ניתוח
התביעה התקדימית נגד הבנקים: תשנה את השוק או תייקר את האשראי?
ההחלטה של בית המשפט לאשר תביעה ייצוגית מאיימת על ליבת המודל העסקי של הבנקים. היא מצטרפת למכה נוספת שספג הענף כשרשות התחרות הכריזה על הבנקים כקבוצת ריכוז. להליך עלולה להיות תופעת לוואי של ייקור עמלות ושירותים. הבנקים צפויים לערער לעליון
האישור שנתן בית המשפט השבוע, לתביעת הענק של 15 מיליארד שקל נגד ארבעה בנקים גדולים, בדרישה שישלמו ריבית על יתרות העו"ש, מציף מחדש את אחד העיוותים הצרכניים הגדולים של התקופה האחרונה. ההעלאה החדה של הריבית מ־0.1% ל־4.75% בין אפריל 2022 למאי 2023 היתה אירוע משמעותי במשק. לצד העמידה המרכזית במשימת בלימת האינפלציה – העלאת הריבית חשפה בצורה חדשה עד כמה הבנקים רואים את הציבור כלקוחות שבויים ופסיביים.
הציבור זעם, הכנסת ניסתה לקדם חקיקה, בנק ישראל דרש לגלגל את הריבית ללקוחות, והאוצר אפילו הטיל מס מיוחד, אבל השורה התחתונה במאזני הבנקים כמעט ולא נפגעה. שנה אחר שנה, מדי יום, לקחו הבנקים מאות מיליארדי שקלים של הציבור, העמידו כנגדם אשראי או הפקידו אותם בבנק ישראל, קיבלו ריבית של מעל 4% – ושילמו לציבור בממוצע כ־0.1% בלבד. הנתונים מדהימים: על כל 10,000 שקל ששכבו בעו"ש, הבנקים הכניסו לקופתם 430 שקל ושילמו חזרה 10 שקלים. כעת, התביעה הייצוגית שאושרה השבוע נגד לאומי, מזרחי־טפחות, דיסקונט והבינלאומי, עשויה לשנות זאת מן היסוד, ולהצליח היכן שכל השאר נכשלו.
בנק לאומי מחזיק בנתח הגדול ביותר מבין הארבעה של כספי עו"ש (כ־42%), ולכן חשיפתו התיאורטית לתביעה מוערכת בכ־6 מיליארד שקל. אחריו מזרחי־טפחות (כ־24%), דיסקונט (כ־19%) והבינלאומי (כ־15%). החשיפה של הפועלים, שנגדו הוגשה תביעה נפרדת (ראו פרטים בהמשך), היא בהיקפים דומים לשל לאומי.
"תקדימי ברמה של המפץ הגדול"
בית המשפט המחוזי מרכז־לוד אישר שלשום לנהל תובענה כייצוגית נגד ארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים – לאומי, מזרחי־טפחות, דיסקונט והבינלאומי – בטענה כי היה עליהם להעניק ללקוחותיהם ריבית על יתרות העו"ש. בהחלטתו, אישר השופט שמואל בורנשטין את ניהול התביעה בעילה המרכזית של "עשיית עושר ולא במשפט", תוך שהוא דוחה עילות אחרות כגון הטעיה או הפרת חובת תום הלב. במסגרת התביעה נדרשים הבנקים לשלם את הריבית החסרה על יתרות העו"ש עבור תקופה של שלוש שנים, מאפריל 2022 ועד מאי 2025, בסכום עתק המוערך ביותר מ־15 מיליארד שקל.
מדובר בהחלטה חסרת תקדים שמאיימת על ליבת המודל העסקי של הבנקים, ומצטרפת למכה נוספת שחטפו הבנקים מוקדם יותר השנה – החלטתה של רשות התחרות להכריז עליהם כקבוצת ריכוז בשירותים למשקי בית. עד כה, קו ההגנה המרכזי של הבנקים נשען על חוזי פתיחת החשבון, שבהם נכתב כי תשלום ריבית נתון לשיקול דעתם הבלעדי. אולם, בית המשפט קבע כי החוזה אינו חזות הכל; העובדה שהלקוח הסכים להשאיר את כספו בעו"ש, אינה מהווה אישור אוטומטי לבנק להשתמש בכסף כמקור מימון כדי לגרוף רווחי עתק ללא כל תמורה.
"זה תקדימי ברמה של המפץ הגדול", אמר לכלכליסט עו"ד יצחק אבירם, שמייצג את התובעים לצד עו"ד שחר בן מאיר. "מעולם בתי משפט לא התערבו בתמחור של הבנקים. אבל במשך שנים הבנקים עושקים את כולם. בית המשפט חתך קצר ולעניין". נוכח ההשלכות הדרמטיות, הבנקים צפויים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון – הליך משפטי שצפוי להימשך זמן רב, ובמסגרתו צפויים הבנקים להישען, בין היתר, על עמדת בנק ישראל שהתנגד בעצמו להתערבות משפטית בתמחור העו"ש.
ההחלטה היא, כאמור, לא רק תקדימית אלא גם בעלת משמעות פיננסית אדירה. זאת, בהנחה הלא טריוויאלית שלפיה הבנקים אמורים לשלם על העו"ש ריבית דומה לזו שהם משלמים על פיקדון יומי. אך גם בתרחיש הסביר, שבו הצדדים יופנו בסופו של דבר לפשרה, מדובר במיליארדי שקלים שעשויים לגרום למס המיוחד שהוטל על הבנקים השנה, בסך של כ־3 מיליארד שקל, להיראות כגזירה קלה. במקביל, הליך דומה מתנהל גם נגד בנק הפועלים במסלול נפרד, אשר יגיע לשלב ההוכחות בינואר. המקרה של הפועלים מורכב יותר, שכן הפועלים מציע מנגנון הסטת כספים אוטומטי מהעו"ש לפיקדון, אך לא בהכרח מנגיש זאת לציבור באופן מספק. בנוסף, הפועלים גם מציע מנגנון שמקזז חלק מהריבית על המינוס על בסיס יתרות עו"ש.
הפיצוי יזרום ללקוחות אמידים
על אף ההשפעה הפיננסית הפוטנציאלית, בטווח הקצר סביר שהחלטת בית המשפט לא תבוא לידי ביטוי בדו"חות הכספיים ומוקדם מדי להספיד את שורת הרווח. על פי הוראות הדיווח של הפיקוח על הבנקים, הכרה בהפרשה דורשת עמידה בשני תנאים מצטברים: הסתברות גבוהה להפסד, ויכולת לאמוד את סכומו באופן סביר. "כעיקרון, בשביל שהבנקים יפרישו כספים צריכה להיות הסתברות של כ־70% ומעלה להפסד, ובשלב זה רק אושר לנהל את התביעה הייצוגית", מסביר ליאור שילה, אנליסט בנקים בבית ההשקעות IBI. "בנוסף, צריך לזכור שבנק ישראל סיפק לבנקים קו הגנה די חזק, כאשר ציין כי אין לחייב את הבנקים לשלם ריבית על יתרות עו"ש".
כאשר בוחנים את זהות המרוויחים הפוטנציאליים מהתביעה, מתגלה תמונה מורכבת. מצד אחד, רוב הציבור בישראל מחזיק לפחות בחלק מהחודש ביתרה חיובית, ולכן התביעה רלבנטית אליו. הרף שקבע בית המשפט להכללה בקבוצת התובעים נוגע כמעט לכולם: לקוחות שחשבונם עמד ביתרת זכות של 3,000 שקל ומעלה למשך יום עסקים אחד לפחות, או 1,000 שקל למשך שלושה ימים ומעלה, בין אפריל 2022 למאי 2025. עם זאת, השופט סייג כי הגדרת הקבוצה ותקופת הזכאות עשויות עוד להצטמצם במהלך ההליך.
מנגד, חצי מהציבור בישראל כמעט ולא ירגיש את הפיצוי. מתוך כ־5.6 מיליון חשבונות, לכמעט מחציתם יש עד 5,000 שקל בעו"ש, עם יתרה ממוצעת של כ־1,200 שקל בלבד. הקבוצה העצומה הזו מחזיקה יחד רק 1.7% מהר העו"ש בישראל. חלקם מצויים במינוס או נושקים אליו במהלך החודש, וחלקם הקטן אולי מנהל במקביל פיקדונות יומיים או מסיט את כספו לקרנות כספיות.
בצד השני של הסקאלה נמצא הכסף הגדול: 37% מהכסף שבעו"ש (כ־220 מיליארד שקל) נמצאים ב־2.6% בלבד מהחשבונות, שבהם יתרות של יותר מ־250 אלף שקל. המשמעות היא שרוב כספי הפיצוי שישלמו הבנקים בגין הייצוגית יזרמו ללקוחות אמידים יחסית. עם זאת, חלקם עשויים להיות אנשים מבוגרים חסרי אוריינות פיננסית ודיגיטלית, שזהו כל חסכונם, ושהופקרו מאחור בחגיגת הריבית.
אפקט בומרנג על הצרכן
בטווח הארוך, ההליך המשפטי – ודאי אם יסתיים בפסק דין – עשוי לחולל, בתרחיש החיובי, שינוי משמעותי בשוק. בתרחיש כזה הבנקים ייאלצו לשלם ריבית סבירה על העו"ש בסביבת ריבית גבוהה, או לכל הפחות לייצר ולהנגיש מנגנוני הסטה אוטומטיים והוגנים יותר. קביעה משפטית נורמטיבית, שלפיה מודל הרווח הקיים עולה כדי "עשיית עושר ולא במשפט", היא בעלת עוצמה: גם אם פסק הדין חל על תקופה היסטורית מסוימת, נורמה כזו מייצרת הרתעה משמעותית קדימה, שכן היא מקבעת סטנדרט מחייב ביחסי בנק־לקוח, ועשויה גם להעניק לכנסת מוטיבציה נוספת לחקיקה אנטי־בנקאית, ולהחליש את יכולתו של בנק ישראל לבלום אותה.
אך להליך הזה עלולה להיות גם תופעת לוואי משמעותית. כאן נכנסת לתמונה התנגדות הפיקוח על הבנקים, שחושש מהתערבות חיצונית במנגנון התמחור. כלומר, הבנקים לא צפויים לספוג את אובדן ההכנסות בשתיקה. "אם התביעה תתקבל ותהפוך לתקדים", מציין שילה, "אני מניח שהבנקים יתמחרו את המוצרים הרלבנטיים בהתאם לכלל הלקוחות – הן בצד העו"ש והן בצד האשראי". במילים אחרות, הצרכן הישראלי עלול לגלות שאפקט הבומרנג מכה בו מכיוון אחר: כל פיצוי עתק שישולם על העבר יתורגם ככל הנראה לייקור הריביות על הלוואות, או לייקור עקיף של עמלות ושירותים. כך שבשורה התחתונה, גם השפעתו של פסק הדין תהיה מוגבלת ללא הגברת התחרות בענף.
