פרשנות
גיוס חרדים: בג"ץ הציב גבולות ועבר מהצהרות להוראות מחייבות
אחרי שורת פסקי דין רופסים שבהם בג"ץ נמנע מנקיטת עמדה, היום עברו השופטים מהצהרות להוראות מחייבות. קבעו כי הממשלה לא קיימה את פסק הדין בעניין גיוס חרדים, וכי עליה לנקוט צעדים פליליים וכלכליים נגד משתמטים ולבטל הטבות כמו סבסוד מעונות והנחה בארנונה. נזפו במשטרה: "אינה פועלת לאכוף את הדין"
1. הארי התנער מתנומתו ושאג. החלטת בג"ץ לתת בראש לממשלה ולמשטרה כדי להניען לקיים את החוק והפסיקה בעניין גיוס החרדים, מעידה שרוח חיים עדיין פועמת בשופטי העליון. במיוחד לאחר הרצף הרופס שנרשם בעתירות לפיטורי השר בן גביר ולהקמת ועדת החקירה הממלכתית, ובהחלטות לאפשר לשר לוין למנות חוקר בפרשת הפצ"רית ולהתעלם מניגוד העניינים של נתניהו במינוי ראש השב"כ דוד זיני.
אחרי השפל המתארך הזה, הגיעה הגאות. אבל צריך לסייג אותה. ראשית, היא הגיעה בהחלטה שרוב הציבור יתמוך בה ולכן פוטנציאל ההשתלחות בשופטים צפוי להיות מתון יותר. בדיונים שהתקיימו באכיפת ההשתמטות לא נרשמו ניסיונות פיצוץ ואירועי בריונות כמו במקרים האחרים; שנית, ההחלטה מתבססת על חוק ופסיקה ברורים.
יש גבול עד כמה ניתן לעשות צחוק מהחוק ובדיחה מהפסיקה. אפילו שופט שמרן כנעם סולברג לא יכול היה להחריש. וסולברג, יותר משהוא שמרן הוא נמנה על הקבוצה הדתית־המתנחלית שמקדשת את ערך השירות הצבאי וערך השוויון באכיפתו. מכאן שהכל נסלל לקראת ההחלטה שניתנה היום על ידי הרכב עם רוב שמרני — סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר, ביחד עם הליברלים דפנה ברק־ארז ועופר גרוסקופף.
2. מבחינה אופרטיבית, פסק הדין חשוב מפני שהוא מופנה לא רק לדרג הפוליטי, אלא גם ובעיקר לשירות הציבורי, וקוצב לו זמנים בגיבוש ההטבות ושלילתן. "אין זו דרכו של בית המשפט ליתן הוראות אופרטיביות מן הסוג שעל הפרק. אך המרחק בין מצב הדברים הרגיל והמקובל לבין מצב הדברים הנוכחי — בלתי ניתן לגישור. בנסיבות העניין נדמה, ובצער רב, כי אין מנוס. אומנם, אנו עושים זאת בלב כבד, כבד מאוד, אך לאחר ניסיונות רבים מספור לנקוט בדרך מתונה יותר — לא נותרה ברירה".
פסק הדין מבהיר: "עסקינן במניעת הטבות; אין מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות". כלומר, לא בזכויות אדם בסיסיות מדובר כאן, לא פגיעה בזכויות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שניסו נציגי הממשלה לטעון בדיון, אלא הטבות מינהליות, כלומר כאלה שהממשלה מחלקת, שניתן להתנות ולשלול אותן אל מול שיקולים ערכיים רלבנטיים כמו שוויון בנטל וגיוס שוויוני.
בג"ץ מתייחס להטבות אלה וקובע:
• הנחה ברכישת דירה ("מחיר מטרה"): מועצת מקרקעי ישראל תתכנס בתוך 21 יום על מנת להחליט כיצד להתנות את מתן ההטבה בהסדרת מעמד מול הצבא.
• סבסוד שכר הלימוד במעונות יום ובמשפחתונים: הגורם הרלבנטי במשרד העבודה ישקול ויקבל החלטה בתוך 21 יום באיזה אופן לתקן את מבחן התמיכה, כך שהסדרת מעמד הורה שנקרא לשירות מול רשויות הצבא תשמש כתנאי סף לגבי הזכאות לתמיכה.
• סבסוד שכר הלימוד בצהרונים: הגורם הרלבנטי במשרד העבודה ישקול ויקבל החלטה בתוך 21 יום באיזה אופן לתקן את מבחן התמיכה, כך שהסדרת מעמד ההורה שנקרא לשירות אל מול רשויות הצבא תשמש כתנאי סף לגבי הזכאות לתמיכה.
• הנחה לנוסעי תחבורה ציבורית: שר האוצר ושרת התחבורה ישקלו ויחליטו בתוך 35 יום אם ובאיזה אופן נוסע לא יהיה זכאי להנחות אם הוא חייב להתייצב לשירות בטחון, ולא הסדיר את מעמדו מול הצבא.
• הנחה בארנונה: שר הפנים, או ממלא מקומו לעניין זה, יחליט בתוך 35 יום האם הנחה בארנונה תותנה כלפי מי שנקרא לשירות, בהסדרת מעמד מול הצבא.
3. בנוסף, נוזף סולברג במשטרה. "דומה כי המשטרה אינה פועלת על פי חובתה להפעיל את סמכויותיה, ולאכוף את הדין על משתמטים מקרב הציבור החרדי", הוא כותב, "זאת לא ניתן לקבל; חובה על המשטרה לסייע לרשויות האכיפה של הצבא, ולהתחיל לפעול לאכיפת חובת הגיוס גם על בני הציבור החרדי. זאת אף ביתר שאת, בהתחשב בכך שמדובר, כאמור, ב"הפרת חוק המונית, מוּדעת ומתמשכת".
ואחרי שהמשטרה תסייע במעצרים מפנה סולברג את ציפייתו לממשלה ש"נדרשת לפעול בשקידה ראויה ובמהירות האפשרית לנקיטת הליכים פליליים ממשיים כלפי משתמטים מקרב הציבור החרדי, על יסוד אמת מידה שוויונית ביחס לציבור הכללי".
סולברג מציין את הזלזול של הממשלה שמתבטאת בג'יבריש הבירוקרטי מיסודו של מזכיר הממשלה יוסי פוקס. לאחר הדיון בבג"ץ הגיש פוקס הודעת עדכון. "בהודעה", כותב סולברג, "לא נרשמה התחייבות לנקיטת צעדים אופרטיביים כלשהם...אין זו הפעם הראשונה, גם לא השנייה, שבה אנו מצויים בתרחיש של הצהרות כלליות; הגם שבעבר נעתרנו לבקשות כגון דא, הניסיון מלמד כי אלה לא נוצלו לטובת קידום ממשי של הטיפול בסוגיה". במילים פשוטות, גרירת רגליים ומריחת זמן הן הפרקטיקות המקובלות על ידי הממשלה שמשקפות את יחסה האמיתי לאירוע — לשתף פעולה ככל האפשר עם השתמטות החרדים.
4. אם יש בשורה שבוקעת מההחלטה הזו היא שבישראל 2026 אין אכיפה של החוק וגרוע מזה, יש אכיפה סלקטיבית לפי מה שנוח לממשלה. במקרה הנוכחי, חוק שירות ביטחון הקובע חובת גיוס כללית ושוויונית — אינו מיושם ואינו נאכף. בנובמבר 2025 ניתן פסק דין שבו הורה בג"ץ על אכיפה כלכלית־אזרחית לצד אכיפה פלילית לגיוס חרדים. זו לא הפעם הראשונה שבה נדרש לגיוס חרדים אלא שהפעם, בעקבות הטבח והמלחמות בעקבותיו, חסרים לצה"ל אלפי חיילים וחיילות.
סולברג מדגיש את האובדן והמחסור וקובע שבהעדר חוק גיוס/השתמטות יעודי שהממשלה נכשלה מלחוקק אין לה סמכות להימנע מאכיפת חוק שירות הביטחון. ואיך עושים זאת? כפי שהמליצה היועצת המשפטית לממשלה – שלילת הטבות והרחבת מעצר המשתמטים. "צעדים שניתן להעריך בסבירות גבוהה שיוכלו להביא לשינוי ממשי בתמונת הגיוס", נכתב בפסק הדין. תמונת גיוס עגומה כמו גם תמונת האכיפה.
פסק הדין מפרט את אי השוויון באכיפה. מספר המלש"בים שהוכרזו כמשתמטים עומד על כ־76,000, כאשר כ־80% מתוכם חרדים. אלא שמול הרוב הזה עומד מיעוט מאלה שננקטו לגביהם צעדים במישור הפלילי. מתוך 442 כתבי אישום שהוגשו נגד משתמטים בשנת 2025, 81 הוגשו נגד חייבי גיוס בני הציבור החרדי — כלומר, כ־18% בלבד; ומתוך 96 כתבי אישום נגד משתמטים בינואר־פברואר 2026, 7 הוגשו נגד חייבי גיוס חרדים כלומר, כ־7% בלבד. היקף האכיפה זעום ביחס להיקף ההפרה.
5. ואיך תגיב הממשלה, חוץ מלהבטיח לחרדים שאחרי הבחירות תשלים את השמדת בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה, שעמדתה התקבלה בפסק הדין? פתוחות בפניה שתי דרכים: האחת לגרום לדרגי המינהל והשירות הציבורי למסמס את ההוראות האופרטיביות בפסק הדין; והשניה, להבטיח גורמי מימון עוקפים ועקיפים למקרה שתישללנה ההטבות. לאפשרות הזו יש כבר תשובה. בפסק הדין המקורי נקבע שיצירת ערוצי מימון עוקפים תעקר את תכלית שלילת ההטבות, והיום חוזר על כך סולברג ומדגיש: "נאמר זאת 'ברחל בתך הקטנה': יצירת ערוצי מימון עוקפים עומדת בניגוד להוראות פסק הדין, וחותרת באופן ישיר תחת חובתה של הממשלה לפעול לאכיפת הוראות חוק שירות ביטחון".
