בלעדי
פינוי-בינוי חשף: אחרי ארבעה עשורים גילתה שהדירה לא רשומה על שמה
אישה שהתגוררה בדירה בבת ים מאז 1984 גילתה שהדירה מעולם לא נרשמה על שמה בטאבו. כאשר פנתה להסדיר את הרישום, סורבה לאחר שיורש המוכרים המקוריים טען כי הדירה מעולם לא נמכרה לה. ביהמ"ש קיבל את תביעת האישה והורה לרשום את הדירה על שמה
למרות שלא נרשמה בטאבו, בית המשפט המחוזי בת"א הורה לרשום דירה על שם אישה שהתגוררה בה 40 שנה. בית המשפט הכריע בסכסוך על זכויות בנדל"ן וקבע כי אישה שהתגוררה בדירה בבת ים משנת 1984 ויוצגה על ידי עו"ד ערן פלס ועו"ד אבי פליגלמן ממשרד פלס מוזר כהן ושות', היא בעלת הזכויות החוקית בה. השופטת קבעה כי גרסת התובעת הסתברה "כמהימנה, עקבית ומבוססת" ולפיכך היא העדיפה אותה על גרסת הנתבע - יורש בעלי הדירה המקוריים - וכינתה את גרסתו "עמומה ונסתרת".
הפרשה החלה כאשר תושבת בת ים גילתה, לאחר ארבעה עשורים של מגורים בדירה, כי הנכס טרם נרשם על שמה בטאבו. זאת, לטענתה, לאחר שהיזם בהליך פינוי בינוי הסב את תשומת ליבה כי אינה רשומה כבעלת הדירה. נטען כי כאשר פנתה ליורש המוכרים המקוריים כדי להסדיר את הרישום, סורבה, מה שהוביל להגשת תביעה משפטית.
התובעת טענה כי היא ובעלה המנוח רכשו מהוריו של הנתבע את מלוא הזכויות בדירה בשנת 1984 והחזיקו בדירה על פי הנטען במשך למעלה מ-40 שנה, גידלו בה את ילדיהם, ובתקופות בהן לא שהו בארץ השכירו אותה לשוכרים. עוד טענה כי שנתיים לפני שהגישה התביעה נודע לה כי מסיבה בלתי ברורה הדירה אינה רשומה על שמה ועל שם בעלה המנוח בלשכת רישום המקרקעין. התובעת טענה כי ניסתה להסדיר את הרישום מול בני המשפחה של בני הזוג ממנו רכשו את הדירה, אולם ניסיונות אלה לא צלחו.
בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענות התובעת וטען כי הדירה מעולם לא נמכרה, כי לא נחתם כל הסכם רכישה בין הוריו לבין התובעת ובעלה המנוח. עוד טען הנתבע כי התובעת ובעלה המנוח שכרו את הדירה מהוריו , אולם בשלב מסוים נותרו בדירה ללא רשות.
לצד כתב ההגנה הוגשה על ידי הנתבע תביעה שכנגד, בה עתר לפינוי התובעת מהדירה ולחיובה בדמי שימוש ראויים. בהמשך טען בדיון כי הסכם המכר שהוצג על ידי התובעת בטל, זאת מאחר שהחתימה המתנוססת עליו אינה של הוריו אלא חתימה מזויפת.
השופטת עידית קצבוי קיבלה את תביעת האישה וקבעה כי גרסת התובעת על אודות נסיבות הגשת התביעה הייתה עקבית, מהימנה והגיונית. באשר לנתבע קבעה כי "הן בתצהירו של הנתבע והן בחקירתו לא הצליח הנתבע להצביע על נסיבות טענת התרמית ועל הסיבה בגינה לכאורה נמנעה משפחתו במשך שנים ארוכות מאוד מלפעול להשבת החזקה על הדירה לידיה, ולמצער מלגבות את דמי השכירות הנטענים". בסיום ההליך, הורה בית המשפט לרשום את הדירה על שמה של התובעת וחייב את הנתבע בהוצאות התובעת לרבות שכר טרחת עו"ד בסך של 60 אלף שקל. מבא כוח הנתבע נמסר בתגובה: "תגובתנו תינתן בערעור".
