פרשנות
קיצוץ מתבקש: כך שוברים את מעגל החובות של המפלגות
המודל הנוכחי דוחף להוצאות יתר. שינוי במענקים ובשיטה יכול לבלום את הסחף
השיטה הקיימת מעודדת את המפלגות לבזבז כספים במערכות בחירות — ולהיכנס לחובות. לאחר הבחירות הן מקבלות מימון מלא של כ־1.638 מיליון שקל לכל ח”כ, לפי שיטת הממוצעים – מנגנון שבו מימון הבחירות למפלגה נקבע לפי ממוצע בין מספר המנדטים שהיו לה בכנסת היוצאת לבין מספר המנדטים שקיבלה בבחירות, בתוספת יחידת מימון אחת קבועה. הבעיה נוצרת כשהסכום הסופי נמוך מהציפיות. אז נכנסות לתמונה הלוואות מהכנסת, הנפרסות לשלוש שנים ולעתים מוארכות לשנה נוספת.
התוצאה ברורה: מחצית ממימון המפלגות השוטף — כ־49 אלף שקל לחודש לכל ח”כ — מופנית להחזר חובות. חוק מימון המפלגות, שנחקק ב־1973, נועד לאפשר פעילות פוליטית שוטפת, אך בפועל המימון משועבד להחזר חובות קמפיין. מהיתרה משלמות המפלגות שכר למנגנון — מנכ”ל, דובר, פעילים ומשרדים — במקום להגיע לציבור.
ניתן לקבוע מענק בחירות של 600-700 אלף שקל לכל ח”כ, במקום 1.638 מיליון כיום. במקביל, יש להפחית את המימון השוטף. כל מפלגה תקבל מימון ישיר לפי הישגיה בבחירות — בלי קשר לעבר
כדי לשנות את התמריץ, יש לעדכן את המודל. ניתן לקבוע מענק בחירות של 700-600 אלף שקל לכל ח”כ, במקום 1.638 מיליון כיום. במקביל, יש להפחית את המימון השוטף לכ־50 אלף שקל לחודש, לבטל את תוספת יחידת המימון הקבועה, ולוותר על שיטת הממוצעים. כל מפלגה תקבל מימון ישיר לפי הישגיה בבחירות — בלי קשר לעבר. כך יקטן התמריץ להוצאות מופרזות, והמפלגות ייאלצו להתאים את הקמפיינים ליכולתן הכלכלית, במקום להסתמך על חוב עתידי.
הבעיה היא שאין כיום גוף מפקח פעיל. הוועדה הציבורית למימון מפלגות, בראשות השופטת בדימוס איילה פרוקצ’יה, סיימה את כהונתה, ולא הוקמה ועדה חדשה בשל מחלוקת על מינויים בין הכנסת לבית המשפט העליון. בהיעדר פיקוח, המפלגות עלולות שוב לפעול להגדלת יחידת המימון. כך היה בעבר: לפני הבחירות האחרונות ועדת פרוקצ’יה נכנעה לח”כים, מחשש שתיכפה עליה חקיקה והעלתה את יחידת המימון מ־1.4 ל־1.6 מיליון שקל. זאת לאחר שב־2019 הגדילו הח”כים את המימון בחקיקה, תוך עקיפת הוועדה. לנוכח החובות והמאבק הפוליטי, לא מן הנמנע שגם הפעם, לפני הבחירות, תוגדל יחידת המימון — ברוב קואליציוני.
