פסח 2026
"בשטחים נרצחים אנשים בפוגרומים בכל יום. כאשה שומרת מצוות, אין לי דרך להכיל את זה"
הנכדה של יו"ר המפד"ל המנוח יוסף בורג, שירה בן ששון פורסטנברג, היא דתייה שומרת מצוות, שמונתה למנכ"לית הקרן החדשה לישראל. על המוטיבציה לנהל את הארגון המזוהה ביותר עם השמאל היא אומרת: "במשמרת שלי אני לא רוצה שישראל תהפוך למדינת הלכה פונדמנטליסטית"
שירה בן ששון פורסטנברג, המנכ"לית החדשה של הקרן החדשה לישראל, זו תקופה קשה לערכי הקרן החדשה. האם יש תפקיד גרוע מהתפקיד שלקחת על עצמך בימים האלה, בייחוד כאישה דתייה?
"מכאן אפשר רק לעלות. יש המון עבודה. ברוך השם זכיתי שאני עובדת ומקבלת משכורת על זה שאני נלחמת למען השקפת העולם שלי. זה נהדר. במשמרת שלי אני לא רוצה שישראל תהפוך למדינת הלכה פונדמנטליסטית רצחנית. אין לנו מקום אחר. המשפחה שלי פה. השפה שלי פה. אז אני עושה את מה שאני יכולה. זו זכות ענקית לעבוד בקרן שתומכת בעשייה של אנשים וארגונים מדהימים נחושים ומחויבים, שאלוהים יברך אותם".
אין יותר אצולה בציונות הדתית מבן ששון פורסטנברג. סבא שלה הוא יו"ר המפד"ל המנוח יוסף בורג, מי שהיה שר הפנים והמשטרה והדתות. דודה הוא יו"ר הכנסת לשעבר ויו"ר הסוכנות לשעבר אברהם בורג. אביה, פרופ' מנחם בן ששון, היה יו"ר ועדת החוקה של הכנסת ונשיא האוניברסיטה העברית. אמה, עדה, בכירה בקופ"ח כללית. חמה, פרופ' הלל פורסטנברג, הוא חתן פרס ישראל, פרס וולף ופרס אבל (המקביל לנובל במתמטיקה). בעלה, פרופ' יאיר פורסטנברג, קיבל את מענק ERC היוקרתי של האיחוד האירופי, בסך שני מיליון יורו, בתחום לא שגרתי: חקר התלמוד.
ועם כל הייחוס הזה, נסיכת הציונות הדתית התמנתה בראשית השנה לתפקיד הכי רחוק שיש ממי שמייצגים את המגזר – מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, הגוף שמוביל ומממן חלק משמעותי מהמאבק לשמור על ישראל דמוקרטית וליברלית, נגד הכיבוש ונגד האלימות בשטחים ובחברה הערבית. "אני לא זזתי מהערכים של הציבור שלי, של יהדות עם אנושיות, תורה עם דרך ארץ", היא אומרת. "הציבור שלי זז. מי שהתבלבל זה לא אני – זו המפלגה שקוראת לעצמה הציונות הדתית".
"מגעילה, גויה גרמניה, נוצרית, נוחבה, סנוואר, קפלניסטית, בושה לציונות הדתית, מכרה את נשמתה לשטן, חסר לה בורג, מחבלת כמו יתר המשפחה, גנטיקה פגומה, חזירה, עשב שוטה"; אלה חלק מהתגובות שהופיעו באתרי החדשות של הציונות הדתית למינוי שלה. בתגובה כתבה בפייסבוק: "אני חזקה, אני מאמינה במה שאני עושה בכל ליבי. אני מעל הלכלוכים האלה. ואני גם יודעת שאסור לקרוא טוקבקים בעצם".
המינוי שלך לא התקבל בהתלהבות בציבור ממנו באת.
"איזה רעל. זה מרעיל את הכותב, לא אותי. מאוד אוהבים לכתוב לי שאני גויה גרמניה (משפחת בורג היא ממוצא גרמני, ש"א). אתם מתגאים בכך שאתם בני תורה נקיי לשון. כבר אין מקום למחלוקת? רק דה לגיטימציה? כואב לי על הציבור שגדלתי בו. תסתכלו על עצמכם, מה נהיה מיהדות של תורה ועבודה עם דרך ארץ".
כיצד משפיעה הדתיות שלך על העבודה בקרן?
"אני לא זמינה בשבתות וחגים. זה משפיע גם על ההתנהלות מול הסניפים שלנו בחו"ל, למשל באיזה מקומות אני יכולה לדבר בשבת בלי רמקולים. עם הכשרות אני מסתדרת כי אני אוכלת במסעדות צמחוניות. לפני שהגשתי מועמדות לתפקיד רכזת הפלורליזם בקרן לפני עשרים שנה אמרו לי שאין סיכוי שיקבלו אישה אורתודוכסית. זה היה קשקוש. לא היה רגע אחד שהארגון שלי סיכן את גבולות שמירת המצוות שלי".
למרות כל המאבקים שניהלת על חופש דת, נשארת אורתודוכסית?
"כן. אבל אני שייכת לזרם ישראלי חדש של קהילות אורתודוכסיות שוויוניות. בית הכנסת שלי לא נראה ומתנהל כמו בית הכנסת של ילדותי. אני קוראת בתורה ושליחת ציבור קבועה בכל נדרי ביום הכיפורים. אני בעולם דתי ליברלי אבל לא חפיפניקי. אתה רואה בית עם כל ספרי היהדות. הכל פה יהודי מאוד".
"ההורים שלי משמינים מנחת"
בן ששון מספרת ש"כשהייתי קטנה חשבתי שהסוסים של המשטרה הם שלי, כי סבא היה שר המשטרה. היה לי סבא חבר כנסת ודוד חבר כנסת ואבא חבר כנסת. כל הגברים במשפחה היו בכנסת. מבחינתי זה היה רגיל לגמרי לגדול במשפחה שלי. היה נראה לי שכל הילדים גדלים כך".
היא גדלה בשכונה הדתית לאומית קריית משה בירושלים. "עד שנסענו לפוסט דוקטורט של אבא שלי בקיימברידג'' ב־84', לא הכרתי שום מציאות אחרת חוץ מהבועה של קריית משה ובני עקיבא", היא מספרת. הנסיעה הזאת ואחריה הנסיעות לשבתונים שינו את חייה. "רכשתי את השפה האנגלית שזו מתנה לחיים וגם היכרות עם חיים יהודיים לא ישראלים ועם חברות לא יהודיות. אלו חוויות מעצבות שמעניקות פרספקטיבה שאין לה תחליף לצעיר ישראלי ובוודאי בציבור הדתי לאומי".
2 צפייה בגלריה
חיילים בתקרית עם כתב וצלם CNN כשבאו לסקר הקמת מאחז לא חוקי. "אני יודעת שאסור להשוות לגרמניה של שנות ה־40, אבל אנשים צריכים לשאול עת עצמם מה היית מצפה מאדם ישר דרך לעשות בזמן מלחמת העולם"
(צילומים: X)
הייחוס עזר לקריירה שלך?
"למרות שהקריירה שלי היתה במקום אחר לגמרי הרבה פעמים אמרו לי שקיבלתי דברים כי 'את הנכדה של והבת של'. זה נטל שהיתי צריכה להתמודד איתו כל השנים. אני מרגישה שעבדתי קשה בשביל להגיע למקום שאני נמצאת בו. הייחוס סייע במובן שלמדתי מהטובים ביותר. זה גם נתן לי ביטחון עצמי, ביטחון בדרך וקול בתור אישה ובתור מי שמייצגת מיעוט, שזו מתנה מאוד גדולה. שני הסבאים שלי וכל המשפחה היו פמיניסטים באופק עמוק, וגם התרגלתי שאנשים חשובים הם לא במקום בלתי מושג. הם ואני כאחד האדם, ואפשר לשבת איתם ממקום שווה".
מותר לא להצליח במשפחה כזו?
"בניגוד לכל יתר המשפחה שלי, יש לי רק מאסטר ואין לי דוקטורט, אז בצחוק אפשר להגיד שאני כבר כבשה שחורה. אבל האמת היא שמה שיותר חשוב במשפחה שלי זה להתאמץ ואם אפשר גם להצליח. יש הרבה משפחות עם אתוס שצריך לעבוד קשה".
מה סבא שלך יוסף בורג יו"ר המפד"ל שהפכה למפלגת ימין היה אומר על התפקיד שלך?
"סבא שלי מת כבר 26 שנים. גם הרבה מהדברים שהוא ייצג מתו. המפד"ל מתה. כשהיו שואלים אותו אתה יותר ציוני או יותר דתי הוא היה אומר אני המקף. התפיסה של יהדות המקף מתה. אני מקווה שהוא היה גאה על כך שכמו רבים מהמשפחה אני עושה תפקיד של שליחות ציבורית".
מה הוא היה חושב על הפוגרומים בשטחים?
"אני לא שמעתי אותו אך פעם משתמש במילה 'מגעיל' אבל אני חושבת שזה היה מגעיל אותו. אין דבר יותר רחוק מהתפיסה האנושית הרב־תרבותית האוניברסלית שלו. סבתא שלי רבקה והמשפחה שלה ניצלו מהטבח בחברון ב־1929 על ידי בעל הבית הפלסטיני שלהם".
מתברר שלבן ששון יש גם ייחוס חרדי מרשים. "אני צאצאית ישירה של מייסד חסידות חב"ד", היא מגלה. "לרבי האמצעי של חב"ד היתה בת שקראו לה מנוחה רחל. היא עלתה לארץ ישראל להתיישב בחברון. מספרים שבגלל שהייתה חולנית היא הביעה חשש באוזני אביה מהנסיעה בגשמים. הוא אמר לה 'תסעי בין הטיפות', ומאותו יום לא ירד עליה גשם".
מה אבא שלך, יו"ר ועדת חוקה לשעבר ונשיא האוניברסיטה העברית לשעבר פרופ' מנחם בן ששון, אומר על התפקיד?
"אבא מעורב, גאה, שואל שאלות. אני לומדת ממנו. הוא לומד ממני. שני ההורים שלי מנהלים גדולים והם האנשים הכי עסוקים בעולם. הם בני 75 בשיא העשייה שלהם ולא פרשו משום דבר. אולי עכשיו בפעם הראשונה בחיים הגענו למצב שאני קצת יותר עסוקה מהם. כל פעם שאני מדברת באירוע או הפגנה וכל הפרופסורים כותבים לאבא שלי, ההורים שלי משמינים מנחת".
אבל הוא לא שמאלני כמוך.
"הוא אדם מתון ומחויב לערכים דמוקרטיים ומתנגד לאלימות. סבא שלי היה אומר על אברום (דודה, אחי אימה, יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות היהודית לשעבר, אברהם בורג) שכולנו גרים באותו רחוב אבל במספר אחר. זה נכון לגבי כולנו. משפחות מתפרקות היום, לא יכולות לדבר, לא יכולות לשבת ביחד. זו זכות גדולה לגדול במשפחה שחולקת אותן תפיסות עולם".
"אני לא זרה בשמאל ולא מתנצלת"
האחים שלך, אבישי והלל, פעילים בולטים בעמותות שמאל. למה כל הילדים יותר שמאלנים?
"המציאות מחייבת. גם הדורות הקודמים היו שמאלנים לזמנם. יש מאמרים של אבא שלי בביטאון המפד"ל הצופה, שמאתגרים את המפד"ל מבפנים. אני מאוד גאה בדברים שהוא כתב שם. כמה אחוז בכתבה יתפוס הייחוס המשפחתי"?
בערך שליש כתבה. בסוף זה חלק מהסיבה לכתבה. גם זה שהייחוס שלך מנוגד לתפקיד שלך.
"מנוגד לכאורה. המתינות, התפיסה האוניברסלית, זה עמוק במשפחה".
לשמאל החילוני קשה לקבל אותך?
"אני משתייכת לציבור של שמאל דתי נחוש שהוא לא אורח בשמאל. הוא בן בית. אנחנו לא דתיים לייט ואנחנו לא שמאלנים לייט. וטוב שיש אותנו".
והסביבה שלך?
"ברוך השם, אני בסביבה נפלאה. יש לי משפחה שמאוד מזדהה איתי, יש לי צוות, מועצת מנהלים, קהילת תורמים, בית כנסת, שכולם תומכים. אפילו החברות שלי מאולפנת נווה חנה בכפר עציון שהכי רחוקות מהדעות הפוליטיות שלי, גאות בי. ובאזור שאני גרה בדרום ירושלים אני לא משלמת כמעט מחירים על התפקידים שלי. כשהתמניתי למנכ"לית הקרן נתנו לי עלייה לתורה בבית הכנסת".
בן ששון מספרת שהיא "חברה בקהילה דתית שמחויבת גם למנהגים דתיים וגם לערכים של זכויות אדם ושוויון. כששואלים אותי איזה סוג של דתייה אני, אני אומרת שאני דתית מהסוג של חברי הקהילה שלי, רייצל וג'ון גולדברג-פולין (הוריו של הירש, שנחטף ונרצח בעזה). אני לא יכולה לנכס אותם לקרן אבל כן לסוג הדתיות שלי. גם כשהירש עוד היה בחיים וגם אחרי שנרצח, הערכים שהם השמיעו היו תמיד הומניסטיים. לא היה להם בשום שלב עניין בפגיעה בחפים מפשע. זה עמוד האש הערכי הדתי שלי".
"הקהילה שלנו, קהילת הקהל, היא אחת מעשרות קהילות שוויוניות שהתפתחו בעשורים האחרונים. זה ממש מרכיב זהותי להיות מהמייסדות של קהילת הקהל. כמשפחה אנחנו מאוד מושקעים בדבר הזה. זה מקום נכון לגדל ילדים שיוצאים לעולם בתור אורתודוכסים שוויוניים. מבחינתם זו הנורמה. בית כנסת עם עזרת נשים למעלה נראה להם מוזר.
"אנחנו קהילה מאוד הדוקה שהיא מעטפת לכל דבר. זה כמו קיבוץ בתוך העיר. חזרנו משבתון בשיקגו בקורונה. חיכו לנו ארוחות לשבת שלמה ליד הדלת. תמיד יהיה מי שיתניע את האוטו שנתקע. אין איש קשר שאי אפשר להגיע אליו דרך הקבוצה של הקהילה. אני לא יודעת איך אנשים אחרים מסתדרים בלי קהילה כזו. לא כולם בדעות שלי בקהילה אבל כשעושים תחרות בקרן החדשה מי מהעובדים מביא יותר תרומות אני לוקחת בהליכה".
אבל לא אמרת אם בשמאל מתנגדים לדתייה כמנכ"לית הקרן?
"אם כן, אף אחד לא יגיד לי. אומרים שלי ש'זה מיוחד' ש'עוד לא היה'. אבל אני כבר 20 שנה בארגון אז לי זה כבר לא מיוחד. אני לא זרה בשמאל ואני לא אורחת ואני לא גימיק. השמאל עובר שינויים. הוא מתרגל לשמאל מזרחי, לשמאל רוסי ולשמאל דתי. זה כבר לא ה־DNA המפא"יניקי. אני לא מתנצלת".
"אני בעסק של נחישות, לא של תקווה"
"אני יודעת", אומרת בן ששון, "שבימין אוהבים לקרוא לקרן החדשה לישראל בכינוי גנאי 'הקרן לישראל חדשה'. באנגלית זה יכול להתפרש לשניהם. אני הצעתי באמת להחליף את המותג ולקרוא לעצמנו הקרן לישראל חדשה. אני לא מתביישת בכינוי הזה והוא לא מרגיש לי כמו קללה. אנחנו פועלים ליצור ישראל חדשה. אנחנו הקרן החדשה לישראל והקרן לישראל חדשה".
מה מצבה של הקרן?
"ברוך השם. מצבה טוב. הקרן קמה ב־79'. השנה גייסנו הכי הרבה כסף. מאז ה־7.10 יש גאות בנתינה לישראל. אבל אצלנו זה התחיל עוד לפני המלחמה, כי קהילת התורמים שלנו התגייסה סביב ההפיכה המשטרית. לפני ההפיכה המשטרית תקציב המענקים שלנו היה פחות מ־5 מיליון דולר. היום הוא עומד על 14 מיליון דולר. שילשנו את התקציב".
מה עם תורמים ישראלים?
"עברנו הילוך בכל הנוגע לתרומות מישראלים. במשך ארבעה עשורים הקרן התייחסה לישראלים בתור הנתמכים. בעשור האחרון אנחנו מתייחסים לישראלים גם בתור פוטנציאל תומכים. יש עושר בישראל. מתחילה להתפתח פילנתרופיה אסטרטגית למטרות שינוי חברתי. לפני המלחמה ניהלנו מספר קמפיינים של מימון המונים בישראל והגענו למצב שאחד מכל חמישה תורמים לקרן הוא ישראלי. זה מאוד משמעותי לנו בשביל לגייס כסף בחו"ל – כי התורמים שלנו באמריקה רוצים לדעת שזה מהלך משותף עם הישראלים".
יחסית לכמות המיליארדרים והמולטי מיליונרים בישראל התקציב שלכם עדין לא מרשים.
"נכון, היינו רוצים יותר פילנתרופיה אסטרטגית מישראל ויש לנו מה להציע. אבל אנחנו שמחים שכסף ישראלי מחזיק את המחאה. אנחנו כמו קרן הון סיכון חברתית לארגוני הזנק – יכולים לתת כסף להפגנה הראשונה או לממן רכז לשלושה חודשים. המחאה יקרה בטירוף ולא היינו יכולים לממן אותה. כשרוצים לעשות דה לגיטימציה של הקרן אומרים שזה אנחנו, אבל בשנים האחרונות פחות אומרים את זה, כי אחים לנשק נתפסים כיותר מסוכנים. אנחנו גם לא רוצים להתחרות על תורמים עם ארגונים שאנו תומכים בהם".
הקרנות של הימין מכות אתכם בסכומים שהן מחלקות.
"נכון. יש פער עצום בין התדמית שלנו לתקציב. בגלל שאוהבים לעשות לנו דמוניזציה, השם שלנו גדול פי אני לא יודעת כמה מהתקציב. במעט שיש לנו משתדלים לעשות כמה שיותר, ולגדול".
בן ששון מספרת ש"התוכנית הגדולה ביותר שלנו היא בתחום של תשתיות למחנה הפרו־דמוקרטי. מכוני חשיבה ומדיניות, רשתות מנהיגות, תנועות שטח. עוד תחום הוא הגנה על ארגוני החברה האזרחית, שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה. בספר ההנחיות של המשטרים הלא ליברליים, ליד ההנחיות לפגוע במערכת המשפט ובחופש הביטוי יש גם הנחיה לפגוע בחברה האזרחית. אנחנו מנסים ללמוד מהניסיון של מקומות שמקדימים אותנו בשחיקה הדמוקרטית איך מגינים על ארגוני החברה האזרחית. ההגנה על היכולת של ארגונים להחזיק חשבון בנק, לשכור משרד, היא בסדר עדיפות מאוד גבוה אצלנו".
דברים כאלה קורים בישראל?
"מקפיאים חשבונות בנק בבנקים ישראלים לעמותות ישראליות או לא משחררים להן את הכסף של תרומות מחו"ל בטענה של הלבנת כספים, או שאומרים שהפעילות של סיוע לערבים לא חוקית. יש מהלכים של בירוקרטיה זדונית שאומרים שאין לך הנחה בארנונה. אנחנו מספקים מעטפת משפטית, שמיועדת לתת לכך מענה".
נשמע שלא נשארה לנו הרבה דמוקרטיה.
"הדמוקרטיה שלנו מאוד שברירית. לפעמים אני חושבת שהיא קיימת ולפעמים שהיא איננה. אבל אני לא חושבת שאין לה סיכוי. בחו"ל מאוד אוהבים לשאול אותי מה נותן לי תקווה, אבל אני מאוד לא בביזנס של דיבור על תקווה. לי יש נחישות, התמדה ואסטרטגיה, שמחפה על זה שאין מספיק כסף".
טוהר הבחירות בסכנה?
"אני לא חושבת שעצם הבחירות בסכנה, אבל טוהר הבחירות בסכנה. גניבת ארגזים היא לא הדרך היחידה לגנוב בחירות. גם שימוש בבוטים ופרסום פייק ניוז. המדע המציא לנו הרבה דרכים לפגוע בטוהר הבחירות".
2 צפייה בגלריה
יוסף בורג (במרכז) בוועידת המפד"ל בשנת 85' בירושלים. אני דתייה מהסוג של הוריו של הירש גולדברג־פולין, שנותרו הומניסטים גם אחרי שבנם נרצח
(צילום: דוד רובינגר)
"אנחנו רוצחים בשטחים ורוצחים בעזה"
"הרגנו עשרות אלפי אנשים בעזה. זו עובדה", אומרת בן ששון. "זה נורא קשה לעם שרגיל להיות הקורבן להכיר בכך. האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג שהיה ניצול שואה אמר שמה שיכול היה להיות יותר גרוע מהשואה זה שיכולנו להיות הרוצחים".
מה הנמשל?
"אנחנו רוצחים בשטחי סי. ואנחנו רוצחים בעזה ואנחנו אומרים שרצחו אותנו, אז זה נותן לנו כרטיס פתוח. לתושבי עוטף עזה ותושבי הצפון מגיע לחיות בביטחון. אבל מספר החיילים שנדרשים להגן על יכולתם של תושבי היישוב היהודי בחברון, עיר אבותי, לחיות שם היא לא דבר שאני מאמינה בו.
"האלימות גואה והיא הורגת את היהודים ואת הערבים ואת הדמוקרטיה. אלימות וכאוס משרתים משטרים פופוליסטיים, גם אם זה ריב על חניה. פחד מאויב חיצוני ופחד מאלימות פנימית משרת אותם, אז טוב לשמר את האלימות ובטח בציבור הערבי. הכי טוב שערבים יהרגו אחד את השני. סרטונים מהאלימות בגדה מגיעים אלי מאוד מהר וזה נורא. עכשיו הגיע סרטון שבו טרקטורון דורס פלסטיני מתפלל. יש לי הערצה עצומה לאנשי 'נוכחות מגינה', מי שנמצאים בשטחי סי וחוטפים מכות וישנים שם בלילה. פנסיונרים עושים את זה ואנשי השמאל האמוני עושים את זה".
את שולחת אנשים לקבל מכות רצח מפורעים.
"אני לא שולחת אותם. אני גאה לתמוך במי שרוצים ללכת. ואני אתן להם כל מה שהם צריכים מהחזרי נסיעות עד ייצוג משפטי וטיפול פסיכולוגי".
בן ששון מסבירה ש"הייצוג של ציבור המתנחלים בקואליציה הנוכחית, יחד עם הברדק והערפל שנוצרים בתקופות של לחימה, מאפשרים דברים שלא התאפשרו בעבר. נוצר אובדן שליטה על דור שלם שמצמיח בריונים אלימים ורצחניים שיוצאים לבצע פוגרומים עם אלות ונשקים של הגנה מרחבית ורכבי שטח מגניבים בחולצת שבת. אנשים נרצחים בבתים שלהם או כשהם רועים את צאנם באופן יומיומי. כאשה שומרת מצוות. אין לי דרך להכיל את הדבר הזה.
"אני באה לכפר בבקעה ורואה נערות שנראות כמו שאני נראיתי בגילן, יושבות על רכב שטח ושומעות מוסיקה של 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' בקולי קולות ברמקול בחצר בית של משפחה פלסטינית אחרי שפרקו שם הררי פסולת. זו הסלמה בחסות הממשלה. אני יודעת שאסור להשוות לגרמניה של שנות ה־40, אבל אנשים צריכים לשאול עת עצמם מה היית מצפה מאדם ישר דרך לעשות בזמן מלחמת העולם".
אז את כן משווה.
"אני משווה לכיבוש של 50 שנה. כיבוש מתנהג כמו כיבוש. הוא עשר דקות נסיעה מאיפה שאנחנו יושבים ורובנו לא רואים אותו. הכבישים שלנו מתוכננים שלא נראה אותם. אנחנו לא עוברים באותם מחסומים. אני חושבת שהסדר מדיני יהיה יותר טוב ממחסום, ואם זה מעבר גבול שיהיה מעבר גבול. אם אני ארצה לנסוע לרמאללה, אראה דרכון".
היא מספרת ש"כשנהיה לי קשה, אני הולכת ליוטיוב ומחפשת את הסרטון על ביקור סאדאת ואני מסתכלת עליו יורד במדרגות המטוס ומדבר בכנסת. אני לא ויתרתי על המושג שלום, על פתרון שתי המדינות. יש מספיק אנשים שלא ויתרו".
באמת? יש מספיק אנשים?
"אין מספיק אנשים בשמאל. אבל קרה דבר נפלא שנבנה מחנה של אנשים שתומכים בדמוקרטיה הליברלית, שכולל גם את המרכז והערבים. יש לי עם לעבוד בקרב מי שרוצים לחזור למצב שלפני הנאום של יריב לוין בינואר 23'".
אולי הכוחנות היא דרכה של היהדות ושל התורה?
"אם אגיד שאני שואבת ערכים מהיהדות ובצלאל סמוטריץ' לא, זה יהיה שקר. אנחנו רואים פה יהדות של כוח ואלה פנים של היהדות. אבל הם לא פניה הבלעדיים. השאלה היא מה אתה לוקח מתוך ים המסורת".
איזה פתרון בדיוק הקרן מציעה לסכסוך הישראלי־פלסטיני?
"לא יכול להיות שכמחנה נגיד שאנו מאמינים בשלום ולא תהיה לנו אמירה שמתייחסת לצורך בביטחון. בלעדיה איש לא יקנה את הסחורה שלנו. אני לא מומחית למזרח התיכון ולביטחון. אבל הקרן כן יודעת לתמוך בארגונים שמציעים מתווים ותוכניות, והתוכניות האלו כבר כתובות כדי שכשתהיה ממשלה אחרת, יקלטו אותן".
מי הפרטנר שלכם?
"אנחנו לא הקרן החדשה לפלסטין למרות שאוהבים לקרוא לנו כך, ואני לא אחראית למצוא שותף בצד השני. לפטור את המחויבות הישראלית לשלום בזה שאין פרטנר זה קל מדי. קודם שתהיה לנו ממשלה שתשקיע בשלום לא פחות משהיא משקיעה במלחמה".
ואם נתניהו ינצח בבחירות?
"האחריות שלי היא מה יהיו הפנים של החברה הישראלית, לא משנה מי הממשלה. יש נטייה במחנה לחשוב שאם ביבי ינצח שוב הכל יהיה שחור, ואם תקום ממשלת שינוי – הכל ורוד. זה לא נכון וזה לא נכון. אנחנו לא בביזנס של כן או לא נתניהו, אלא של תשתיות ארוכות טווח לדמוקרטיה".
