזם היא ההשקעה בחברה
עולם ההשקעות נמדד במספרים. ARR, CAC/LTV, שווי חברה, שיעורי צמיחה, ROI - זו שפה חיונית לניהול סיכונים ולקבלת החלטות. כפי שיזם ותיק שמצוטט בספרי "היזם האנושי – איך להקים סטארטאפ ולהישאר בחיים", אמר לי פעם: "המשקיע הטיפוסי המיוצג בבורד רואה את עצמו בגדול כבעל שני תפקידים: אישור תקציב שישקף את אסטרטגיית החברה והחלפת מנכ"ל/ית בעת הצורך". אבל כשמסתכלים על מה שבאמת מזיז חברות קדימה – זה לא רק המודל העסקי, אלא המנוע האנושי שמפעיל אותו.
גם בעידן שבו ה-AI הופך להיות הקו-פיילוט של כולם, וצוותי יזמים ופיתוח יכולים להיות הרבה יותר ״רזים״ ומהירים, יזמים הם המשאב החשוב ביותר של כל סטארטאפ - בהיותם אלו שמניעים את המערכת, נושאים על גבם את האחריות, מקבלים החלטות קריטיות תחת לחץ עצום, מובילים את ״המכונה״ ומנסים לאזן בין חזון למציאות. גישת השקעות ניהולית-אנליטית מפספסת את מה שבאמת מזיז את המערכת קדימה: האנשים שמובילים אותה. אחד הגורמים המרכזיים – אם לא המרכזי מכולם – לנפילת סטארטאפים אינו בעיות טכנולוגיות או כשל בשוק, אלא שחיקה מנטלית, ולעיתים גם פיזית, של היזמים עצמם.
גם בעתות שגרה, המסע היזמי רצוף התמודדויות: גיוסים, החלטות בתנאי אי־ודאות, בדידות, אחריות כלפי עובדים ומשקיעים. ובשנה האחרונה, המציאות הזו רק הקצינה. מאז השבעה באוקטובר, יזמים מתמודדים גם עם אובדן אישי וקולקטיבי, חרדות מתמשכות, היעדרויות ממושכות של עובדים – ולעיתים של היזמים עצמם – לשירות מילואים ארוך, ובעקבות כך שינויים בתרבות הארגונית בחברה, וחוסר ודאות שמקרין על כל מערכות החיים.
כשהיכולות הטכנולוגיות הופכות לסטנדרט נגיש, היתרון התחרותי עובר דווקא למקומות שלא ניתנים לאוטומציה: המיינדסט היזמי. דווקא בעולם שבו כולם מפתחים מהר, מגייסים מהר, מתקדמים מהר – החוסן הנפשי של המייסד והמיינדסט המודע והצומח שלו הופכים למכפיל השקעה.
בסופו של דבר, הצלחה או כישלון של השקעה לא נמדדים רק על פי המוצר או השוק – אלא בראש ובראשונה על פי האדם שמוביל, בטח ובטח בשלבים המוקדמים כשאי הוודאות היא רבה והמשקיעים משקיעים בעיקר ביזמים. יזם שלא מצליח לנהל את עצמו ואת החוסן האישי שלו, יתקשה לנהל גם את המיזם שלו באופן אפקטיבי. בספרי "היזם האנושי", אני מדברת על ההיבטים המנטליים הנדרשים כדי לשרוד – ואפילו לשגשג – בתוך המציאות הזו, על הדיוק והתמהיל של ביצועים גבוהים ובלתי מתפשרים לצד הרחבת מודעות, מקום לרגש והכלת מורכבות. איך להקים סטארטאפ ולהישאר בחיים. המתח הנפשי, תנאי אי-הוודאות והעומס הרגשי הופכים את המסע היזמי למורכב מאין כמוהו. דווקא בשל כך, בדיוק כשם שמשקיעים במודל העסקי, בטכנולוגיה או בפיתוח שווקים – נכון להשקיע גם בחוסן, בתודעה וביכולות הרגשיות של היזם.
המסקנה ברורה: השקעה צריכה להיות הוליסטית. בדיוק כפי שמשקיעים במבנה המשפטי, במודל העסקי, בטכנולוגיה ובתהליכי סקיילינג, כך יש להשקיע גם בבנייה האישית והנפשית של היזם, גם כשהיזמים עצמם לעיתים חושבים שזה ״do or die״ - שהרי לאורך זמן זה לא בר קיימא. השינוי קורה, גם אם לאט - ומודלים מתקדמים של קרנות בעולם כבר כוללים תכניות ליווי פסיכולוגי, סדנאות לניהול חוסן, ופיתוח אישי כחלק בלתי נפרד מחבילת ההשקעה. לא מדובר באקט פילנתרופי – אלא בהבנה שניהול אנרגיה, ויסות רגשי, קבלת החלטות מורכבת – הם מרכיבים של ביצועים, ולא רק של wellbeing.
כמעצמת סטארטאפים, עלינו להוביל את השינוי גם בתחום זה. קרנות ישראליות יכולות לאמץ גישות מתקדמות, לשלב תמיכה וליווי כחלק בלתי נפרד מתהליכי ההשקעה, וליצור סביבת יזמות שבה יזמים לא רק שורדים – אלא גם משגשגים. כי בסוף, השקעה בסטארטאפ היא קודם כל השקעה באנשים שמובילים אותו.
כפי שיש מטבע כספי, יש מטבעות נוספים – מטבע של זמן, של אושר, של חופש בחירה. אני תמיד אוהבת לשאול את עצמי בהקשר הזה לפני קבלת החלטות – "מה המחיר?" לא רק בהקשר הכלכלי, אלא במובן הרחב של המחיר שההחלטה תגבה ממני. רק כשנשקיע ביזמים עצמם כפי שאנחנו משקיעים במוצר – נוכל לבנות חברות עם חוסן, חזון, והשפעה שנשארת לאורך זמן.
גלי בלוך לירן, מייסדת ומנכ״לית של The Human Founder. Trusted Advisor, מאמנת בכירים, מרצה, משקיעה וסופרת
