דו"ח ה-OECD: הכיתות בישראל מהצפופות בעולם, רמת הקריאה של המבוגרים - נמוכה ביותר
מהשנתון שמתפרסם הבוקר עולה כי הצפיפות בבתי ספר היסודיים היא 33% יותר מהממוצע ב-OECD, עם יותר מ-27 תלמידים בכיתה; 38% מהמבוגרים ברמת הקריאה הנמוכה ביותר - לעומת 27% ב-OECD. מדובר במבוגרים שמסוגלים להבין רק טקסטים קצרים ופשוטים ביותר; גם בקרב בעלי ההשכלה העל תיכונית בישראל ל-28% יכולות קריאה ירודות
שנתון החינוך של ה-OECD המתפרסם הבוקר (ג') חושף תמונה קשה של כישורי קריאה עלובים בקרב מבוגרים בישראל. 38% מהמבוגרים בארץ (בגילאי העבודה העיקריים, 25-64) נמצאים ברמה הנמוכה ביותר באוריינות קריאה שמשמעותה שהם מסוגלים להבין רק טקסטים קצרים ופשוטים ביותר. זו כמות גבוהה בהרבה של חוסר אוריינות קריאה מממוצע המדינות המפותחות שעומד על 27%.
אלא שהנתונים בעייתיים עוד יותר כשבודקים בעלי השכלה על תיכונית (השכלה אקדמית או אחרת) שמצופים להיות כולם בעלי אוריינות קריאה סבירה. 28% מבעלי ההשכלה העל תיכונית בישראל נמצאים ברמה הנמוכה ביותר של יכולת קריאה. זה ממקם את ישראל במקום השלישי בדירוג חוסר האוריינות של בעלי ההשכלה העל תיכונית, אחרי צ'ילה ופולין. היקף חוסר האוריינות בישראל בקרב בעלי השכלה על תיכונית יותר מכפול מממוצע ה-OECD שעומד על 13% בלבד.
השנתון חושף תמונה קשה של מערכת חינוך עם סדרי עדיפויות בעייתיים ביותר בישראל. ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הרך (גילאי 0-2) עומדת על 1,225 דולר (מותאם ערך קניה) לילד לשנה. ממוצע ההשקעה הממשלתית בילד בגיל הרך ב-OECD עומד על 14,400 דולר לילד, פי 12 מישראל. ממוצע ההוצאה הממשלתית של נורבגיה ופינלנד, המוליכות בתחום זה, עומד על קרוב ל-34 אלף דולר, פי 28 מישראל.
הסיבה היא שילוב של ההוצאה הלאומית הנמוכה לפעוט (כולל הוצאה פרטית, ממשלתית ושל גורמים אחרים) שעומדת בישראל על 4,377 דולר לשנה לילד בלבד. אלא שאחוז ההשתתפות הממשלתית הוא הנמוך ביותר בין המדינות המפותחות – 28%, זאת, לעומת ממוצע OECD של השתתפות ממשלתית שעומד על 78%, כמעט פי 3 מישראל. לכן אפילו העובדה שבניגוד לשנים קודמות יש בשנתון נתונים גם ממקסיקו לא חילצה את ישראל מהמקום האחרון. ההוצאה הלאומית במקסיקו אמנם עומדת על 1,785 דולר בלבד, כ-40% מישראל, אבל הממשלה שם נושאת ב-90% מהעלות, כלומר כ-1,600 דולר - כמעט שליש יותר מישראל.
שורת עובדות מוסיפות לחומרת הנתונים. אחת מהן היא שבמחקר העולמי יש הסכמה שזהו הגיל החשוב ביותר בחינוך שיקבע את היכולות של הבוגר, יכולת ההשתכרות שלו וגם את רמת העבריינות שלו. השנייה היא שישראל מתגאה בכך ש-58% מהילדים בגילאי 0-2 אצלה נמצאים במסגרות, המקום הרביעי בין מדינות ה-OECD וכפול מממוצע המדינות המפותחות שעומד על 29%. בפועל היא משאירה להורים לממן את החינוך הזה בעצמם ומעניקה לילדים רבים חינוך נחשל שאינו מקדם אותם.
גם הסטודנטים מוזנחים: ההוצאה הממשלתית - פחות מחצי מב-OECD
החינוך לגיל הרך אינו היחיד שמוזנח. ההוצאה הממשלתית בישראל לסטודנט עומדת על 7,311 דולר, פחות מחצי מממוצע OECD של 15,102 דולר. במצב הזה אפשר להתייחס כמדהימה לעובדה ששלוש אוניברסיטאות ישראליות נמצאות בין המאה הראשונות בעולם.
זה לא מונע ממשרד החינוך להתגאות במסמך שהוציא עם מבחר מנתוני השנתון בכך ש"אוכלוסיית ישראל היא מהמשכילות ב-OECD. שיעור בעלי השכלה אקדמית עלה בהתמדה מ-34.5% ב-2014 ל-40.2% ב-2024. שעור בעלי ההשכלה השלישונית (על תיכונית או אקדמאית) שעומד על 50.5% גבוה בהרבה מזה של ממוצע ה-OECD שעומד על 41.7%.
אלא שלמרות האקדמאים הרבים, בישראל, 8% מבני ה-25–34 מחזיקים בתואר שני או שווה ערך – חצי מהממוצע ב-OECD שעומד על 16%. שיעור זה בישראל לא השתנה מאז 2019. יתכן שהשירות הצבאי גורם לכך שישראלים ממעטים לעשות תואר שני.
אולי ההיבט המביך ביותר במסמך שהוציא משרד החינוך על השנתון הוא התרברבות ש"שיעור ההוצאה הממשלתית לחינוך מתוך כלל ההוצאות הממשלתיות בישראל עומד על 16.2% והוא השני בגודלו ב-OECD". משרד החינוך טוען ש"שיעור גבוה של חלק ההוצאה לחינוך מתוך ההוצאות הממשלתיות, כמו בישראל, מצביע על רמת חשיבות גבוהה המוקדשת לכך במדינה".
בפועל, שיעור ההוצאה הממשלתית לחינוך בישראל מעיד על שיעור פריון הילודה בישראל שעומד על פי 1.5 מכל מדינה אחרת ב-OECD. עם כמות ילדים כזו העובדה שיש מדינה עם שיעור הוצאה ממשלתית לחינוך גבוה משלנו (שווייץ) די מדהימה.
הנתון שמעיד באמת על סדרי העדיפויות הממשלתיים הוא ההוצאה הממשלתית לתלמיד ובתחום הזה ישראל ממוקמת במקום ה-21 מתוך 32 מדיניות. ההוצאה לתלמיד בישראל עומדת על 9,659 דולר מותאם כוח קניה לתלמיד, שזה 82% בלבד מממוצע המדינות המפותחות שעומד על 11,843 דולר מותאם כוח קניה לתלמיד.
הצפיפות בבתי ספר היסודיים - 33% יותר מהממוצע ב-OECD
השנתון גם שב ומציף את הפער הגדול בין ישראל למדינות המפותחות בגודל כיתות הלימוד, שנובע בעיקר מכמות הילדים הגדולה בישראל. מספר התלמידים הממוצע בכיתה בבית ספר יסודי בישראל ב-2023 היה 27.4 תלמידים, עלייה של 0.6 מאז 2013. זה 33% יותר ממספר התלמידים הממוצע בכיתה מדינות ה-OECD, שעומד על 20.6 תלמידים ולא השתנה מאז 2013. זה מציב את ישראל במקום השני בין המדינות המפותחות בצפיפות התלמידים בכיתה.
מספר התלמידים הממוצע בחטיבת ביניים בישראל עומד על 30.1 תלמידים שזה 31% יותר מממוצע ה-OECD שעומד על 23 תלמידים זה מציב ישראל את ישראל במקום השלישי ב-OECD. כזכור הקטנת הכיתות היתה אחת ההמלטות העיקריות של ועדת שפירא לפתרון בעיית החינוך המיוחד במטרה לאפשר שילוב של תלמידי חינוך מיוחד.
