פרשנות
תמרונים משפטיים מגושמים: מדוע עצר בג"ץ את חקירת מבקר המדינה על 7.10
שופטי בג"ץ דחו בסלידה את הטענה שהמבקר יכול לחקור הכל ואת ההסכמות שהושגו בין היועמ"שית לצבא. וגם: השקר של הממשלה שהוביל לצו ביניים נגד סגירת גל"צ
1. הצווים שהוציא היום (ד') בג"ץ נגד מבקר המדינה (צו על תנאי וצו ביניים) לא הפתיעו את מי שנכח בדיון אתמול. שני עניינים מעסיקים במיוחד את השופטים. הראשון, סמכות המבקר לחקור את נושאי הליבה, כלומר נושאי מדיניות - מדיניים, כלכליים, צבאיים – שחוללו את טבח 7 באוקטובר. השני, שמירת זכויותיהם של בכירים, בעיקר קציני הצבא מהרמטכ"ל ומטה, שחשופים להטלת אחריות אישית מבלי שזכויותיהם יישמרו. ההגינות שנשמרת במשפט פלילי ובוועדת חקירה לפיה עוצמת הסנקציה המזומנת לנחקר מכתיבה את עוצמת שמירת זכויותיו - לא ממש נהירה ומקובלת בהליכי הביקורת. וזהו אחד ההבדלים החשובים בין ביקורת לחקירה.
בעקיפין, גולשים הצווים לשני תחומים נוספים שמשיקים לאירוע. האחד, יוזמות המבקר בהינתן האפשרות שתקום ועדת חקירה כלשהי – ממלכתית או פוליטית, כלומר עצמאית או ביביסטית. זה כבר נושא לבג"ץ אחר שמנוהל במקביל. השני, ההיגיון הבריא והשכל הישר שנגזרים מתפקידו המשטרי של המבקר. מי שהיה משיב בחיוב לשאלה האם האסון הגדול בתולדות מדינת ישראל אמור להיבחן בידי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, היה נשלח לאישפוז.
ובמקום זאת, אנגלמן פרס בעליון שני תמרונים משפטיים מגושמים שנדחו, בסלידה כמעט, בידי השופטים. האחד, פרשנות הסעיף שכאילו מסמיך את המבקר לחקור כל עניין שיראה לנכון. וזאת, מחוץ להקשר של העניינים שפורטו בסעיף הקודם – ניהול תקין, יעילות, חיסכון וטוהר מידות. התמרון השני ביקש להיתלות בהסכמה שהושגה בבג"ץ בין היועצת המשפטית לממשלה לבין הצבא בנוגע לסמכויות המבקר. "למה ההסכמה הזו אמורה לחייב את הסניגוריה הצבאית, את ההורים השכולים, את הצדדים שלא היו צד להסכמה ההיא שאפילו לא קיבלה תוקף של פסק דין?", תהו השופטים.
נדמה שיותר משסלדו השופטים מעצם מעורבות המבקר, הם סלדו מההנמקות המשפטיות שגויסו כדי להגן עליה. וזו אחת הסיבות למהירות שבה הוצאו הצווים, פחות מיממה לאחר הדיון.
2. צו ביניים נוסף הוציא השבוע נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בעתירת ועד עובדי גל"צ נגד החלטת הממשלה להחשיך את שידוריה. ושוב, כמו בצו הביניים נגד המבקר, הנימוקים המשפטיים שבפרונט לא מספרים את כל האמת. הנשיא עמית שלף את הנימוק הקלאסי: "החלטתי זו ניתנת, בין היתר, בשים לב לכך שבתשובת הממשלה לא נמסרה התחייבות מפורשת להימנעות מפעולות בלתי הפיכות עד להכרעה בהליך".
אבל, ייתכן שברקע עמד נימוק נוסף, והוא שקר. זה התחיל בהאשמה קשה של עו"ד דוד פטר מטעם הממשלה ושר הביטחון את ועד עובדי גל"צ ב"ניסיון בוטה להוליך את בית המשפט הנכבד שולל באמצעות תצהירים כוזבים". ולמה? כי לפי פטר, בבקשת פרקליט גל"צ בועז בן צור לצו ביניים להקפאת הסגירה עד פסיקת בג"ץ, נטען שניתנה לתחנה הנחיה להפסיק באורח מיידי את ההתקשרות עם יועצים חיצוניים שבלעדיהם לא תוכל התחנה "להמשיך להעמיד לוח שידורים מלא או קרוב לכך".
אלא שהתברר שהטיעון הממשלתי הוא שקר אחד גדול, כפי שעולה מתגובת פטר עצמו; למשל מהחלטת צוות היישום לסגירת התחנה שצוטטה על ידו: "שלא לחדש את החוזים לשנת 2026 במלואה, אלא עד ליום 28.2.2025, בהתאם להחלטת הממשלה". למשל, מהמייל, שהובא בתגובת הנגד של בן צור - מייל ששלחה שרון אליהו ממערכת הרכש במשרד הביטחון לסיגל זיו שרמי, רמ"ד אזרחים ויועצים בגל"צ, שבו נכתב "לפי החלטת שר הביטחון לסגור את התחנה, התקבלה הוראה לעצור את ההזמנות של גל"צ עד להחלטת בג"ץ".
השקר הוא של הממשלה, שמאשימה בשקר עובדת ציבור כסיגל זיו שרמי. הממשלה מצווה להמית את התחנה באמצעות הפסקת ההתקשרויות לשנת 2026, אבל טופלת עליה ששיקרה בהצגת הנתון הזה לבג"ץ.
