פרשנות
משרד האוצר מנסה לחסל את זכות המורים לעיצומים
האוצר עתר לבג"ץ אחרי גל העיצומים שיזם יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים, כדי שיאשר ניכויי שכר דרקוניים. זו לא עתירה נגד רן ארז אלא ניסיון לפגוע בזכויות של מורים
משרד האוצר נקט ביום חמישי צעד חריג ביותר, כשעתר לבג"ץ נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שביטל הוראה של הממונה על השכר באוצר אפי מלכין לנכות שכר למורי התיכונים על עיצומים. המהלך חריג פעמיים. ראשית, משום שבג"ץ לא רואה את עצמו כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה ומתערב רק בסוגיות עקרוניות, ולא בטוח שמדובר בסוגיה כזו. שנית, הרבה יותר הגיוני שגורם פרטי יעתור נגד בית משפט מאשר שהמדינה תעשה זאת.
האוצר מציג את המהלך שלו כשמירה על מצב קיים שבו מנכים שכר על עיצומים. אבל האמת היא שלמורים מעולם לא ניכו שכר על עיצומים, והאוצר מבקש ליצור שינוי מכריע ביחסי הכוחות. קשה מאוד שלא להגיע למסקנה שהמדינה מבקשת לחסל את זכות העיצומים של המורים, ולנצל לשם כך את האווירה הכל כך עוינת שנוצרה בציבור כלפי השימוש לרעה שעושה יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים, רן ארז, בזכות הזו.
במהלך שנת הלימודים תשפ"ד (2023/24) נקט ארגון המורים, כפי שהוא נוהג לעשות כמעט מדי שנה, עיצומים. הממונה על השכר אפי מלכין הורה באפריל 2024 בצעד חסר תקדים לרשויות המקומיות – שהן המעסיק של מורי התיכונים – לנכות מהמורים שכר. סיבה מרכזית לכך שהמהלך לא בוצע מעולם כלפי מורים היא הקושי לכמת את שווי העיצומים שלהם. מלכין קבע שעל אי־מתן ציון מגן ינוכה 5% מהשכר לכל כיתה, על הימנעות מאספת הורים או יציאה לטיול – 2.5% לכל כיתה. בהתחשב בכמות הכיתות, התעריף הזה יכול להוות ניכוי של כמעט כל השכר. קשה במיוחד להבין את הניכוי על הציונים שכן מדובר בדחייה בלבד.
את כוח השביתה של המורים כבר הצליח סמוטריץ' להגביל כשהבהיר שלא יהיו שביתות ללא ניכוי שכר. אפשר רק לדמיין כמה עוד יתרסק מעמד המורים אם עתירת האוצר הנוכחית תתקבל בבג"ץ
בינואר 2025 ביטל בית הדין הארצי לעבודה את ההנחיות אך קיבל את העיקרון כי יש לנכות שכר בשל עיצומים. במקביל הוא קבע ש"המדינה לא עשתה כל מאמץ להראות ולהוכיח כי ההפחתות שנקבעו על ידי הממונה אינן שרירותיות ואין בהן יסוד ענישתי". השופטים מציינים כי שקלו למנות מומחה לקביעת הניכוי הראוי, אך לאור סיום סכסוך העבודה נמנעו מכך. האוצר יכול היה לבקש מבית הדין למנות את המומחה. במקום זה בחר לחכות שמונה חודשים ורק אז לעתור לבג"ץ ולבקש שייקבע שבית הדין הארצי טעה בהחלטה לבטל את הנחיות הממונה על השכר לניכוי שכר ממורים שנוקטים עיצומים, או לחלופין יורה לבית הדין לקבוע מהו ניכוי השכר הראוי. המדינה מסבירה את השיהוי הממושך ב"של אילוצים הנובעים מן העומס הכבד המוטל על הגורמים הרלבנטיים במשרדי הממשלה השונים על רקע מלחמת חרבות ברזל ומבצע עם כלביא". או במילים אחרות: אנחנו כרגיל עושים מה שאנחנו רוצים, כי אנחנו רגילים שבג"ץ נותן לנו, אז שווה לנסות בשיטת מצליח.
נזק ושמו ארז
בחודשים האחרונים העיצומים האינסופיים שנוקט רן ארז עלו לכולם על העצבים – כולל התלמידים, ההורים ובית הדין הארצי לעבודה. זה הגיע למצב שבית הדין הארצי חסם את העיצומים של ארגון המורים גם בשנה שעברה וגם השנה, בטענה שמדובר במחלוקות משפטיות שצריכות להתברר בבית משפט. מה שראוי להסיק מעמדת בית הדין הארצי הוא שיש דרכים לחסום עיצומים בלתי מוצדקים ואין שום צורך בעתירת האוצר. אבל נראה שבאוצר מנסים לנצל את האווירה לשבירה כללית של זכות העיצומים. אם בדרך אפשר גם להכניס לבית הדין לעבודה, שאותו הוא תופס כמוטה לטובת העובדים – מה טוב.
שלא יהיה ספק: רן ארז הפך לבעיה של המורים. מערכת החינוך היא אחד הגורמים האחרונים במשק שיש לו איגוד מקצועי בעל כוח סביר – מוחלש, אבל סביר. את כוח השביתה של המורים כבר הצליח שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להגביל בכך שהבהיר שלא יהיו שביתות ללא ניכוי שכר. זאת בניגוד לקודמיו שהסכימו לכך שהשובתים יחזירו את ימי השביתה בחגים ובחופשים. במצב שבו מעמד המורה בקרשים ושכרו נמוך מדי, אפשר רק לדמיין כמה עוד יתרסק מעמד המורים אם האוצר יצליח.
"אנחנו נחושים לשחרר את מערכת החינוך משיקולים לא ענייניים של ארגוני עובדים", אומר סמוטריץ' – תוך הסתרת העובדה שיחסמו גם שביתות ועיצומים ענייניים ומוצדקים. ולכן אפשר לקוות לשני דברים: האחד – שבג"ץ יזרוק את העתירה מכל המדרגות וישלח את האוצר לבקש מינוי מומחה מבית הדין לעבודה. השני – שהמורים התיכוניים יצליחו בבחירות הבאות לבחור נציגות ראויה ועניינית, וישתחררו מתדמית הטרול של עולם יחסי העבודה.
