ניתוח
בדרך לפגיעה בעצמאות התקשורת, קרעי דרס גם את הייעוץ המשפטי
שר התקשורת שלמה קרעי התגאה אתמול ברשת X בעיקר בכך שחוק השידורים הונח על שולחן הכנסת בניגוד להמלצת הייעוץ המשפטי לממשלה. אך מעבר לעצם הזלזול בשלטון החוק, הוא טומן בחובו כמה וכמה סכנות לתקשורת החופשית בישראל וכנראה לא יסייע ליצירה המקומית
שר התקשורת שלמה קרעי התגאה אתמול בקידום חוק השידורים והנחתו על שולחן הכנסת, אחרי שהסתיימו הדיונים בו בוועדת השרים לענייני חקיקה – למרות התנגדות הייעוץ המשפטי לממשלה. קרעי התגאה בזה שמדובר בפעם הראשונה שהצעת חוק ממשלתית מונחת על שולחן הכנסת למרות התנגדות הייעוץ המשפטי לממשלה, עד כדי כך התגאה, שבחשבון שלו ברשת X פרסם את העמוד הראשון של ההצעה וסימן את הערת השוליים שבו מופיעה ההתנגדות.
היועצת המשפטית לממשלה הביעה חשש בין היתר מביטול חובת הקמת חברות חדשות עצמאיות בערוצים המסחריים ומשינויים במבנה הרגולציה (איחוד רשויות תחת רשות חדשה) ללא מנגנוני איזון מספקים בהצעת החוק החדשה — מה שמעורר חשש להשפעה פוליטית.
בעוד קרעי רושם לעצמו עוד "וי" בריסוק הדמוקרטיה הישראלית, הבעיה האמיתית, כפי שסברה היועצת, היא בכך שהוא מקדם חוק שמטרתו ריסוק עצמאות התקשורת הישראלית, עוד נדבך חשוב בדמוקרטיה. חשוב להבהיר: קשה למצוא אדם בשוק התקשורת בישראל שחושב שהרגולציה הנוכחית במשרד מתאימה לעידן המודרני. היא נכתבה עוד בימים שלפני עידן האינטרנט ולא עברה התאמות משמעותיות מאז. הצעת החוק גם מכירה בכך, כשבדברי ההסבר להצעה, שנפרשת על 112 עמודים, מצוין בפסקה הראשונה כי "בשנים האחרונות התחוללו שינויים משמעותיים בשוק, ובמיוחד בכל הנוגע להפקה והפצה של תכנים אלה לציבור".
ההצעה ממשיכה בהסבר ההיסטורי על כך שבעבר פלטפורמות השידורים הנפוצות (כבלים ולווין) היו נפרדות לחלוטין מערוצי הטלוויזיה – וכך קמו שני רגולטורים: מועצת הכבלים והלווין לפלטפורמות והרשות השנייה לערוצי החדשות. בהצעה אף נכתב: "הפער הרגולטורי בין הגופים השונים הפועלים בשוק יוצר עיוותים רבים, וזאת ללא הצדקה". עם המעבר לעידן האינטרנט, וכניסה של שחקנים חדשים כמו ספקיות התוכן על גבי האינטרנט (סלקום ופרטנר TV) וענקיות הסטרימינג – ההפרדה הזו כבר לא רלוונטית. לכן אחד השינויים החיוביים בהצעה הוא סגירת מועצת הכבלים והלווין והרשות השנייה, ובמקומן – הקמת רשות שידורים מאוחדת עם סמכויות של שני הגופים.
על רשות השידורים המאוחדת תפקח מועצה, שתהיה בעלת השפעה נרחבת על כלי התקשורת, וארבעה מתוך שבעת חבריה ימונו על ידי שר התקשורת. בין סמכויותיה: יו"ר המועצה ושני חברים נוספים ישמשו כוועדת עיצומים, שתורשה להטיל קנסות של עד 1% מההכנסות השנתיות שלהם. מכיוון שלא מדובר בגופים רווחיים במיוחד, מדובר בסכומים משמעותיים עבורם.
המשך טשטוש הגבול בין האמת לפייק
הבעיה המרכזית בחוק השידורים של קרעי היא מחיקת ההגנה על הציבור הישראלי מעידן שבו ההבחנה בין אמת לשקר נעשית קשה מיום ליום. ערוצי החדשות 12 ו־13 מתמודדים כיום עם רגולציה משמעותית – כשבראשה החובה להקים חברת חדשות עצמאית, עם דירקטוריון נפרד שחלק מחבריו ממונים על ידי הרשות השנייה. אמנם מדובר ברגולציה יחסית כבדה, אך הצעת החוק לוקחת את מצב העניינים לקיצוניות השנייה: במקום להחזיק ברישיון שידורים, יידרש רישום בלבד של ספקי החדשות, ללא הגבלות משמעותיות ופיקוח על התוכן. ההפרדה, שנועדה למנוע השפעה של לחצים כלכליים על שידורי החדשות כדי לשמור על החופש העיתונאי ואמינות החדשות – תיעלם.
סעיף בעייתי נוסף בהצעת החוק הוא לאפשר למועצה החדשה שתקום לקבוע הוראות לפרסום מידע מצרפי על נתוני הרייטינג. הרייטינג נמדד כיום על ידי ועדת המדרוג, גוף עצמאי שפועל במימון ערוצי הטלוויזיה והמפרסמים. מכיוון שהמימון נעשה על ידי כל המשתתפים, נוצר מעין איזון בין כל האינטרסים. נתוני הוועדה הם הבסיס למשא ומתן של הערוצים והמפרסמים על מחירי הפרסום. גם אם הוועדה תמשיך לפעול – לא ברור מדוע בהצעת החוק מנסה קרעי להסמיך גוף ממשלתי לדגום נתונים מסוג זה.
קרעי מצהיר מעל כל במה אפשרית שמטרת החוק היא להפחית עד כמה שניתן את הרגולציה על שוק התקשורת – ושזו ההצדקה לחוק. אם הדבר באמת כך, מדוע לאפשר למדינה להתערב במה שנעשה עד כה על ידי השוק הפרטי?
הפקות מקור בלי עזרת ענקיות הסטרימינג
חשש נוסף שמעלה הצעת החוק נוגע להשפעתה על הפקות מקור ישראליות. ספקי התוכן והערוצים מחויבים כיום בתשלום נתח מסוים מהכנסותיהם להשקעה ביצירה ישראלית. גם במקרה זה, הרגולציה הקיימת לא מעודכנת לעידן הנוכחי – כשספקיות התוכן על גבי האינטרנט (OTT) וענקיות הסטרימינג פטורות מהתשלום, למרות שהן מתחרות בשחקניות הוותיקות.
הצעת החוק משנה את מודל התשלומים ותחייב את כל השחקניות לשלם על השקעה בהפקות מקור. אלא שהממשל האמריקאי כבר הביע התנגדות, לא פומבית, להחלת החוק על נטפליקס ויתר ענקיות הסטרימינג הבינלאומיות. החשש הוא שבסופו של דבר לא יצליחו להעביר בכנסת את החוק וייצרו החרגה לחלק מהשחקנים. החרגה שכזו תפגע בשוויון בין הגופים השונים בשוק התקשורת, מה שייצר קושי, בשלב מתקדם יותר, להגן על התקציבים המיועדים להפקות מקור.
