עם דחיפה קטנה אפשר לתת לכלכלת ישראל אופק בהיר יותר
ההייטק הישראלי עדיין מתפקד ואפשר לבנות על האקזיט הבא; ניתן לתעדף את סוגיית שילוב החרדים ולבנות תשתית לעתיד; יש פתרונות בטווח סביר למשבר ביטוחי הסיעוד, יוקר המחיה והטיסות; גופי התכנון המקצועיים ממשיכים לקדם בנייה ופרויקטים ללא שיקולים פוליטיים
לעשות ריסטארט כדי להעביר את כולנו למצב בטוח
לצד ההפתעות האינסופיות לרעה בשנתיים וחצי האחרונות, אם יש משהו שהפתיע דווקא לטובה זה תפקודו של ההייטק הישראלי. עסקאות ענק בקנה מידה היסטורי כמו Wiz וסייברארק, גיוסי הון של סטארט־אפים ואפילו תוכנית התרחבות בצפון של אנבידיה. כל אלה קרו גם כשמדינת ישראל שרויה במלחמה הארוכה בתולדותיה, כשטילים בליסטיים מתעופפים בשמיה וברקע היא הופכת למשהו בין מדינה מצורעת לספרטה, תלוי מאיזו זווית מסתכלים.
כל הדברים הטובים שראינו בשנים האחרונות בהייטק הישראלי הם קצירת פירות של העשור האחרון. רוב החברות שמצליחות היום הוקמו מ־2013 והלאה, כשהאקו־סיסטם המקומי ממונף על ידי השקט הביטחוני היחסי והתאוששות העולם אחרי המשבר הפיננסי של 2008 שהזרימה הרבה כסף להייטק. אבל עכשיו צריך להכין את הבציר הבא, את זה שיוכל לספק את האקזיטים ואת ההצלחות של עוד שבע ועוד עשר שנים, בדיוק לפי המודל של קרנות הון סיכון. וכאן ישראל צריכה להתאפס על עצמה.
זה לא רק ה־AI, החזרת הטאלנטים שברחו או חמש יחידות מתמטיקה, אלא הדיכאון והלם הקרב שכל המדינה שרויה בהם ואשר לא מעודדים יזמות. במדינה שכמעט כל סיכון אפשרי בה התממש, איפה שאפשר אנשים יעדיפו להוריד סיכון, ומשמעות הדבר פחות יזמות ופחות חדשנות.
4 צפייה בגלריה
מייסדי Wiz, מימין: רועי רזניק, עמי לוטבק, אסף רפפורט וינון קוסטיקה
(צילום: אבישג שאר-ישוב)
האופי של הצעירות והצעירים בישראל לא השתנה וגם לא הרוח, גם כסף לא חסר, אפילו ממשקיעים זרים שעדיין מאמינים בג'ניוס הישראלי. צריך רק להחליט לאתחל את הכל מחדש, קצת כמו שבמתקפת סייבר, כדי להקטין את הנזקים, מדליקים מחדש את המחשבים ב"מצב בטוח", שמחזיר אותך לאחור, לפני שכל המערכות היו על סף קריסה. סופי שולמן
היגיון תכנוני: תכנון מקצועי ולא פוליטי ישרטט כאן קווים של תקווה
אם זה היה תלוי רק בשרי הממשלה, את הבית הבא שלכם הייתם קונים בעזה, בשכונה חרדית, בהתנחלות, בפיסטין בנגב או בגליל (פחות חשוב המיקום, העיקר שהוא יהיה תקוע כעצם בגרון לערביי האזור). חצי מיום העבודה שלכם הייתם מבלים בפקק, כי זו התוצאה כשכולם גרים בפרבר מרוחק.
תסריט האימה הזה לא יתממש בקרוב כי מוסדות חשובים במדינה עדיין מתפקדים. למשל, זרועות התכנון ממשיכות לקדם בנייה של שכונות רוויות וצפופות במקומות קצת יותר הגיוניים, בערים שמצויות בלב אזורי הביקוש. ל־16 אלף הדירות החדשות שייבנו בקרוב בשדה דב, יצטרפו בשנים הקרובות מעל ל־30 אלף דירות בין גלילות לחוף הים של תל אביב והרצליה. עשרות אלפי דירות ייבנו גם בסירקין על חורבות הבסיס שפונה, ועיר חדשה תיבנה ליד קריית גת. מאמצים נעשים גם בתכנון הערים הערביות הגדולות כאום אל־פחם, טירה וטייבה.
זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אך גם תוכנית המטרו מתקדמת ולאורכה ייבנו עוד מאות אלפי דירות סמוך לציר תחבורה ציבורי ומקומות העבודה. למרות הצהרות של פוליטיקאים מהליכוד גם התוכנית לפינוי מפרץ חיפה ובניית עיר חדשה מתקדמת. תוכניות אלה ואחרות יקרו בעוד שנים, אך הן משרטטות חזון ומעניקות תקווה. תקווה לכך שיום אחד אולי תהיה כאן מדינה קצת יותר נוחה ויעילה שבה התכנון אינו פוליטי אלא מקצועי, שאינו מפריד בין קבוצות, אלא מקרב. כל זה יתגשם אם הפוליטיקאים יאפשרו למומחים לעשות את עבודתם. אמיתי גזית
שמים פתוחים לכולם: הדרך להוזלת הטיסות לישראלים לא כל כך ארוכה
מחירי הטיסות שהרקיעו שחקים בשנתיים האחרונות הפכו גם את השאיפות של הישראלים לקצת אסקפיזם בניחוח חו"ל למשימה יקרה. הדרך לגאולה עוברת בנתב"ג אבל דורשת בעיקר שיתוף פעולה של הממשלה ושל חברות התעופה.
ברמה הממשלתית, עידוד כניסה של חברות תעופה זרות נוספות לישראל, כולל לואו־קוסט, ותמריצים שישאירו את החברות בישראל גם כשהמצב הביטחוני מחמיר. יותר תחרות תוביל לירידת מחירים. בין היתר, אפשר להוריד את האגרות שמשלמות חברות התעופה לרשות שדות התעופה, ובכך להפחית את עלויות התפעול שגולשות לצרכנים. גם השקעה בתשתיות תסייע. פתיחת טרמינלים נוספים, הגדלת קיבולת בנתב"ג והקמת שדה תעופה בינלאומי נוסף יפחיתו עומסים, ימנעו עיכובים ויקטינו עלויות.
עוד מהלך חשוב הוא עידוד חברות ישראליות לפעול במודל לואו־קוסט, כולל אפשרות להפריד בין כבודה, הושבה ושירותים נלווים ותכנון לו"ז טיסות שממקסם שימוש במטוסים וצוותים. הממשלה יכולה לסייע בכך על ידי הקלות רגולטוריות באבטחה וטרמינל ייעודי, עם תפעול מוזל ושירות עצמי.
הדרך להוזלת טיסות כרוכה ביצירת תחרות אמיתית, הסרת חסמים בירוקרטיים והשקעה בתשתיות תעופה מתקדמות. אבל כל זה לא נמצא באג'נדה של ממשלת ישראל ולמדנו לחיות עם סטנדרט כל כך נמוך, שבמסגרתו הצרכן הישראלי מסתפק רק בשמים פתוחים ובטיסות שיוצאות בזמן. חופית כהן אולאי
עגלות פחות עמוסות: את השינוי ביוקר המחיה ניתן לדחוף בעזרת הצרכנים
ההתפרעות המתמשכת בשנים האחרונות של יצרני המזון, ובראשם שטראוס ותנובה, הפכה את קניות המזון לאתגר שרבים מתקשים לעמוד בו. כשמחירה של חפיסת 100 גרם שוקולד פרה גבוה ממחירו של בשר טרי באותו משקל, ומחיר גביע יוגורט מועשר בחלבון גבוה ממחיר ליטר חלב בפיקוח, המשמעות היא שאנחנו באירוע שיצא משליטה.
אבל זוהי לא גזירת גורל. הממשלה יכולה, ברצונה, להפחית את הכוח העודף שבידי היצרנים דרך פתיחת שוק המזון ליבוא חופשי, בשילוב של הסרת חסמי כשרות עודפים. הקלות בכשרות יאפשרו ליצרנים המקומיים לייצר ברצף, מבלי לעצור ולהשבית את המפעלים משישי בצהריים ועד צאת השבת, באמצעות עובדים לא יהודים. ההתייעלות תוכל לסייע להוריד מחירים, ולהתחרות בצורה הוגנת ביבואנים, שיוכלו לייבא לישראל מגוון חלופות זולות שהיום לא מאושרות על ידי הרבנות.
הטיפול לא צריך להיעצר אצל היצרנים והיבואנים, והוא חייב להגיע גם למקטע הקמעונאי, שבעשור החולף התעצם ואחראי לחלק ניכר מההתייקרויות. אף שחלק ניכר מהתיקים בחקירת תיאום המחירים נסגרו, לא ניתן להתעלם מהמסרים שהועברו בין מובילי השוק ביחס לנכונות להעלות מחירים. המותג הפרטי שנוצר כמעורר תחרות, הפך עם השנים לכלי להעצמת הקמעונאים ולשותף מלא לגלי ההתייקרויות, ולכן יש לבחון את השימוש שעושות בו הרשתות, ולהגבילן במידת הצורך.
כלי נוסף שבידי הממשלה, שהעלתה השנה את המע״מ ל־18%, הוא הפחתה שלו על מוצרי מזון בסיסיים, כך שיושווה לנהוג ברוב מדינות ה־OECD – עד 8%.
מכיוון שכל הכלים מוכרים וממשלות ישראל בחרו שלא לעשות בהם שימוש, נראה שהשינוי יגיע רק בזכות הצרכנים, שיצמצמו את היקף הקניות שלהם למינימום הנדרש. פעולה פשוטה, עם תוצאה מיידית. כשהחנויות מתרוקנות, המחירים בסוף יורדים. נורית קדוש
חרדים לעתיד: אפשר לשלב את החרדים בחברה אם משלבים ידיים
כבר כמה שנים שאין ויכוח בין אנשי ונשות המדיניות הציבורית בישראל כי האתגר הגדול ביותר לאיכות החיים שלנו בעשורים הקרובים הוא שילוב החרדים בחברה ובכלכלה הישראליות. אך כגודל ודחיפות האתגר כך גודל ההזנחה כשהממשלות לדורותיהן מעדיפות שלא לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. ואם כבר יש עיסוק בסוגיית שילוב החרדים, זהו עיסוק נקודתי: פעם עוסקים בגיוס חרדים, פעם בשילובם בהייטק, פעם בתוכנית דיור חרדית, אך כולם נמנעים מלראות את היער כולו.
למה זה קורה? ממשלות שיש בהן חרדים מעדיפות ללכת בין הטיפות, לתקצב ביד אחת פרויקטים קטנים לעידוד תעסוקה, וביד השנייה להעמיק את התמריצים לאי־תעסוקה. ואילו ממשלות שאין בהן חרדים (ממשלת בנט־לפיד 2021, וממשלת נתניהו־לפיד 2015) פונות בעיקר למצביעיהן החילונים, ולכן הרטוריקה שלהם היא אנטי־חרדית ויוצרת אצל החרדים תחושה של איום וצורך בהסתגרות. גם המדיניות בפועל מתמקדת בעיקר רק בקיצוץ של תקציבים ולא בבניית אלטרנטיבות תעסוקתיות וחינוכיות.
ממשלה שתרצה לעשות טוב לאזרחיה תצטרך לתעדף את סוגיית שילוב החרדים מעל כלל הסוגיות האחרות. והכוונה לשילוב החרדים לטווח ארוך, במונחים של תוכנית חומש או תוכנית עשור. תוכנית כזו צריכה לכלול את כל משרדי הממשלה, את אנשי המגזר העסקי, וגורמים מובילים מהחברה החרדית, כולל גורמים שמרניים שעצם השתתפותם תהווה הודאה ראשונה שיש כאן "אתגר ובעיה".
תוכנית החומש הזו צריכה לאמץ תפיסת עולם פנים־חרדית ולא אידיאלוגית. אין צורך לנסות להפוך את החרדים לציונים אלא להציב מטרות פרקטיות ואנושיות - כמו צמצום שיעורי העוני במגזר, הקטנת ההסתמכות על אחרים בביטחון ובכלכלה, ושיפור איכות החיים שלהם.
תוכנית החומש הזו צריכה להיתפס בעיני החרדים ככזו שתהיה בעדם ובשבילם. גם בשביל שהתוכנית תצא לפועל וגם משום שזה באמת מה שתוכנית חומש נכונה תעשה.
רבים בישראל מיואשים משילוב החברה החרדית בישראל, אבל האמת היא שמעולם לא באמת ניסינו. מעולם לא שמנו את זה בראש סדר העדיפויות שלנו, ומעולם הממשלה לא הורגלה לחשוב על המשמעות של מהלכיה על החברה החרדית.
מאמצי שילוב החרדים בצה"ל נעשים כיום בוועדת חוץ וביטחון ובמשרד הביטחון, שאר המשרדים בישראל כמעט לא מעורבים בתהליך, למעט משרד האוצר שמשמיע מדי פעם אמירות מאקרו. יש סיכון משמעותי שמאמץ שילוב החרדים לצה"ל יתורגם בסופו של דבר לכל מיני מהלכים שיתמרצו־אי תעסוקה. לדוגמה: חשבו על עשרות אלפי אברכים שמבצעים שמירה אחת בשבוע, ומקבלים שכר מילואים של כ־2,000 שקל בחודש. לכן יש הכרח שההסתכלות על שילוב החרדים תהיה של כל המשרדים יחד. שלמה טייטלבאום
להזדקן בכבוד: הפתרון למשבר ביטוחי הסיעוד נמצא בהישג יד
אף אחד לא אוהב לדבר על סיעוד, יותר מכך על ביטוחים סיעודיים ומעל הכל על המשבר בביטוחים הסיעודיים – אירוע מורכב, שמושפע מהתנהלותם של גופים בעלי אינטרסים שונים, כמו ביטוח לאומי, קופות החולים ומשרדי הממשלה. אלא שהמשבר הזה, שקורה כאן ועכשיו, עלול להביא לפשיטת רגל של ביטוח לאומי ולקריסת הביטוחים הפרטיים של קופות החולים, ולהשפיע על האפשרות של כל אדם בישראל להזדקן בכבוד.
למרות מורכבותו, הפתרון למשבר לא בשמים. אפילו ממשלה כושלת בשנת בחירות יכולה לקדם אותו.
העקרונות שעליהם יבוסס הפתרון למשבר ידועים. ברובד הראשון נמצא ביטוח לאומי, שער הכניסה לעולם הסיעוד, שצריך להגדיל את הבקרה על מי שעובר בשעריו, מבלי להשיב את המבחנים המשפילים מהעבר. במקביל, עליו לשנות את מבנה התמריצים של חברות הסיעוד ושל החולים הסיעודיים עצמם, שכיום דוחף להשיג את רמת הסיעוד הגבוהה ביותר.
ברובד השני, הביטוח הקבוצתי בבעלות קופות החולים. כאן יש אומנם יותר סימני שאלה: האם הביטוחים ייוותרו בקופות החולים? האם יש לקחת את המוצר מעולמות הביטוח אל עולמות החיסכון הפנסיוניים? אך בשלב זה, לרשות שוק ההון ולמשרד האוצר כבר אמור להיות כיוון ברור, מה גם שבכל מקרה שני דברים חייבים להשתנות: הראשון הוא המודל הנוכחי, שבו תפעול הביטוח תלוי בחברות ביטוח שמתחייבות בכל פעם לתקופות קצרות, ומשאירות 5 מיליון בני אדם ללא ודאות. השני הוא הגמשת מנגנוני האיזון האקטוארי, שתאפשר להתאים את הביטוח לקושי שבחיזוי תוחלת החיים והיקף הצרכים במצב סיעודי בעתיד. כל שנדרש הוא טיפול קרוב של הרגולטורים ושל שרי האוצר והבריאות - בפיהם ובלבבם לעשות. שקד גרין ערבה
