ניתוח
גרירת הרגליים בהליכה לבחירות תעמיק את הבור התקציבי
התפטרות הסיעות החרדיות הותירה את נתניהו עם ממשלת מיעוט, אך במקום ללכת לבחירות, כל השותפים שואפים לדחות את הקץ, לפחות עד מרץ. הסבירות להעברת תקציב ל־2026 במועד נראית אפסית, ועם ההתחייבות החדשה לתקציב הביטחון כאב הראש של אנשי האוצר רק מתעצם, והמעבר לכלכלת "פוסט־מלחמה" הולך ומתרחק. הציבור, כמו תמיד, ישלם את המחיר
בסוף השבוע האחרון התקבל החלק האחרון החסר כדי להשלים את הפאזל התקציבי המורכב של ממשלת ישראל: הסיכומים בין משרדי הביטחון והאוצר לגבי התוספת לתקציב הביטחון. הסכום הוא 42 מיליארד שקל, כאשר 28 מיליארד שקל יתקבלו בתקציב הנוכחי, ועוד 14 מיליארד שקל רק בתקציב 2026.
אלו סכומי עתק. התוספת לשנת 2025 מקפיצה את תקציב הביטחון (ברוטו) ל־163 מיליארד שקל בשנה הנוכחית, אחרי שבשנה שחלפה הוא הסתיים ב־172 מיליארד שקל. רק לסבר את האוזן: תקציב הביטחון ערב מחדל ה־7.10 היה כ־75 מיליארד שקל.
1. מעבר למספרים הרשמיים, לא פחות חשובות - כמו בכל הסכם סביב תקציב הביטחון - הן הכוכביות בסיכום. הראשונה, סכום העתק הזה אינו כולל את תוכנית הקמת מחנה העקורים בחורבות רפיח, כדי לממש את חזון הטרנספר היקר של שר האוצר בצלא סמוטריץ'. כפי שנחשף בכלכליסט בשבוע שעבר, רק עלות הקמתו נאמדת בכ־10 מיליארד שקל, ועוד 10 מיליארד שקל יתווספו על תפעול שוטף התחלתי.
כוכבית שנייה, קריטית בתחום הפיסקאלי - התוספת איננה מתוקצבת. כלומר, הצדדים הסכימו על "השימושים", אך הדיון על המקורות טרם התחיל. במילים פשוטות: מאיפה יבוא הכסף למימון הפרויקט הענק.
כוכבית שלישית - כפי שהודגש בהודעה לתקשורת, התוספת הזו אינה כוללת בט"ש מוגבר לשנת 2026 - שם קוד לכמות המילואים. על נושא זה אין הסכמה בין האוצר לביטחון, ולכן הוחלט כי הסוגיה הרגישה הזו תישאר בחוץ. בינתיים. מה יקרה אם יהיה צורך בהרבה מילואים בשנה הבאה? הסכום האסטרונומי הזה יטפס עוד.
השורה התחתונה ברורה: ממשלת ישראל בדרך לפתוח את תקציב המדינה 2025, כלומר, להעביר תקציב חדש בשלוש קריאות בכנסת, בגלל תוספת התחלתית של 28 מיליארד שקל בגלל תוספת לביטחון. בשנת 2024 סמוטריץ' פתח את תקציב המדינה 3 פעמים. כלומר, זו השנה השנייה ברציפות שממשלת ישראל פותחת תקציבים. למעשה, סמוטריץ' כבר פתח את תקציב 2025 כאשר "שרף" 10 מיליארד שקל מהרזרבה שהחביא האוצר בתוך התקציב - חלקה כדי לקנות את תמיכתו של איתמר בן גביר בתקציב 2025.
2. הצורך בהעברת תקציב חדש נובע משבירת תקרת ההוצאה - כלל פיסקאלי מרכזי - שמחייב חקיקת חוק תקציב 2025 חדש. השאלה הגדולה היא אם יש מספיק ידיים בממשלה כדי לבצע את המהלך. זה לא דבר של מה בכך כאשר החרדים האשכנזים כבר בחוץ, והחרדים הספרדים עם רגל אחת בחוץ. בנוסף, לא ברור מה יקרה עם שני המשיחיים בממשלה אם הנשיא טראמפ ילחץ עד הסוף את נתניהו וראש הממשלה יחתום על סוף המלחמה בעזה.
ממשלת ישראל הנוכחית משאירה את קופת המדינה ריקה ועם חוב עתק של כ־1.47 טריליון שקל, כאשר היא "תרמה" כ־210 מיליארד שקל לצמיחתו. אסור לממשלה להתעלם מסוגיית החוב ולטפל בו
מה שבטוח הוא שלנוכח החולשה של הממשלה והעומד בראשה, ומסורת הסחטנות של אותן מפלגות מיעוטים - הפוליטיקאים האלו ידרשו "מחיר גבוה" כדי להעביר את התקציב החדש: עוד קצת לאורית סטרוק, עוד קצת לישיבות. את המחיר הזה ישלמו בעיקר אותם עובדים, משרתי מילואים ומשלמי המסים.
3. אסור לשכוח כי את הכסף שהצבא דורש - רובו כבר בוזבז. בשונה משנים עברו, אין דרישה שהצבא יתייעל ויצור מקורות פנימיים. אבל יש גם אתגר שני: בגלל המלחמה התווספו הוצאות אזרחיות (לא צבאיות) - אך קשורות באופן ישיר למלחמה - שגם לא תוקצבו מלכתחילה. לדוגמה, תוספת למערכת הבריאות שהתמודדה עם הפצועים, או תוכנית החל"ת שהציג האוצר, המיועדת לפצות את אותם מעסיקים ששילמו שכר לעובדיהם למרות שהיו סגורים.
אין מדובר בהרבה כסף, אבל הוא מגיע ל־1–2 מיליארד שקל לכל הפחות. ההמלצה של הדרג המקצועי היא כי את החלק הזה יש לממן באמצעות קיצוצים בהוצאה. ההמלצה המפורשת היא לקצץ בחלק מההסכמים הקואליציוניים או לסגור משרדים מיותרים. אבל פקידי האוצר כבר מנוסים עם הממשלה הגרועה הזו, והם כבר יודעים שהתרחיש הכי סביר הוא קיצוץ רוחבי שיושת על שאר המשרדים. כלומר, אזרחי ישראל צפויים להמשיך לשלם על חוסר התפקוד של הממשלה בצורה של פגיעה בשירותים הממשלתיים.
3 צפייה בגלריה
פעילות צה"ל ברצועת עזה. להיקף הכוחות הנדרש ב־2025 ולהקמת עיר עקורים ברפיח תהיה השפעה דרמטית על ההוצאות
(צילום: דובר צה"ל)
יש שאלה נוספת לא פחות חשובה: מה קורה עם הכלל הפיסקאלי הראשון - הלא הוא מגבלת הגירעון. בסוגיה הזו הדעות חלוקות, והדבר יהיה מאוד תלוי בעד כמה התחזיות האופטימיות של האוצר סביב "עודף גבייה" יתממשו.
גופים כלכליים גדולים - הן בארץ והן בחו"ל - מהמרים על חריגה רצינית מתקרת הגירעון שנקבעה על כ־4.9% תוצר. הבנק הגדול בעולם, ג'יי.פי מורגן, עדכן בחדות לפני חודש את תחזית הגירעון של הממשלה מ־5% תוצר ל־6.2% תמ"ג - שהם יותר מ־25 מיליארד שקל - בגלל הגדלת ההוצאה הביטחונית ואובדן הכנסות ממסים. גם בחברת הדירוג מודי'ס הלכו רחוק ומדברים על גירעון של 6.5%-7% תוצר. בקרב המקומיים, בנק הפועלים ו"מיטב" הימרו בחודש שעבר על חריגה. מנגד, באוצר אופטימיים. לפי הנומרטור האחרון שפרסם המשרד, הכנסות המדינה לא יעמדו על 517.1 מיליארד שקל (התחזית עליה התבסס תקציב 2025 לחישוב הגירעון), אלא על 538.6 מיליארד שקל. כלומר, נוצרה תוספת הכנסות של 21.5 מיליארד שקל - "כרית הביטחון" שתבלום את רוב העלאת הגירעון שהיתה צפויה בגין התוספת לביטחון. גם היום בכירי האוצר מדברים על גירעון של "5% וקצת" ולא נבהלים. יתרה מזו, גם בבנק ישראל הציגו בתחזיות המעודכנות לפני שבועיים גירעון של 4.9% תוצר.
על משתנה אחד אין מחלוקת: על החוב. הוא בדרך למעלה. כמו ב־2023 וב־2024, גם ב־2025 הוא יעלה. הערכות הן כי במקרה הטוב הוא ייעצר ב־70% תוצר. אבל המדיניות התקציבית של ממשלת נתניהו–סמוטריץ' אינה מבוססת על מתווה חוב יורד. היא מעולם לא היתה. להיפך. בדו"ח האחרון שפרסמה מודי'ס מעריכים כי בטווח הבינוני (בין 2 ל־4 שנים) החוב יגיע ל־75% תוצר עוד 105-110 מיליארד שקל נוספים. החוב הממוצע של מדינות הייחוס של ישראל הוא 41% תוצר.
הכול תלוי במשתנה שגם שנוי במחלוקת: הצמיחה (התוצר הסופי). התחזיות נעות בין 2% ל־2.3% כמו אצל מודי'ס הבינלאומית ושל מכון אהרן הישראלי - הפסימיים - לבין האופטימיים שיושבים באוצר (3.6%) ובבנק ישראל (3.3%). זה פער עצום במונחים מוחלטים, כך שתמונת המצב ממש לא ברורה.
4. האתגר של ממשלת ישראל עם פתיחת תקציב 2025 הוא כאין וכאפס לעומת האתגר של תקציב 2026. פקידי האוצר החלו לעבוד עליו והם אף הספיקו להציג צעדים מרכזיים למנכ"ל המשרד - ההתאמות הנדרשות (קיצוצים והעלאות מסים) כדי ליצור תחמושת תקציבית וכריות ביטחון שהממשלה הזו איבדה לחלוטין מאז שעלתה לשלטון. הרי אין אדם סביר שמסוגל להניח כי למדינת ישראל לא ממתינים משברים נוספים. המלחמה בעזה לא נגמרה אפילו, וכבר מדברים על סיבוב שני מול איראן. אבל יש גם סיכונים אחרים - תסיסה פוליטית וחברתית, וגם סיכון למנוע הצמיחה המרכזי של המשק, ההייטק, על רקע החרפת מגמת החרמות ובריחת המוחות. ולא פחות חשוב - צורך דחוף ועמוק לביצוע רפורמות מבניות עמוקות תומכות צמיחה.
ממשלת ישראל הנוכחית משאירה את הקופה ריקה ועם חוב עתק של כ־1.47 טריליון שקל, כאשר היא עצמה "תרמה" כ־210 מיליארד שקלים לצמיחתו. הממשלה חייבת לטפל בסוגיית החוב. כך עשתה ממשלת נתניהו ב־2009 (בקצב מדורג על פני כמה שנים) אחרי המשבר הפיננסי העולמי, וכך עשתה ממשלת השינוי (תוך שנתיים ובקצב מסחרר) אחרי הקורונה. הממשלה צריכה להחליט "איך" (באיזה קצב), אבל אין מקום לשאול "האם". אין כאן ברירה: אסור להמשיך להתברבר עם החוב.
לא לעולם חוסן: העובדה שהשווקים וחברות הדירוג האמינו בישראל היא תעודת כבוד למשק שהוכיח יכולות פנומנליות, אבל היא אינה ערובה או בטוחה לקבלת הלוואות אינסופיות לנצח נצחים. כלל הפקידים הבכירים ששוחחו עם נציגי חברות הדירוג והמשקיעים בשנה האחרונה יודעים לספר כי "הדיל ברייקר" ששכנע אותם שאפשר לסמוך על ישראל - למרות הממשלה והמלחמה - היה חבילת הצעדים הפיסקאליים שהממשלה כן החליטה לבצע אחרי לחץ כבד של הפקידות, לרבות העלאת המע"מ והקיצוצים בתקציב. האמון קיים - אלא שהוא יכול להיעלם במהירות אם מפסיקים להזין אותו ביישום מדיניות אחראית בשטח.
"ב־2 ביולי 2025 נקראה ועדת דירוג לדון בדירוג של ממשלת ישראל", נכתב בהודעה של מודי'ס מלפני שבועיים, אז היא החליטה לתדהמת רבים שלא להעלות את הדירוג למרות הניצחון מול איראן. "עיקרי הדברים שעלו במהלך הדיון היו: יסודות הכלכלה של המנפיקה (ישראל), כולל חוזקה הכלכלי, לא השתנו באופן מהותי. האיתנות המוסדית, לא השתנתה באופן מהותי. הרגישות של המנפיקה לאירועים מסוכנים לא השתנתה באופן מהותי. איתנותה הפיסקאלית של המנפיקה, כולל פרופיל החוב שלה, אכן השתנתה באופן מהותי", נכתב בהודעה. כלומר מדגישים שם, כי מצבנו התקציבי הידרדר.
5. אלא שבאותן ישיבות ראשוניות הבעיה כבר צצה במלוא תפארתה. גורמים באוצר מסבירים כי התגובה של מנכ"ל האוצר אילן רם לכל ההצעות הרבות של הפקידות — הן לגבי התאמות והן לגבי רפורמות (גם הן צריכות אומץ ויכולות פוליטיות) - היתה זהה: "אנחנו לא יכולים כי זו שנת בחירות". איש השב"כ לשעבר, שאינו בקי במושגי מאקרו - פסל את כולן ושיקף את כל התורה על רגל אחת. הממשלה הזו איננה מסוגלת להביא תוכנית תקציבית רבשנתית שמבוססת על הורדת חוב ועצירת הגירעונות המגלומניים שראינו בשלוש השנים האחרונות, לצד חזון כלכלי מלווה ברפורמות מבניות שמעודדות צמיחה, מגבירות את הפריון, משלבות את החרדים ואת הערבים בשוק העבודה, מחדשות את פני המגזר הציבורי ומחזקות את תעשיית ההייטק. היא מעולם גם לא עשתה את זה - גם כשהיתה חזקה.
תקציב 2026 הוא לא עוד תקציב. כלכלת ישראל ברגע דרמטי, והתקציב הבא אמור לסמן ולשקף סדר עדיפויות חדש - מעידן של "כלכלת מלחמה" לעידן של "התאוששות וצמיחה". אין לממשלה הזו שום סיכוי לגבש תקציב שכזה, כי אין לה שום לגיטימציה או כוח פוליטי - שני אלמנטים קריטיים לביצוע משימה לאומית כל כך מאתגרת ותובענית. ממשלה שבדרך להתפרק, בהובלת שר אוצר שכבר שנה שלמה לא עובר את אחוז החסימה, לא יכולה להסתכל בעיניים של המדרגים ולהגיד להם: בעוד שנה או שנתיים אעלה שוב את המע"מ. זה לא יעבוד — כי הם פשוט לא יאמינו לו. הליכה לבחירות כמה שיותר מוקדם היא לא רק צו השעה המוסרי, אלא גם הכלכלי והתקציבי.
בחודשים הראשונים של 2026, יהיה אז תקציב המשכי - המכונה 1 חלקי 12. שיהיה ברור: הוא לא פתרון אידיאלי, אבל הוא עשרות מונים עדיף יותר על פני עוד תקציב מבית היוצר של הממשלה הפופוליסטית הזו - שכעת היא גם גוססת ולכן מאוד סחיטה - שכבר אינה מסוגלת לפזר מההליקופטר מיליארדים כפי שעשתה שנתיים וחצי. הכסף פשוט נגמר.
המנגנון הזה ימשוך את התקציב הגרוע של 2025, עם כל המשרדים המיותרים והשוחד הפוליטי והיעדר הרפורמות, אל תוך 2026. אבל לפחות יבטל חלק מעוולות כמו הכספים הקואליציוניים - אין כאלו אם אין תקציב מדינה מאושר.
השכיל האוצר שדאג להכליל להסכמות עם הביטחון גם את שנת 2026: כך הוא ניטרל את הטענה כי היעדר תקציב 2026 יפגע בביטחון. הרי ההסכמים עם האוצר לגבי איך לענות לאתגרים הביטחוניים מבחינה תקציבית - הוסדרו כעת, ובכך הוסרה אי הבהירות לגבי הוצאות ביטחוניות דחופות לשנה הבאה.
ככל שישראל תצא לבחירות מוקדם יותר, כך יהיה תקציב 2026 מוקדם יותר, וכך כלכלת ישראל תוכל להיכנס לעידן של "פוסט־מלחמה". זה לא יקרה עם הממשלה הנוכחית.
