האקלים לא מחכה: העולם מאבד מומנטום במאבק בשינויי האקלים
דוח OECD חושף: המדיניות האקלימית העולמית קופאה במקום עם עלייה של 1% בלבד בפעילות האקלימית, בעוד שנדרשת הפחתה של 63% בפליטות גזי חממה עד 2035 כדי לעמוד ביעדים
נובמבר חם, נכון? והגשם התמהמה.
בטורי במסגרת זו אני נדרש, מעת לעת, לנושאי אקלים ואיכות סביבה. זאת, נוכח השפעתם על פני זמן על הפעילות הכלכלית ועל התקציבים שממשלות וארגונים מקצים לשיפורם. נושאים אלו הינם חלק מנושאי החברה, הסביבה והממשל התאגידי (ESG) שחברות וממשלות רבות חותרות לשפרם ומדווחות על כך באמצעות דוחות תקופתיים רשמיים.
בתוך כך, סוכנויות דירוג האשראי מתחשבות בפרמטרים הללו לצורך קביעת ציוני החוב של מדינות וארגונים שהן מכסות. עולמנו עתיר קשיים וסוגיות התופסות את תשומת הלב היומיומית, כגון מלחמות סחר, העימות בין רוסיה לאוקראינה והשלכותיו על יבשת אירופה, המלחמות במזרח התיכון, הגרעין האיראני, המתיחות סביב האי טאיוואן ועוד.
מצב דברים זה מקשה לקדם את סוגיות האקלים, שכן מדינות וארגונים נוטים לתעדף את הוצאותיהן לטובת סוגיות הנראות לכן אד הוקיות יותר. תקציביהן מתוחים מאוד ונראה כי נוח יותר לדחות הוצאות בעלות אופק רחוק יותר.
אלא שנזקי פליטות הגזים לא ממתינים ונזקיהם לאורך זמן מצטברים. על שינויים תכופים של מזג האוויר ותופעות טבע חריגות שומעים כיום במקומות מתרבים והולכים ברחבי העולם.
מסיבה זו הציבו להם ממשלות וארגונים יעדים מוגדרים להגבלת ואף איפוס פליטת גזי חממה וגופים כמו ארגון ה-OEDC עוקב אחר ההתקדמות להשגתם. מעת לעת מפיץ הארגון דוחות מעקב ולצערי, אם גם לא להפתעתי, הממצאים אינם מזהירים.
לפי הדוח שפורסם החודש, הראתה המערכת למדידת הפעולות ומדיניות האקלים של הארגון (CAPMF) כי הפעילות בנושא – כפי שנמדדת לפי מספר המדיניות האקלימיות החדשות ורמת המחמירות שלהן - גדלה, אשתקד, ב-1% בלבד.
לפי מדד אימוץ המדיניות האקלימית של הארגון (Climate policy adoption and stringency), המפורסם מדי שנה ומקיף 96 מדינות, עולה כי בקרב מדינות ה-OECD, המדד רשם עלייה נאה מ-4 ל-4.82 בין השנים 2020 ל-2021, אך מאז ועד 2024 עלה בקושי ל-4.98. יצוין כי המדד נע בין 0 ל-10 וכשהוא עולה הדבר מצביע על שיפור.
תמונה זו מאפיינת מגוון חתכים, לרבות מדינות G20 (20 הכלכלות העשירות בעולם) שאינן נמצאות ב-OECD, ומדינות רבות אחרות.
עוד עולה מהמחקר, רק ל-30 מדינות, האחראיות על 17.7 אחוזים מפליטת גזי החממה, יש כיום מדיניות מחייבת לחתירה לאפס פליטות. כמו כן, צריך להפחית כ-63% מפליטות גז החממה כיום עד שנת 2035, על מנת להשיג את יעד הפחתת הטמפרטורה העולמית ב-1.5 מעלות צלזיוס.
תמונת המצב בעייתית: סך הפליטות של המדינות גבוה ב-8% מהרמה הנדרשת לעמידה ביעדי שנת 2030. יתרה מכך, מסלולי הפליטה כיום סותרים את היעדים המדינתיים (NDCs) וארוכי הטווח לאפס פליטות נטו, תוך פיגור הן ביחס ליעדים המדינתיים לשנת 2030 (NDC Delivery Gap) והן לגבי היעדים הכוללים לשנת 2050 (Target Consistency Gap).
לפי הדוח, אין לתרץ זאת בזעזועים חיצוניים, כגון מגפת הקורונה, או זעזועים כלכליים, כגון התמתנות הפעילות הכלכלית או התפרצות האינפלציה, שאפיינו את המחצית הראשון של העשור. הבעיה, כך עולה, מבנית ושורשית יותר: מדובר באובדן מומנטום של יישום מדיניות אפקטיבית.
לכך צריך להוסיף שונות וחוסר אחידות בין מדינות בכל הקשור לפעולות ומדיניות אקלימית. כלכלני ה-OECD מזהירים כי כפי שהדברים נראים, דליפות הפחמן אינן מתמעטות ואף עלולות לגדול וכך לעקוף את המאמצים הגלובליים לצמצומן.
בשורה התחתונה, הכלכלנים קוראים לשלב בין מדיניות אקלימית, ההולמת את צרכיה הפרטניים של כל מדינה, לבין מדיניות רב – מדינתית, תוך הגברת המאמץ הכולל למתן ולמנוע את דליפות הפחמן ברמה הגלובאלית.
שהרי האקלים לא מחכה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
