פרשנות
עם בלי ספר: הנתונים המדכאים משנתון החינוך של ה-OECD
התוצאות מגלות פערים עצומים במערכת החינוך הישראלית, וכן רמה נמוכה של אוריינות מבוגרים, שכשיותר משליש מהם מסוגלים לקרוא רק טקסטים פשוטים ביותר ולפתור תרגילי חשבון בסיסיים; המימון לחינוך לגיל הרך עומד רק על 4% ביחס למדינה כמו נורבגיה
אם יש משהו ששנתון החינוך של ה־OECD שפורסם היום (ג') הבליט, הרי שאלו מתוצאות הקשות בכל הנוגע לפערים העצומים במערכת החינוך הישראלית. בכל סיבוב של מבחני PISA לבני 15 ישראל היא אלופת המדינות המפותחות בפערים - פערים בציונים ופערים חברתיים.
אוריינות מבוגרים - בתחתית
השנתון גילה לנו את ההשלכות הקשות על כישורי המבוגרים באמצעות נתוני מבחני PIAAC. יותר משליש מהמבוגרים בישראל מסוגלים לקרוא רק טקסטים קצרים ופשוטים ביותר ולפתור רק תרגילי חשבון בסיסיים. כמובן שהדבר משפיע דרמטית על רמת החיים שלהם וגורם נזקים של מיליארדים לפריון ולתוצר. והגרוע מכל - לפי תוצאות מבחני PISA לבני 15 המצב כשהם יגדלו יהיה גרוע עוד יותר.
38% מהמבוגרים בישראל (בגילאי העבודה העיקריים, 25־64) נמצאים ברמה הנמוכה ביותר באוריינות קריאה. זהו שיעור גבוה בהרבה ביחס לממוצע המדינות המפותחות שעומד על 27%. זה מציב את ישראל במקום החמישי בטבלת חוסר כישורי הקריאה של המדינות המפותחות, הישג "מרשים" למדינה של עם הספר. רק 7% מהמבוגרים בישראל ממוקמים בשתי רמות הקריאה הגבוהות ביותר לעומת ממוצע מדינות מפותחות של 12%.
הנתונים בעייתיים לא פחות כשבודקים בעלי השכלה על תיכונית (אקדמאית או אחרת) שמצופים להיות כולם בעלי אוריינות קריאה סבירה לפחות. אבל 28% מבעלי ההשכלה העל תיכונית בישראל נמצאים ברמה הנמוכה ביותר של יכולת קריאה. היקף חוסר האוריינות בישראל בקרב בעלי השכלה על תיכונית יותר מכפול מממוצע ה־OECD שעומד על 13% בלבד. וכמובן עולה השאלה איך בדיוק הם רכשו את ההשכלה שלהם.
לא עושים חשבון
35% מאוכלוסיית הבוגרים בישראל ממוקמים ברמה 1 ומטה באוריינות מתמטית והמשמעות היא שהם יכולים לבצע רק פעולות חשבון בסיסיות ביותר. זה מציב את ישראל במקום החמישי מ־28 מדינות בשיעור הבוגרים עם הרמה המתמטית הירודה ביותר. ממוצע ה־OECD עומד על 25%. זה אומר שיותר משליש מהאוכלוסייה הישראלית לא שולטים בפעולות החשבון החשובה ביותר להתנהלות כלכלית בחיי היום יום — חישוב אחוזים. נתון מדהים: רק 6% מהבוגרים בישראל ממוקמים בשתי הרמות הגבוהות ביותר באוריינות מתמטית לעומת 14% בממוצע המדינות המפותחות. הנתון הזה אומר בין היתר שלחלק גדול מעובדי ההייטק מיומנות מתמטיות בינוניות.
מנכ"לית מרכז מנור מבית יוזמת המאה, ד"ר מיכל טביביאן מזרחי, מי שהייתה סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה של משרד החינוך, אומרת שמנתוני מבחן PISA האחרון הנערך לבני 15 עולה בבירור שהמצב בקרב המבוגרים לא צפוי להשתפר. לדבריה, "הוא צפוי להיות יותר חמור, ונתוני ה־OECD הם קריאת חרום למערכת החינוך".
ישראל היא באופן קבוע אלופת המדינות ה מפותחות בפערים חינוכיים, אבל במבחן PISA האחרון שנערך ב־2022 הפערים בין תלמידים דוברי עברית חזקים וחלשים מבחינה חברתית כלכלית גדלו והם נעים בין 90 נקודות בקריאה ל־101 במתמטיקה. טביביאן מזרחי מציינת שכל 20 נקודות נחשבות שוות ערך לשנת לימוד כלומר מדובר בפערים של כחמש שנות לימוד, וזה רק בקרב דוברי העברית. הפערים בין דוברי עברית לערבית עומדים על בין 98 ל־136 נקודות כלומר בין חמש לשבע שנים. זה אומר שיש בחינוך הערבי תלמידים רבים שמסיימים את מערכת החינוך ברמה של סוף בית ספר יסודי.
מימון לגיל הרך - 4% מנורבגיה
השנתון חושף תמונה קשה של מערכת חינוך עם סדרי עדיפויות בעייתיים ביותר בישראל. ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הרך (גילאי 0־2) עומדת על 1,225 דולר (מותאם ערך קנייה) לילד לשנה, כלומר כמאה דולר לילד לחודש. ממוצע ההשקעה הממשלתית בילד בגיל הרך ב־OECD עומד על 14,400 דולר לילד, פי 12 מישראל. ממוצע ההוצאה הממשלתית של נורבגיה ופינלנד, המוליכות בתחום זה, עומד על קרוב ל־34 אלף דולר, פי 28 מישראל.
הסיבה היא שילוב של הוצאה לאומית הנמוכה לפעוט (כולל הוצאה פרטית, ממשלתית ושל גורמים אחרים) שעומדת בישראל על 4,377 דולר לשנה לילד בלבד ושל אחוז ההשתתפות הממשלתית הנמוך ביותר בין המדינות המפותחות - 28%. זאת לעומת ממוצע OECD של השתתפות ממשלתית שעומד על 78%. לכן אפילו העובדה שבניגוד לשנים קודמות יש בשנתון נתונים גם ממקסיקו לא חילצה את ישראל מהמקום האחרון. ההוצאה הלאומית במקסיקו אמנם עומדת על 1,785 דולר בלבד, כ־40% מישראל, אבל הממשלה שם נושאת ב־90% מהעלות, שזה יוצא כ־1,600 דולר - כמעט שליש יותר מישראל.
ברקע הנתונים עומדת העבודה שכל מערכת מעונות היום והמשפחתונים מופרטת. ישראל מעניקה סבסוד חלקי רק במעונות מוכרים ורק לכרבע מהילדים בגיל הזה. חוקר כלכלת החינוך נחום בלס מסביר ש"מדינת ישראל לא תפסה אף פעם את החינוך לגיל הרך כחלק ממערכת החינוך", ומעונות היום שימשו כשמרטפייה שתאפשר לאימהות לצאת לעבודה . לדבריו, הפעם הראשונה שהייתה המלצה להפוך את פירמידת המשאבים לטובת הגיל הרך היתה בדו"ח ועדת שפירא לפתרון בעיית החינוך המיוחד שהוגש השנה שבלס הוא הרוח החיה מאחורי ההמלצות העיקריות שלה. אלא שגם ועדת שפירא דיברה על גני הילדים ולא על מעונות היום. בלס מסביר שמהפכה במעונות היום דורש תוספת של 40 אלף גננות ומטפלות. "לא ידענו איך למצוא אותן", אמר.
שורת עובדות מוסיפות לחומרת הנתונים. אחת מהן היא שבמחקר העולמי יש הסכמה שזהו הגיל החשוב ביותר בחינוך שיקבע את היכולות של הבוגר, יכולת ההשתכרות שלו וגם את רמת העבריינות שלו. השנייה היא שישראל מתגאה ש־58% מהילדים בגילאי 0־2 אצלה נמצאים במסגרות, המקום הרביעי בין מדינות ה־OECD וכפול ממוצע המדינות המפותחות שעומד על 29%. בפועל היא משאירה להורים לממן את החינוך הזה בעצמם ומעניקה לילדים רבים חינוך נחשל שאינו מקדם אותם.
הוצאה לאומית גבוהה — הוצאה לתלמיד ממוצעת
משרד החינוך הוציא מסמך עם נתוני השנתון שכמובן אינו כולל את הנתונים השליליים באמת. אולי ההיבט המביך ביותר במסמך הוא ההתרברבות ש"שיעור ההוצאה הממשלתית לחינוך מתוך כלל ההוצאות הממשלתיות בישראל עומד על 16.2% והוא השני בגודלו ב־OECD". משרד החינוך טוען ש"שיעור גבוה של חלק ההוצאה לחינוך מתוך ההוצאות הממשלתיות, כמו בישראל, מצביע על רמת חשיבות גבוהה המוקדשת לכך במדינה".
בפועל שעור ההוצאה הממשלתית לחינוך בישראל מעיד על שיעור פריון הילודה בישראל שעומד על פי 1.5 מכל מדינה אחרת ב־OECD ויותר מכפול מממוצע המדינות המפותחות. עם כמות ילדים כזו העובדה שיש מדינה עם שיעור הוצאה ממשלתית לחינוך גבוה משלנו (שווייץ) די מדהימה.
הנתון שבאמת מעיד על סדרי העדיפויות הממשלתיים הוא ההוצאה הלאומית לחינוך כאחוז מהתוצר המקומי לנפש, שמביא בחשבון את כמות התלמידים. ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל עומדת על 18% מהתוצר המקומי לנפש - מתחת לממוצע ה־OECD שעומד על 19.8%. זה סביר והגיוני בהתחשב בכמות הילדים ובטוח לא מעיד על העדפה של החינוך. וצריך גם לזכור שכרבע מתקציב החינוך של ישראל הולך היום לחינוך מיוחד כלומר ההוצאה לתלמיד חינוך רגיל קטנה בהרבה, וזה אינו המצב ברוב המדינות.
