סגור
המחאה החברתית 2011 הפגנה בתל אביב
המחאה החברתית ב-2011. גם אז ההסתדרות לא השתתפה (צילום: עופר צור)
דעה

על ראשי המגזר העסקי לרדת מהעץ - ולהשתתף במחאה

המחיר שקברניטי המשק עלולים לשלם כיום על השתתפות במחאה למען החזרת החטופים - בטל בשישים ביחס למחיר ארוך הטווח שהחברות שלהן ישלמו אם המלחמה תימשך

מבלי להיכנס לסיבות שהביאו את יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד שלא להצטרף למחאה נגד חזיונות הממשלה הנוכחית ובעד החזרת החטופים, השורה התחתונה ברורה: ארגון העובדים הגדול בישראל לא יהיה חלק ממנה.
להסתדרות אפשר להוסיף את הסטודנטים, שגם הם אינם חלק רשמי במחאה - מדובר בשני "מנועי מחאה" קלאסיים שלקחו חלק בשינויים חברתיים ופוליטיים ברחבי העולם.
החדשות הטובות הן כי יש אינספור דוגמאות מההיסטוריה המודרנית המראות שאם יש תנאים מתאימים - זעם ציבורי רחב, יכולת להתארגן עצמאית, מסרים פשוטים וברורים - אפשר להצליח גם בלעדי שני הכופים האמורים. מהאביב הערבי (2010-2011), דרך מחאת האפודים הצהובים בצרפת (2018-2020), ועד תנועת Occupy Wall Street בארה"ב (2011) ואפילו הפלת משטר מילושביץ' בסרביה לפני 25 שנה.
ואולם יש גם דוגמאות ישראליות: מחאת האוהלים לפני 14 שנה, מחאת הנכים (2017-2018) ואפילו מחאת יוצאי אתיופיה (גם ב-2015 וגם ב-2019). מחאות אלו לא זכו לגב של ארגוני העובדים או הסטודנטים, אך השיגו חשיפה ציבורית ולחץ על הממשלה לבצע שינויים במדיניות.
ישנם כמה אלמנטים משותפים לתנועות המחאה האלו. בראש ובראשונה, נדרש אירוע המהווה "טריגר" שהוא חזק - ואין חזק מחטופים וממלחמה שהפכה מזמן לפוליטית ומייצרת קורבנות ללא הרף. שנית, מבנה מחאה "אופקי" (כמה ארגונים ומוסדות) ולא הייררכי. כלומר, היעדר התלות בגוף מרכזי שיכול למשל להחליט לפרוש או להפסיק את המאבק.
בהקשר הזה נדרשות התארגנויות אזרחיות חלופיות - וכאלו יש למכביר, ולאו דווקא בגלל סיבות משמחות: ההפיכה המשטרית, מחדל 7.10, המלחמה, חוסר המעש של הממשלה, החולשה חסרת התקדים של האופוזיציה. גם הרשתות החברתיות אפשרו ארגון מהיר, גיוס המונים והפצת מסרים בלי תיווך.
ולמרות זאת, חוסר ההיענות של המגזר העסקי - מורגש. וזה יותר מטריד מכל דבר אחר. אין כלכלה ללא מדינה. אין הייטק ללא עובדים מיומנים ומשכילים. ואין מסים גבוהים - ללא הייטק ושוק עבודה מפותח. גם אין צריכה פרטית והשקעות ללא משקי בית חזקים עם הכנסה גבוהה. את הדברים האלו ראשי המשק היו אמורים להבין מזמן. המחיר שהם עלולים לשלם כיום בטל בשישים ביחס למחיר ארוך הטווח שהחברות שלהן ישלמו - אם כי "בתשלומים"- לאורך הדרך הקשה שמצפה לנו ולמשק.