עוצרים את הצניחה ועולים על הרכבת – ישראל 2026
מקום שלישי בעולם. זה המקום של ישראל בדירוג החדשנות הדיגיטלית של המגזר הפרטי. באותו זמן, המערכת הדיגיטלית של המגזר הציבורי שלנו מדורגת במקום 68 בעולם לפי מדד Oxford Insights. אותה מדינה, אותם אנשים, שני מגזרים - הפרש של 65 מקומות. בשנת 2020 היינו במקום 33. תוך שלוש שנים, בזמן שהעולם דהר קדימה, אנחנו צנחנו 35 מקומות.
בימים הקרובים, כחלק מהתכנית הכלכלית לשנת 2026 שמקדם משרד האוצר, יוכרע אם אנחנו עוצרים את הצניחה הזאת ועולים על הרכבת - או שאנחנו ממשיכים להסתכל עליה עוברת מולנו. ההזדמנות פה מולנו – האם הממשלה תשכיל להוביל את ישראל לקדמת הבמה העולמית ?
הפער והמחיר
המצב הטכנולוגי שלנו לא נובע כי אנשי המקצוע שלנו פחות מוכשרים. ממש להיפך. רבים מהם בחרו בשירות הציבורי מתוך תחושת שליחות. הבעיה? אין את התשתיות והתקציבים לעשות את העבודה כמו שצריך. זה כמו לקחת מהנדס מבריק ולתת לו כלי עבודה משנות ה-90.
תושבים יושבים שעות בתורים שהיו יכולים להיות אוטומטיים. עסקים מחכים שבועות לאישורים שהיו יכולים להגיע בדקות. המחיר הכלכלי? מיליארדי שקלים בשנה. המחיר החברתי? תסכול, אי-אמון, תחושה שהמדינה לא עובדת בשבילנו.
ובינתיים, מדינות שהיו מאחורינו עקפו אותנו. איחוד האמירויות השקיע מעל מיליארד דולר בפרויקט AI ממשלתי אחד. ערב הסעודית משקיעה בתשתיות בינה מלאכותית ממשלתית בהיקף אדיר. הן מבינות שמי שיש לו תשתיות טכנולוגיות שולט בעתיד הכלכלי שלו.
ההזדמנות
התכנית הכלכלית לשנת 2026 היא ההזדמנות. לא בעוד שנה, לא "כשיהיה תקציב" - עכשיו. שלושה דברים חייבים להיכנס:
האצת הדיגיטציה באמצעות ענן ציבורי נימבוס - אימוץ ותקצוב מפת דרכים ממשלתית לפיתוח שירותים דיגיטליים (כגון שירותי וידאו במקום להתייצב במשרדי ממשלה), מנועי צמיחה (כגון מאגרי מידע ויכולות בינה מלאכותית שמקצרים זמני תכנון ובניה או הליכים משפטיים). ככה אפשר לשתף מידע בין משרדים וככה המדינה מפסיקה להיות 30 איים מנותקים.
מאגרי דאטה לאומיים פתוחים - חוקרים וסטארט-אפים יוכלו לגשת לנתונים ציבוריים מעובדים ולפתח כלים חכמים. לפי דוח ועדת נגל להאצת בינה מלאכותית, ישראל טרם הקימה מערכת כזאת.
מחשב-על לאומי - כרגע המחשב הלאומי הראשון מתוכנן במודיעין, אבל הוא צפוי להפעיל רק מספר מוגבל של יחידות עיבוד. אנחנו צריכים להרחיב את זה לעצמאות טכנולוגית.
קחו דוגמה: לידת תינוק. היום, הורים רצים בין משרד הפנים, ביטוח לאומי וקופת החולים. בדנמרק, באסטוניה, בסינגפור? המערכות מזהות את הלידה אוטומטית, מעניקות זכויות באופן פרואקטיבי, ושולחות הודעה אחת למשפחה. המשמעות: פוטנציאל לקיצור של 51% בזמני תכנון נדל"ן ותשתיות. קיצור של 25% בזמני מתן היתר בנייה. מערכת "חשבונית ישראל" כבר מכניסה 9 מיליארד שקלים בשנה במאבק בהון שחור.
זה לא רעיונות תיאורטיים. זה קורה עכשיו, במדינות שהחליטו להשקיע.
למה דווקא עכשיו
הפער רק הולך וגדל. כל שנה של דחייה עולה לנו מיליארדי שקלים. הצניחה מ-33 ל-68 במדד הממשל הדיגיטלי זו לא סטטיסטיקה - זו אזהרה.
אבל יש גם חדשות טובות. יש לנו את היכולת. אני פוגש כל שבוע משרתי ציבור מדהימים - אנשי מקצוע שמבינים את הפוטנציאל ויודעים מה צריך לעשות. מה שחסר להם זה הכלים והתקציבים.
דיגיטציה זו השקעה שמחזירה את עצמה פי כמה בשירות טוב יותר, בחיסכון תקציבי, ובצמיחה כלכלית. מי שבונה את התשתיות הנכונות עכשיו - יוכל להתאים את עצמו מהר לכל שינוי. מי שמפסיד את הרכבת הזאת - ישלם בהמשך פי עשרה.
יש אין ספור גופים שזה חשוב להם ושיעזרו למגזר הציבורי להסתגל - מהאקדמיה, הפילנתרופיה, החברה האזרחית והמגזר הפרטי. בסופו של דבר, שירות ציבורי חזק ומתקדם זה לא רק עניין של הממשלה - זה עניין של כולנו. של החוסן הלאומי שלנו. של העתיד שנשאיר לילדים שלנו.
הרכבת עוברת בתחנה. האם נעלה?
עומר וינברג הוא מנכ"ל ארגון תשתית לחיזוק השירות הציבורי, חבר מייסד באקו ממשל ועמית 'מובילים דיגיטליים'
