נתניהו מפנטז על משק אוטרקי וממשיך לרסק את הכלכלה
בנאום אתמול בכנס החשב הכללי הכיר נתניהו סוף סוף בבידוד הבינלאומי ממנו סובלת ישראל והצהיר כי "נצטרך להיות אתונה וסופר־ספרטה". רק שבדרך ליעד המופרך והמסוכן, הממשלה בראשותו מקריבה את החוזקות של המשק ופוגעת בסיכוי לצמיחה כלכלית
אחרי חודשים של מפולת מדינית החליט אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו להכיר בבידוד המדיני חסר התקדים ממנו סובלת מדינת ישראל. איך נהוג לומר? הכרת הבעיה היא תחילת הטיפול בה, אלא שראש הממשלה לא הציע אף טיפול.
הדגש של נתניהו בנאומו הדרמטי אתמול בכנס החשב הכללי בירושלים, שכבר זכה לכינוי "נאום ספרטה", היה על הבידוד הכלכלי. אין מחלוקת על הקביעה, אך ההסבר שנתן נתניהו לאותו בידוד שנוי במחלוקת: לטענתו, הכל בגלל שהמיעוט האסלאמיסטי כבש את אירופה, הפך למיעוט גדול, קולני ואגרסיבי והוא דורש חרמות, ענישה ובידוד של ישראל. הפוליטיקאים, הוא אומר, נאלצים להיענות לדרישות של אותו מיעוט אסלאמיסטי. ההסבר הנוסף של נתניהו הוא שגם הרשתות החברתיות והתקשורת הבינלאומית אחראיות למצב הזה.
לנתניהו, סביר להניח, אין שום תוכנית אבל זה לא הפריע לו לפזר הצהרות דרמטיות. "אנחנו נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה עם סממנים אוטרקיים. זו מילה שנואה עליי, אני חסיד של השוק החופשי... אבל אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שבו תעשיות הנשק שלנו יהיו חסומות. אנחנו נצטרך לפתח פה תעשיות נשק. אנחנו נצטרך להיות אתונה וסופר־ספרטה. אין לנו ברירה. לפחות בשנים הקרובות ניאלץ להתמודד עם ניסיונות הבידוד הללו. מה שעבד עד עכשיו, לא יעבוד מעכשיו", הוא אמר, ובאחת העביר את בורסת תל אביב לירידות חדות.
לישראל תלות מבנית בסחר חוץ
החלק המופרך ביותר בנאום היה הפיכת ישראל ל"ספרטה". שלשום פורסמה בכלכליסט בדיקה של ד"ר גיל בפמן כי לפחות עד 2023 (ערב ההפיכה המשטרית והמלחמה האינסופית), היצוא הישראלי עשה טוב יותר, תמיד, מהסחר העולמי. כשהסחר העולמי עלה, היצוא הישראלי עלה יותר; וכאשר הוא ירד, היצוא הישראלי ירד פחות. כעת נתניהו מציע כפתרון קסם מדיניות "אוטרקית". כלומר, אנחנו לעצמנו, כי הבידוד הוא עובדה מוגמרת. אלא שיש עם הגישה הזו כמה בעיות, ובראשן: היא לא מסתדרת עם המציאות. לישראל תלות מבנית בסחר חוץ כאשר יחס היצוא־תוצר של ישראל הוא מהגבוהים בעולם - כ־30%–40%. בענפים כמו ההייטק — הקטר המרכזי של המשק — היחס גבוה בהרבה. בלי סחר חוץ, תעשיות שלמות כמו הייטק, ביטחון, כימיקלים ותרופות - פשוט לא ישרדו. אבל זה לא רק היצוא — יש גם יבוא: ישראל מייבאת כמעט את כל חומרי הגלם, האנרגיה, רכיבי אלקטרוניקה וחלק ניכר מהמזון שלה. אוטרקיה משמעה מחסור מיידי באספקה וייקור משמעותי של מוצרים וחומרי גלם. איך בדיוק המשק הישראלי יוכל ליצור מוצרים ושירותים ללא יבוא של אותם חומרי גלם?
המשמעות של אוטרקיה היא גם פגיעה בתוצר, גם ירידה ברמת החיים וגם אינפלציה. אלא שזה לא רק סחר חוץ: גם ההשקעות הזרות – כ־80% מההשקעות בהייטק מקורן בחו"ל. גם אשראי בינלאומי (כבר 15%-20% מהחוב הממשלתי מוחזק על ידי זרים). מדיניות אוטרקית תפגע באמון המשקיעים ותבריח הון החוצה. אוטרקיה גם תפגע בפריון ובחדשנות שכן כלכלת ישראל שואבת חדשנות וידע מהשתלבותה הגלובלית המרשימה. מה עוד שכלכלה סגורה תחריף את הבידוד.
מדבר על הפחתת רגולציה אך לא פועל
אפשר להתנחם בכך שבהמשך הנאום, נתניהו חידד את מוקד האוטרקיה וכיוון יותר לתעשיית הנשק. הוא קרא לאנשי החשב הכללי במשרד האוצר להפחית בירוקרטיה ולהנמיך את מנגנוני הבקרה. "חוק זה חשוב, אבל חיים חשובים מהחוק", הסביר תוך שהוא מאשים, שוב, את היועצים המשפטיים בכל הרעות החולות של המדינה. גם כאן יש לנו את המילים למול המעשים של נתניהו. במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו, נתניהו לא הפסיק לדבר על הצורך בהפחתת הבירוקרטיה והרגולציה. אבל דו"חות ה־OECD, פעם אחר פעם, הדגישו כי על אף המאמצים של הממשלות, ישראל מפגרת אחרי יתר המדינות. היתה זו ממשלת השינוי שהקימה את רשות הרגולציה כדי להפחית אותה באופן שיטתי וממוסד. כלומר, הצעד הבאמת משמעותי ננקט בפועל רק בשנתיים וחצי בהן הוא לא כיהן כראש ממשלה.
האם אפשר לרכז את כל ייצור הנשק בישראל כפי שנתניהו הנחה? כדאי לזכור כי כבר היום חלק משמעותי מהייצור אומנם נעשה בארץ, אבל נתח גדול של חומרי הגלם, לרבות רכיבים קריטיים, מגיע מחו"ל, ולא ברור עד כמה ישראל תצליח להקים תעשיות כאלו, דבר הדורש השקעות של מיליארדים. לישראל אין את היכולת או הכדאיות הכלכלית להסתמך רק על עצמה בייצור נשק ברמה של מעצמה. כמובן שהיא יכולה, ואף חייבת, להגדיל עצמאות במיוחד בתחומים קריטיים או רגישים. אבל ייצור מלא של כל המערכות הוא לא ריאלי, לבטח לא בטווח הקצר־בינוני.
נתניהו אומנם ניסה להרגיע את הקהל כאשר דיבר על היתרונות הטכנולוגיים והמדעיים של ישראל — חוזקה מובהקת ומאפיינת של המשק הישראלי שאמורה לעכב או למנוע את אותו בידוד. אלא שאם ראש הממשלה היה רוצה לחזק את היתרון הזה, עליו היה להשקיע בחינוך ובהשכלה גבוהה, בעיקר בקרב האוכלוסייה החרדית הנטולת כלים בתחומים האלו. במקום, הוא הכפיל ושילש את תקציבי החינוך החרדי הפרטי שאינו מלמד ליב"ה, תוך הנצחת הבורות שלהם והבטחה כי ימשיכו לא לתרום למשק. הכספים האלו באו כמובן על חשבון החינוך הציבורי־ממלכתי (הלא דתיים בעיקר) שממשיך להידרדר ולסבול מתת תקצוב. דו"חות בנק ישראל, משרד האוצר ובעיקר ה־IMF (קרן המטבע הבינלאומית), ה־OECD וחברות הדירוג חוזרים ומסבירים כי המדיניות של ממשלת נתניהו־סמוטריץ'־חרדים בהקשר של חינוך, הכשרה ותעסוקה היא הפוכה לגמרי ממה שצריכים לעשות כדי לחזק את העוצמה הכלכלית, טכנולוגית וצבאית של ישראל. אבל נתניהו? הוא בספרטה.
