סמוטריץ' חוגג על הבנקים, נפרד מגרדוס ומזלזל בעלויות הלחימה
מסיבת העיתונאים שבה הוצגה רפורמה להכנסת תחרות בשוק הבנקאות התגלגלה מהר מהצפוי למופע של שר האוצר, שביטל בהינף יד את האיומים הכלכליים שיוצרת הלחימה בעזה
"הדו"ח ייחשב להצלחה אם תהיה כניסה של שחקן משמעותי אחד או שניים לעולם הבנקאות", כך אמר נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון בעת הצגת המלצותיה של הוועדה להאצת התחרות במערכת הפיננסית. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' היה אפילו יותר נחרץ. "יקומו חמישה בנקים חדשים", הכריז. "מדובר ברגע מכונן במאבק ביוקר המחיה".
ההמלצות עצמן הן רגולטוריות באופיין, ונועדו להקל על הקמת בנקים קטנים. לפי ההמלצות, גם שחקנים פיננסיים יוכלו להחזיק בנק קטן וגוף שנותן אשראי חוץ בנקאי יוכל לקבל פיקדונות מהציבור ולמעשה להפוך לבנק. ההגדרה של בנק נשארת כבעבר (מי שגם מקבל פיקדונות וגם מעמיד אשראי), אך הרגולציה תהיה שונה בין הבנקים הקטנים לבין הבינוניים והגדולים. על הבנקים הקטנים יוטלו פחות מחויבויות והגבלות. למשל, הבכירים בבנק קטן לא יוגבלו בשכרם.
ברור שיעבור זמן לא מבוטל עד שיוקם בנק חדש ברוח ההמלצות, אבל למרות זאת החגיגיות היתה מורגשת באוויר. יוגב גרדוס, הממונה על התקציבים שהיה חבר בוועדה יחד עם המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי, הכריז: "הגענו לקו הגמר בהסכמות מלאות". וזה לא מובן מאליו כשמדובר בבנק ישראל ומשרד האוצר. ייתכן שהנגיד ושר האוצר הרגישו כי ההצעות לשינוי מבנה המערכת הבנקאית יפחיתו את הלחץ הציבורי להתערב בצורה ישירה יותר בריביות שהבנקים נותנים על פיקדונות.
כידוע, היחסים בין סמוטריץ' לבין גרדוס היו מתוחים מאוד. סמוטריץ' האשים את גרדוס בכך שאינו מדברר מספיק את ההצלחות של כלכלת ישראל, הציע לו להניח את המפתחות, וראה בו את האחראי לקמפיין לקיצוץ בכספים קואליציוניים וסגירת משרדים. אבל במפגש הפומבי האחרון שלהם, השניים התנהגו בנימוס הדדי. "אני חושב שעשינו טוב בשנתיים האחרונות, שאתה עשית טוב", אמר גרדוס בהביטו על שר האוצר והוסיף: "אני חושש להציג את המצגת כי השר הציג אותה אפילו טוב ממני".
סמוטריץ' אמר: "לא תמיד הסכמנו, אבל היתה לנו מטרה משותפת – שמירה על כלכלת ישראל. תודה בשם מדינת ישראל". הוא החזיק בטון המנומס הזה כמעט עד לסוף מסיבת העיתונאים. בסיומה, אחרי שהפקידות עזבה את האולם, סמוטריץ' נימק את המינוי המפתיע של מהרן פרוזנפר לראש אגף תקציבים: "יש לי לא מעט תחושת החמצה. אמרתי להם, אם הייתם מביאים דברים אפויים בפברואר 24 או בתקציב 25, יכולנו להעביר. במקום זה עסקו בשטויות. כסף קוליציוני, סגירת משרדים".
סמוטריץ' מתעלם מהשאלות הקשות
כשהעירו לסמוטריץ' שהאמירה הזו נראית כהטלת אחריות על מישהו אחר, הגיב: "אני אחראי, ולכן מיניתי מישהו אחר, שיש לו גם ניסיון במגזר הפרטי וגם בציבורי. הוא יכניס מבט אחר בתהליך של בניית התקציב".
החגיגיות מצד השר והפקידות הבכירה השרתה תחושה בלתי מותאמת למצב הכלכלי, החברתי, והביטחוני שבו אנו נמצאים. סמוטריץ' אמר כי רוצה לשמור על הפקידות הבכירה משאלות פוליטיות בלתי נעימות. אלא שקשה מאוד להתעלם מכך שהשאלות הכלכליות הגדולות המעיקות כעת על כלכלת ישראל ואזרחיה הן רחבות ודחופות יותר מאשר התחרות בבנקים. שלוש השאלות הדחופות יותר הן: הארכת המלחמה למרות המחירים הכלכליים, החברתיים, המדיניים, והערכיים שלה; העובדה שהממשלה לא מעבירה מסרים ברורים בנוגע לצורך לציית לפסיקות בית המשפט; וההכרעות הכלכליות והחברתיות שיתקבלו במסגרת חקיקת ההסדר המיוחד לאי גיוסם של בני החברה החרדית.
סמוטריץ' נשאל שוב ושוב, ובדרכים שונות, האם הוא חש שהוא ממלא את תפקידו כשר אוצר שאמור לעשות ניתוח עלות/תועלת להמשך המלחמה? האם הוא לוקח בחשבון את עלויות המשך המלחמה? את המחירים החברתיים? את המחיר המדיני? האם הוא מבחין שמועד סיום המלחמה נדחה כל פעם מחדש? סמוטריץ' השיב: "אני לא מבין את השאלה. זה התפקיד שלי, אני לוקח את כל הדברים הללו בחשבון. החיים קודמים לאיכות החיים".
אלא שמספר התבטאויות של סמוטריץ' באותה מסיבת עיתונאים מעוררות ספק האם הוא מבין את המחירים של המלחמה. לדוגמה, כשנשאל על כך שהוצאות המלחמה הביאו ליוקר המחיה, שכן הועלו מסים וקוצצו שירותים אזרחיים בהיקף של 40 מיליארד שקל וגם יהיה צורך לממן זאת במשך שנים רבות קדימה, הוא השיב: "חלק גדול מהמסים היו רווחים כלואים שהיה צריך לגבות, והתייעלות בממשלה, והריבית הגבוהה מעיקה יותר מהצעדים הללו".
כשנשאל על האזהרות של כלכלנים וגורמי ביטחון בדבר השפעות כלכליות אפשריות של פגיעה במערכת המשפט, שהות ממושכת ברצות עזה, או בידוד מדיני שיתורגם לפגיעה בכלכלה, סמוטריץ' הגיב בזלזול מופגן ואמר: "עדר של קשקשנים". קשה להשתכנע שהוא אכן מבין שבהתארכות המלחמה יש סיכונים כלכליים וחברתיים משמעותיים.
וגם לא מפנים את עלויות המלחמה
דוגמה נוספת לכך שספק רב האם סמוטריץ' מפנים את עלויות המלחמה הרחבות היא החזרה שלו על כך שיש השקעות בבורסה הישראלית וכי השקל מתחזק. מבחינתו מדובר במדדים הכלכליים היחידים הרלבנטיים. הוא מתעלם מהורדות הדירוג של ישראל, מכך שהתוצר ברמה נמוכה לעומת ערב המלחמה, ומהחוב הציבורי שתפח. נדמה כי מרוב שסמוטריץ' מאמין בכך שיש להמשיך את המלחמה, הוא מסרב לראות שלצעד הזה יש מחירים משמעותיים שספק רב אם הם מוצדקים.
בכירי האוצר התריעו בפני השר על כך שלהמשך המלחמה יש עלויות כלכליות רבות (ישירות ועקיפות), אבל כשגרדוס נשאל על כך הוא העדיף שלא לסתור את הנרטיב של סמוטריץ' ואמר: "השר הזמין אותנו כמה פעמים לקבינט המצומצם להציג משמעויות כלכליות של המלחמה. זה לא מובן מאליו שיש לנו יכולת לנהל מלחמה שעולה 300 מיליארד שקל. אם אנחנו רוצים שתהיה לנו היכולת הזו שוב, אז צריך לשמור פיסקלית".
גם נגיד בנק ישראל, שמבצע כעת חישובים למשמעויות הכלכליות של הארכת המלחמה, העדיף שלא לקלקל את החגיגה ואת הידידות המופגנת עם שר האוצר והסתפק באמירה כללית: "ביטחון חשוב לכלכלה, וכלכלה חשובה לביטחון. צריך כל הזמן למצוא את האיזון הזה".
מסיבת העיתונאים היום עסקה בנושא חשוב – המלצות שיביאו לכך שייפתח עוד בנק בישראל. אבל בניגוד למה שאמר גרדוס "אי אפשר להפריז בחשיבות של המערכת הפיננסית עבור הכלכלה ועבור יוקר המחיה", הרי שבהחלט אפשר להפריז בחשיבותה. וההפרזה הזו נעשתה היום.
הסוגיות הדחופות ביותר לכלכלה הישראלית הן לקבל הכרעות ברורות לגבי התמשכות המלחמה ולגבי האיזונים בין הרשויות. בכל הסוגיות הללו, תפקידו של שר האוצר הוא לשקול בצורה ריאלית את המחירים מצד אחד ואת תוחלת התועלת מצד שני. נדמה שסמוטריץ' מעריך בחסר את המחירים של התארכות המלחמה ואת המאבק האגרסיבי ברשות השופטת, ומעריך ביתר את התועלת האפשרית מהמהלכים האלו. למרבה הצער, ספק רב האם הפקידות הבכירה – הממונה על התקציבים ונגיד בנק ישראל – מזכירים לו את המחירים הללו.
