דעה
רן ארז יצא למאבק יחצני, והוכיח שהמורים זכאים לייצוג רציני יותר
יו"ר ארגון המורים איים, כהרגלו, להשבית את התיכונים בפתיחת שנת הלימודים; כצפוי, בית הדין זרק אותו מכל המדרגות - אבל הוא השיג את מטרתו - סיקור תקשורתי
ההנחה שארגון המורים העל יסודיים הפסיד אתמול בבית הדין לעבודה היא הנחה שגויה שמייחסת לארגון כוונות ארגוניות. לסכסוך העבודה של ארגון המורים היתה מטרה אחרת לגמרי. סוף אוגוסט הוא התקופה שבה יו"ר ארגון המורים רן ארז מצפה שהמדינה תעסוק בשאלה מה הוא יעשה והאם הוא ישבית את התיכונים. סכסוך העבודה חסר הסיכוי המשפטי של הארגון נועד לכך שהתקשורת תדון בשאלה הזאת בדיוק והיא הושגה. ההפסד היחיד שהיה לארז הוא רק העובדה שהצו שאוסר על הארגון לשבות ולנקוט עיצומים הוצא אתמול (רביעי) ובכך הוא החמיץ סוף שבוע שלם של עיסוק תקשורתי.
מעטים סכסוכי עבודה שהתוצאה שלהם כל כך ידועה מראש כמו סכסוך העבודה הנוכחי של ארגון המורים. הוא לא עסק במשא ומתן להסכם קיבוצי, בהעלאות בשכר או במעמד המורה. להיפך הוא הוכרז למרות שארגון המורים חתם על הסכם קיבוצי בספטמבר שעבר והתחייב לשקט תעשייתי עד סוף 2028. לא רק שכל הנושאים בסכסוך היו שוליים יחסית. הם כולם מחלוקות משפטיות שלא יקרה שום דבר אם יחכו לפתרון בבית הדין. בהחלט יכול להיות שארגון המורים ינצח בבית המשפט אבל על ניצחונות כאלה אף אחד לא שומע מחוץ לבית המשפט.
סכסוך עבודה כמעט זהה היה לארגון המורים גם בשנה שעברה. בפסק דין שפרסם בית הדין הארצי לעבודה ב-17.8 הוא הבהיר שכל הנושאים האלה צריכים להיפתר בבית משפט ואינם מצדיקים שביתה או עיצומים. יו"ר הוועד הסביר היה מבין את המסר ומושך את סכסוך העבודה שלו כדי שבית הדין לא יזרוק אותו מכל המדרגות. אבל כאמור סכסוך העבודה של ארז נועד למטרה אחרת לגמרי והיא הושגה. ההורים היו בחרדה שבועיים מכך ששנת הלימודים לא תפתח.
לבית הדין נותרה דרך אחת להבהיר מה הוא חושב על תאוותו הבלתי נשלטת של רן ארז לסכסוכי עבודה. הוא הוציא את צו המניעה כבר אתמול ולא המתין שארז יכריז על שביתה או עיצומים. "זכאים מערכת החינוך והמשתמשים בשירותיה לוודאות ויציבות". אולי ראוי היה שיכתוב גם שהמורים זכאים לייצוג רציני יותר.
ההתעקשות של ארז על עוד ועוד סכסוכי עבודה הפכה אותו לדמות כל כך לא אהודה שכולם במערכת החינוך נגדו: האוצר, משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי, נציגות ההורים, מועצת התלמידים. כמעט לא נעים לכתוב נגדו כי בסופו של דבר לא ראוי לעודד חרמות במערכת החינוך.
הבעיה היא שארז גורם נזק לא רק למערכת החינוך אלא גם לאיגוד המקצועי. ארגוני המורים הם ועדי עובדים חשובים שמייצגים ציבור שראוי לשפר את תנאיו ככל האפשר. המצב שבו מוכרזים סכסוכי עבודה מיותרים וחסרי סיכוי מטעמי אגו מזיק ופוגע באיגוד המקצועי. בגיל 80 ואחרי 28 שנים בתפקיד ארז ספג בשנה האחרונה שני כישלונות מוחצים: הוא הכריז בספטמבר שעבר על שביתה מיותרת שנאלץ להפסיק במהירות והביא הסכם קיבוצי פחות טוב מזה שהיה משיג בלעדיה. פסק דין קבע לאחרונה סופית שהסתדרות המורים ולא ארגון המורים מייצגת את חטיבות הביניים. בעוד שנה צפויות בחירות בארגון. לא נותר אלא לקוות שארז יבין שמספיק. לאור הצורך הכל כך עמוק שלו לאיים להשבית את המדינה כל קיץ, קשה לדעת.
ולהלן פרדוקס: גם הטור הזה, ביקורתי ככל שיהיה, בעצם ממשיך לספק לארז את תשומת הלב המיוחלת. אי אפשר לצאת מזה טוב.
