סגור
מגזין 100 משפיעים ומשפיעות 2025 גלי בהרב מיארה היועצת המשפטית לממשלה
היועמ"שית גלי בהרב מיארה. נימוקים שמרניים להפליא (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
פרשנות

היועמ"שית תישאר בתפקידה, ההתעמרות בה לא צפויה להיפסק

שבעה שופטים ביטלו פה אחד את החלטת הממשלה לפטר את בהרב-מיארה, בפסק דין שמרני שהתמקד בפגמים דיוניים ותהליכיים. השופטים מתחו ביקורת על הממשלה שלא התייצבה לדיון ועל ועדת שיקלי שהוקמה כדי לעקוף את ועדת גרוניס. פסק הדין נמנע מהכרעה מהותית בשאלת העצמאות של היועץ המשפטי מול הממשלה

1. הרכב של שבעת שופטי בג"ץ, שכלל רוב שמרני, ביטל היום (א') פה אחד את החלטת הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. "תוצאתו של פסק דין זה ברורה", נכתב, "היועצת המשפטית לממשלה מוסיפה לכהן בתפקידה כדין; החלטת הפיטורים בטלה". ההפיכה המשטרית מתנהלת במספר רב של חזיתות: החלטות ממשלה, מינויי נאמנים, אינספור יוזמות חקיקה. וכל החזיתות האלה מתנקזות ומבוקרות דרך שיבר מרכזי אחד שסילוקו חיוני להזרמת ומימוש השיטפון הזה ללא הפרעה – היועצת המשפטית לממשלה. הסרת השיבר הזה הוא הדגל שנתניהו מבקש לתקוע בראש ההר. סילוק שומרת הסף שהיא "הבלמים והאיזונים" המרכזי בדמוקרטיה. סמל הניצחון המוחלט על שלטון החוק.
2. שבעה שופטי בג"ץ מנעו זאת ממנו. ומה יקרה עכשיו? מותר רק לנחש. הממשלה תגביר את עוצמת ההתעמרות ביועצת. היא לא תזומן לישיבות ממשלה, יתעלמו מחוות דעתה. שופרות הרעל יטנפו אותה מתחת לכל עץ רענן – מאולפני ערוץ 14 דרך ועדות הכנסת ועד ישיבות הממשלה. רשמית היא תישאר היועצת, בפועל – לא ממש. לממשלה כבר יש יועץ בפועל, מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס. ספק רב אם בג"ץ יוכל להושיע. בסוף פסק דינו, מתייחס בית המשפט לבקשות ביזיון בית המשפט שהוגשו לבלימת המשך ההתנכלות ליועצת והדרתה ממילוי תפקידיה. "נעיר כי העולה מהן מעורר אי־נחת רבה", כותב הנשיא יצחק עמית, "שלטון החוק אינו פוסח על אף אדם, וכך גם על רשויות המדינה ואורגניה". שילוב של אנדרסטייטמנט ("חוסר נחת") ותקוות שווא שהממשלה תקיים את פסק הדין. "שלטון החוק", סבור עמית, "אינו פוסח על רשויות המדינה". ובכן, הוא פוסח.
3. לא רק רוב שמרני בהרכב (השופטים סולברג, מינץ, שטיין וכנפי-שטייניץ לצד עמית, גרוסקופף וכבוב) ביטל את החלטת הממשלה, גם הנימוקים היו שמרנים להפליא. הנשיא יצחק עמית שכתב את פסק הדין קובע שהממשלה "הפסידה" כיוון שלא בחרה להגיב כראוי לצו על תנאי שהוציא בג"ץ בעתירות נגד הפיטורים. ראשית, תצהיר התשובה שלה היה "קצר ולקוני", "ואינו מתמודד עם המסגרת הנורמטיבית החולשת על הסוגיות הנדונות". שנית, "בחירת הממשלה שלא להתייצב לדיון בפנינו". כזכור, בוטל הדיון בעל-פה שנקבע לאחר שהממשלה לא שלחה נציג מטעמה. עמית קובע בפסק הדין שניתן היה לסיים את הדיון כבר בשלב זה, כלומר, לפסוק נגד הממשלה רק בגלל הפגמים הדיוניים האלה. אבל הוא לא מסתפק בכך ומוסיף גם את הפגמים התהליכיים.
4. וחשוב להדגיש: אין חולק על סמכות הממשלה לפטר את היועצת, אלא שסמכות זו כפופה לכללי המשפט המינהלי, כלומר להליך התקין שממנו חרגה הממשלה בפיטורי היועצת. דו"ח ועדת שמגר שקבע את מתווה הפיטורים – התייעצות עם ועדת האיתור – אומץ בהחלטת הממשלה. תחנה הכרחית במתווה היא התייעצות עם ועדת האיתור (בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס, שמועד כהונתו כבר פקע). שר המשפטים יריב לוין הצהיר שזו אכן כוונתו, אלא שהוא כשל מלהשלים את הרכב הוועדה שחסרה נציג כנסת ונציג ממשלה – שר משפטים/יועץ משפטי לשעבר. זאת לאחר שלא מצא מבין 16 יועצים ושרים אפילו אחד שיהיה מוכן לשתף פעולה בהדחת היועצת. לפיכך, החליט לוין להחליף את ועדת גרוניס בוועדת שרים בראשות שיקלי, ובהשתתפות בן גביר וסמוטריץ. "הממשלה אינה כבולה להחלטות ממשלות עבר", טוענת הממשלה, ומוסיפה כי "הכשל העיקרי היה ביכולת לאייש את מינוי הממשלה בוועדת האיתור". לוין לא הצליח לאתר בין השרים והיועמ"שים לשעבר דמויות כמו השופטים בדימוס אשר קולה או יוסף בן חמו שיתנו לו את מבוקשו. ולוין, כדרכו, שובר את הכלים כשהוא לא מוצא את הכלי שיספק את צרכיו.
5. הנשיא עמית, בפסק הדין, לא התאפק מלהעיר: "ההנמקה החלקית שסיפקה הממשלה אינה רק חלקית, אלא סובלת מחוסר היגיון פנימי בולט: לטענת הממשלה, ההחלטה נועדה לתת מענה לקושי באיוש נציג מקרב שרי המשפטים או היועצים המשפטיים לשעבר, מאחר שמרביתם כבר הביעו עמדה בעניין הפסקת כהונתה של היועצת. ואולם הפתרון שנבחר היה דווקא מינוי גוף שכל חבריו הביעו עמדה נחרצת בנושא ותמכו בהצעת אי־האמון ביועמ"שית". במלים אחרות – נפסלו מועמדים לוועדה בגלל שהביעו דעה, ובחרו ועדה שכל חבריה כבר הביעו דעה.
אגב, מותר לשנות כללי משחק ומותר לשנות החלטות ממשלה. השאלה איך עושים זאת? ועדת שמגר ישבה על המדוכה וקבעה דרכי מינוי ופיטורים במשך קרוב לשנתיים. יריב לוין רמס ביומיים את מסלול הפיטורים שהציעה הוועדה ואימצה הממשלה. וזאת, ללא עבודת מטה מסודרת, ללא תשתית עובדתית מוצקה וכמובן ללא התייעצות עם גורמי הייעוץ המשפטי.
6. פסק הדין לא מתייחס למהות – לעילת הפיטורים, לטענה של לוין שאין לממשלה לא אמון ולא שיתוף פעולה עם בהרב-מיארה. נימוקי הבג"ץ נשענים רק על הפגמים הדיוניים והתהליכיים. הדיוניים – העדר ההתמודדות עם העתירה בבג"ץ; התהליכיים – ריסוק המנגנון שנקבע בוועדת שמגר בהחלטת ממשלה ללא עובדות ונימוקים משכנעים.
כמובן שכל הסיפור הזה כפוף לפיל שבחדר, לתכלית ולמהות של ההפיכה המשטרית – הכנעת עצמאותה של היועצת והכפפת הייעוץ המשפטי לממשלה, שנחושה להיפטר מיועצת שמחויבת לממלכה ולא למלך, לאינטרס הציבורי ולא לאינטרסים האישיים והפוליטיים של ראש הממשלה ושותפיו. עמית נמנע מלקבוע מסמרות בעניין מהותי זה, אבל מצטט משני מכתבי סירובה של בהרב-מיארה להתייצב בפני ועדת שיקלי שהוקמה כדי לדון בפיטוריה. במכתב השני שבו היא מנמקת שוב את סירובה להתייצב בפני ועדת שיקלי, היא כותבת: "הזמנה לשימוע נוסף אינה יכולה להפוך הליך פסול מיסודו להליך חוקי", ו"מצב שבו מעתה ואילך תוכל הממשלה לסיים כהונה של יועץ משפטי לממשלה בלי בקרה ומתוך שיקולים זרים וחלילה מושחתים, לרבות השפעה פסולה על הליכים פלילים מתנהלים, מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק".
7. האם היועצת תוכל לתפקד רק מכוח פסיקה של בג"ץ? האם הממשלה תעלה הילוך בהאצת ההפיכה המשטרית לשלב חדש, שכולל גם סירוב מפורש למלא פסק דין של ביהמ"ש העליון? זו השאלה הגדולה שבפניה אנו ניצבים. הממשלה יכולה להותיר את בהרב-מיארה בתפקיד תחת כל תרגיל ותעלול לגימוד מעמדה, התעלמות מעמדותיה והפקרתה למכונות הרעל. והיא יכולה ללכת צעד נוסף לתהום, ולהוביל מהלך למינוי יועץ משפטי אחר תחתיה – מהלך שכמובן ייפסל בבג"ץ.
בכל מקרה, הסיפור הנוכחי מועיל לנתניהו לפחות בכך שהוא מקהה ואולי מנטרל את נשק הנבצרות שהיועצת יכולה להפעיל נגדו. לכאורה, פיטורי היועצת מנתבים גם אותה, ולא רק אותו, לניגוד עניינים. וזו האסטרטגיה הגדולה של ההפיכה – לשטח את כל מוסדות החברה, המחאה והמדינה לליגה של נתניהו. הוא עבריין ונאשם? כולם עבריינים ונאשמים וגם בוגדים. האחים לנשק, התקשורת, היועצת המשפטית, נשיא בית המשפט העליון. זה העולם שנתניהו ברא לנו – כולם מושחתים בדמותו ובצלמו. היועצת נגררה לביבים האלה בסיוע פרשת הפצ"רית למרות שאין ראיות נגדה. אבל עוד לפני שנגררה, היא פוטרה. ואלמלא ההליך הכושל וסירובם של שרים ויועמ"שים בדימוס לשתף פעולה, כנראה שלא היה נכתב פסק הדין של היום. ומשנכתב – ממש לא ברור אם יכובד. ואם לא יכובד – ההפיכה המשטרית מתקרבת לניצחון המוחלט.