המחוזי אישר: תביעה ייצוגית במיליארדים נגד ארבעה בנקים על הרווחים מכספי העו"ש
בית המשפט קבע כי לאומי, מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי התעשרו לכאורה מכספי העו"ש של הלקוחות, מבלי לשלם להם ריבית. הנזק הנטען: יותר מ-15 מיליארד שקל. הבנקים צפויים לערער על אישור הייצוגית
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר אתמול לנהל תובענה כייצוגית נגד ארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים – לאומי, מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי – בטענה כי היה עליהם להעניק ללקוחותיהם ריבית על יתרות העו"ש. התביעה עוסקת בנזק שמוערך כעת ביותר מ-15 מיליארד שקל, ונצבר מתחילת עליות הריבית ועד לחקיקה שאילצה את הבנקים ליידע לקוחות על חלופות השקעה במקביל להליך זה. נגד בנק הפועלים מתנהלת בקשה לתביעה ייצוגית נפרדת באותו נושא, שבה נקבע דיון הוכחות לינואר הקרוב. הייצוגית עשויה להשית עלויות של מיליארדי שקלים על הבנקים, ולאור זאת, סביר להניח כי הבנקים יבקשו לערער לבית המשפט העליון.
בהחלטתו, אישר השופט שמואל בורנשטין את ניהול התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. עילות נוספות שנטענו בבקשה, ובהן הפרת חובת תום הלב, הפרת חובת אמון והטעיה, נדחו על ידי בית המשפט. בהתאם, הסעד שאושר להמשך בירור הוא פיצוי כספי בגין תקופת העבר בלבד, מתחילת העלאות הריבית ב-2022 ועד לחקיקה בכנסת בנושא ב-2025.
התובעים המייצגים בתיק הם נועם ברודסקי, נטלי שרבן, סער ברודסקי וצבי הוך. המבקשים מיוצגים על ידי עורכי הדין יצחק אבירם ושחר בן מאיר.
היקף הכספים המוחזקים בחשבונות העו"ש מסתכם בכ-400 מיליארד שקל. עם זאת, כאשר בוחנים את יתרות העו"ש של משקי הבית והעסקים הקטנים בלבד, הסכום עומד על כ-236 מיליארד שקל, נכון ליולי האחרון. על סכום זה משלמים הבנקים ריבית ממוצעת זניחה של כעשירית אחוז. זאת, בזמן שהם נהנים בגין כספים אלו מהכנסה הקרובה לריבית במשק. במהלך 2025, על כל 10,000 שקל שהציבור החזיק בעו"ש, הבנקים רשמו בממוצע הכנסה של כ־430 שקל, בעוד משקי הבית קיבלו כ־10 שקלים בלבד.
הבקשה לאישור התביעה, שהוגשה ביוני 2023, נתמכה בחוות דעת כלכלית ערוכה בידי גילעד מנו. לפי חוות הדעת, הנזק הכולל שנגרם ללקוחות עד לאותה עת הוערך ב-3.62 עד 5.06 מיליארד שקל. מאחר שהתביעה שאושרה כוללת כעת תקופה ארוכה משמעותית (עד מאי 2025), היקף הנזק המצטבר הנטען צפוי להיות גבוה בהרבה.
בהחלטתו התייחס השופט לממדים אלו וציין כי "מדובר במספר גדול מאוד של לקוחות, ובסכומים בהיקפים עצומים, כמעט בלתי נתפסים, של מאות מיליארדים של שקלים, ה'שוכבים' כאבן שאין לה הופכין בחשבונות העו"ש, אינם מזכים את בעליהם בריבית כלשהי, ומנגד, מניבים רווחים גבוהים ביותר לבנקים". השופט קבע כי התעשרותם של הבנקים, המשתמשים בכספי הלקוחות כמקור מימון ומפיקים מהם רווחים, מהווה לכאורה זכייה שאינה כדין המצדיקה את התערבותו של בית המשפט. בהקשר זה הדגיש השופט כי גם אם הלקוחות בחרו, מסיבותיהם שלהם, להותיר את כספם בעו"ש, אין בכך כדי להעניק לבנקים היתר להפיק מאותם כספים רווחים מבלי לזכות את הלקוחות בריבית.
התקופה הרלוונטית לתביעה הוגדרה החל מאפריל 2022, מועד תחילת עליית הריבית במשק, ועד ל-20 במאי 2025. במועד זה התקבל תיקון 39 לחוק הבנקאות, הקובע כי לקוח בעל יתרת זכות בעו"ש מעל 15,000 שקל רצופים במשך רבעון זכאי להודעה אקטיבית וחלופות השקעה. בית המשפט קבע כי משעה שהמחוקק הסדיר את הנושא מכאן ולהבא, אין מקום להיעתר לסעדים הנוספים שביקשו התובעים לתקופה העתידית, כגון הסטה אוטומטית של כספים לפיקדונות. הקבוצה המיוצגת תכלול לקוחות שהיו ביתרת זכות של למעלה מ-3,000 שקל לפחות ליום עסקים אחד, או למעלה מ-1,000 שקל לשלושה ימי עסקים ויותר, אם כי ייתכן שרף זה יצומצם בהמשך.
החלטת בית המשפט ניתנה חרף התנגדותו העקרונית של הפיקוח על הבנקים, שהוגשה במסגרת ההליך. בעמדתו טען המפקח כי התערבות רגולטורית בתמחור הריבית עלולה לפגוע במנגנוני השוק, לדכא תחרות ולגרום לכלל השחקנים להתכנס סביב מחיר שאינו תחרותי. בנק ישראל התנגד נחרצות לדרישה לחייב את הבנקים לשלם ריבית על העו"ש, בנימוק שחשבונות אלו מתאפיינים בכניסה ויציאה של כספים וזמינות מיידית, בשונה מפיקדונות. כמו כן, המפקח שלל את הרעיון להסטה אוטומטית של כספים לפיקדון יומי ללא הסכמת הלקוח, בטענה שמהלך כזה עלול למנוע מלקוחות לבצע תשלומים, או לאלץ אותם להיכנס למינוס ולשלם ריבית חובה יקרה. עם זאת, הפיקוח כן תמך בחלופה של עדכון הלקוחות בהודעות ייזומות כדי שיעבירו את הכסף בעצמם.
השופט בורנשטין הבהיר מצידו כי אף שעמדת המאסדר נושאת משקל, שיקולי המדיניות הללו אינם יכולים למנוע מהלקוחות את זכות התביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט בכל הנוגע להתעשרות הבנקים שכבר התרחשה בעבר. במקביל, דחה בית המשפט את טענת ההגנה של הבנקים, שהסתמכו על חוזי פתיחת החשבון שעליהם חתמו הלקוחות. הבנקים טענו כי בחוזים נכתב שתשלום ריבית על העו"ש נתון לשיקול דעתם הבלעדי, ולכן אין עילה לתבוע אותם. עם זאת, השופט קבע כי גם אם אין חובה חוזית לשלם ריבית, החוזה לא מבטל את העילה של "עשיית עושר ולא במשפט" – כלומר, היעדר סעיף מפורש בחוזה אינו מעניק לבנקים היתר להשתמש בכספי הלקוחות כדי להפיק רווחים מבלי לפצות אותם.
