בלעדי
המשרד להגנת הסביבה מציג: תקן לקביעת זיהום בקרקע שנכתב על סמך המזהמים
המשרד להגנת הסביבה ניסח תנאי סף, בין היתר על סמך נתוני חברה מחלוצות השימוש ב־PFAS שנתבעת במיליארדי דולרים. התנאים המקלים לא מקובלים על משרד הבריאות ורשות המים. ערכי הסף הוקפאו עד להשגת הסכמות וייתכנו עיכובים בשטח. משרד הגנ"ס: "אין דופי בהליך"
בעקבות גילויי זיהום נרחב בקרקע ובמי התהום בשדה דב, לפני כחודש הודיע המשרד להגנת הסביבה על ערכי סף חדשים לשיקום קרקעות נגועות ב־PFAS. ערכי הסף החדשים גבוהים מהקודמים, ולמעשה מאפשרים להגדיר קרקע שקודם הייתה מזוהמת כ״נקייה״. הם הונחתו כהוראות של המשרד להגנת הסביבה ללא דיון ציבורי וללא היוועצות עם משרד הבריאות, לאחר שנכתבו עבור הרגולטור על ידי חברה מסחרית.
כעת מתברר כי אותה חברה הסתמכה בין היתר על מאמרים שכתבו עובדי דופונט (DuPont), אחת החברות המרכזיות שפיתחו את אותם כימיקלים מזהמים ונתבעת במיליארדים ברחבי ארה״ב, וגם על בכירים שהודחו מהסוכנות להגנת הסביבה בארה״ב בשל אותן פרשות.
ברשות המים ומשרד הבריאות, הרגולטורים הנוספים האמונים על התחום, מתנערים מהעבודה שביצע המשרד להגנת הסביבה, ומדגישים כי אינה מקובלת עליהם. מבירור כלכליסט עולה כעת כי בעקבות התנגדותם, הוקפא השימוש בערכי הסף החדשים של המשרד להגנת הסביבה, ונוסח הסכם ביניים עד לקביעת ערכי סף "מעודכנים". בזמן הזה יפונו גם קרקעות עם ריכוז PFAS נמוך מערכי הסף שהגה המשרד להגנת הסביבה לבדו. המשרד להגנת הסביבה לא פרסם זאת לציבור, וכעת עולה החשש כי הליך פינוי הקרקעות עלול להתעכב ולהשית עלויות לא מתוכננות, שעה שלא יינתנו אישורים על סיום פעילות באתרים המזוהמים בתרכובות PFAS עד לעדכון ערכי הסף בהתאם למתודולוגיה מוסכמת.
שכירי חרב של תעשיית הכימיקלים
בחודש פברואר הודיע המשרד להגנת הסביבה על ממצאי זיהום ראשוניים בתרכובות PFAS בקרקע וממצאים במי התהום בשטח שדה דב. מזהמי PFAS הם קבוצה של כימיקלים סינתטיים עמידים מאוד, שמכונים לעיתים “כימיקלי נצח” כי הם כמעט אינם מתפרקים בסביבה. הם משמשים בין השאר במוצרים דוחי מים ושמן, דוגמת טפלון, באריזות מזון, בבגדים דוחי מים ובקצפי כיבוי אש - זו הדרך שבה הגיעו לקרקעות בשדה דב, שבו נעשה שימוש תדיר בקצפי כיבוי. מחקרים ודו"חות מקשרים חשיפה אליהם - דרך בליעה ממקורות מים - לבעיות בריאות שונות, כולל השפעות על מערכת החיסון, כולסטרול, כבד, פוריות וסוגי סרטן שונים.
המשרד להגנת הסביבה אמנם עודכן על ידי רשות המים כבר בשנת 2022 על הימצאות מזהמים בשטח, אולם התעלם מכך ואישר שיווק של הקרקעות כנקיות, ללא בדיקתן לאותם מזהמים כלל. לאחר ממצאים חדשים בקרקע בסוף השנה שעברה, נאלץ המשרד להורות על בדיקת קרקעות נרחבת מחשד להימצאות מזהמים. אלא שאז, כך נודע לכלכליסט, בישיבה שהתקיימה במשרד להגנת הסביבה, התברר כי ערכי הסף שהיו נהוגים אז ל־PFAS בקרקע עלולים להוביל לכך שמאות מוקדים ברחבי הארץ יוגדרו כמוכי זיהום. כך יצא המשרד להגנת הסביבה לדרך והחליט להגדיר ערכי סף חדשים למזהמי PFAS בקרקע.
המשרד החליט שלא לאמץ ערכי סף הנהוגים במדינה כלשהי, אלא לכתוב נוסחה משלו לתחום. לשם כך נשכרו שירותיהן של שתי חברות מסחריות: חברת "אקולוג הנדסה" הישראלית, המטפלת בקרקעות מזוהמות ומבצעת סקרי סביבה, ועובדת עבור שלל גופים וחברות ובהן שפיר הנדסה, דליה אנרגיה, מפעלי ים המלח, אשדר ועוד. השנייה היא חברת ייעוץ בינלאומית בשם SLR, הפועלת אף היא בשירות התעשייה, אשר נשכרה עבור המשרד להגנת הסביבה באמצעות "אקולוג הנדסה".
ערכי הסף החדשים עוררו תרעומת: המשרד להגנת הסביבה זנח את ערכי הסף המחמירים יותר שפרסם ב־2024 בהתבסס על הסוכנות להגנת הסביבה בארה״ב, והחליט לצמצם את רשימת התרכובות שיידרשו טיפול (מ־31 ל־4). אם במסמך ההנחיות המקורי נכללו פעילויות תעשייתיות חשודות נרחבות, רוחב היריעה צומצם משמעותית לכימיקלים בודדים הנהוגים בקצפי כיבוי אש בלבד. גם ערכי הסף שלפיהם נקבע האם קרקע מזוהמת ותפונה מהאתר שונמכו, לאחר שהעבודה של חברת SLR שינתה את מקדמי הרעילות של מזהמי ה־PFAS, ואלו הפכו מקלים יותר.
בעוד שמומחים תהו מהיכן שלף המשרד להגנת הסביבה את אותם קריטריונים ומדוע אימץ עבודה של חברה מסחרית ולא מתודולוגיה המקובלת במדינת ייחוס כלשהי, כעת מתברר כי אותה חברה הסתמכה בין היתר בעבודה שביצעה על מקורות מעוררי תמיהה. מבדיקה שביצעה רוני בריל, יועצת סביבה שמאית מקרקעין ומומחית לסיכונים סביבתיים, עולה כי מספר מאמרים שעליהם התבססה חברת SLR, שייעצה למשרד להגנת הסביבה, ושעבודתה שימשה לשינוי ולקביעת ערכי הסף ל־PFAS בישראל, נכתבו על ידי עובדי תעשיית ה־PFAS לשעבר, כולל חברת דופונט.
3 צפייה בגלריה
מומחית לסיכונים סביבתיים רוני בריל. בדיקה מקיפה למסקנות משרד הגנ"ס
(צילום: באדיבות שדולת הנשים)
כך, בין היתר, ברשימת המקורות שעליהם הסתמכה החברה נכלל מחקר משנת 2011 שביצעו חמישה עובדי דופונט דאז: שאוון גנון, דיאנה נאב, טסה סרק, רוברט באק וסקוט לובלס. לכך מצטרפים עוד שלושה מאמרים נוספים של עובדי דופונט ששימשו לקביעת ערכי סף של תרכובות PFAS בישראל: אחד משנת 2009, השני מ־2011 והשלישי משנת 2013. בין מחברות מאמר נוסף, אשר מופיע ברשימת הביבליוגרפיה של SLR ועוסק בבטיחות PFOA (תרכובת PFAS) לבריאות האדם, נמצאת לאורה גרין, טוקסיקולוגית (מומחית לרעלים) שייעצה לסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה (EPA) בארה״ב, אך זו התנערה ממנה לאחר שהמעיטה בחומרת הסיכונים של חומרי PFAS. לאחר שנשכרה לייעץ לפרויקטים של הקמת דשא סינתטי במסצ׳וסטס, טענה בין היתר כי "אין ראיות מהימנות לכך ש־PFAS פוגע בבריאות האדם", בניגוד לעמדת סוכנויות הבריאות בעולם. גרין סומנה על ידי פעילי סביבה ועיתונאים כשכירת חרב של תעשיית הכימיקלים.
אלפי תביעות נזיקין נגד דופונט
לכך מצטרף גם מחבר נוסף של שני מאמרים שעליהם הסתמכה העבודה: מייקל דורסון, מי שהיה המועמד של הנשיא טראמפ לפיקוח על בטיחות כימיקלים, וקיבל שוב ושוב כספים ממזהמים כדי להחליש תקני בטיחות כימיים. מאז 1995 דורסון מנהל ארגון "ללא כוונת רווח" בשם "הערכת סיכונים למצוינות טוקסיקולוגית", המקבל כ־40% ממימונו כדי להפיק מחקרים עבור תעשיית הכימיקלים, אשר בדרך כלל מעדיפה תקני בטיחות חלשים יותר. בין היתר סיפקה החברה שלו מומחים עבור תביעות משפטיות נגד התעשייה, ונאבקת בעקביות כדי להחליש הצעות שנועדו להגן על בריאות הציבור מפני כימיקלים מסוכנים ובהם תרכובות PFAS.
דורסון למעשה סייע לחברת דופונט לחמוק מאחריות לנזקים שנגרמו מזיהום של PFOA, כימיקל מסוכן ממשפחת ה־PFAS המשמש לייצור טפלון, שקשור לסרטן הכליות והאשכים, מחלות בלוטת התריס, כשל חיסוני ובעיות בריאותיות אחרות. מדינת וירג׳יניה קבעה סף בטיחות לכימיקל המדובר במי שתייה בהתבסס על עבודתו של דורסון, אולם כעשור לאחר מכן, כשנדרשה לכך ה־EPA, היא קבעה סף בטיחות מחמיר פי אלפים מהמלצתו.
גם ככל שהסיכונים של PFOA הפכו מובנים טוב יותר, דורסון המשיך להגן על הכימיקל מטעם דופונט. בשנת 2015 דופונט שילמה לדורסון כדי שיעיד להגנתה בתביעה שהוגשה על ידי אישה מאוהיו, שטענה כי חלתה בסרטן הכליות כתוצאה משתיית מים שזוהמו ב־PFOA שנפלט ממפעל פארקרסבורג של דופונט במערב וירג'יניה.
תרכובות PFAS פותחו במעבדה בשנות השישים של המאה הקודמת כדי לשמש במגוון אפליקציות תעשייתיות שונות, על ידי מספר חברות תעשייה, אחת מהן היא ענקית הכימיקלים דופונט אשר השתמשה באותו חומר ליצירת ציפוי טפלון. במשך עשרות שנים המפעל של דופונט בעיר פארקרסבורג, מערב וירג'יניה, פלט טונות של PFOA לאוויר והזרים שפכים ישירות לנהר אוהיו. הכימיקלים הללו חלחלו למי התהום וזיהמו את מי השתייה של למעלה מ־70 אלף תושבים באזור. דופונט ידעה במשך עשרות שנים על הסכנות הקטלניות של החומרים שהיא מייצרת, אולם במסגרת הליכים משפטיים נחשפו מסמכים פנימיים וסודיים של החברה שהוכיחו כי דופונט ניהלה קמפיין הטעיה ציבורי מכוון בנושא, בין היתר באמצעות מימון מדע מוטה.
כלפי דופונט הוגשו אלפי תביעות נזיקין אישיות על ידי אנשים שגרו בסמוך למוקדי מים שזיהמה וחלו בסרטן. ה־EPA קנסה ב־2005 את דופונט ב־16.5 מיליון דולר (הקנס המנהלי הגדול ביותר בתולדות הסוכנות דאז) על הסתרת המידע על רעילות ה־PFOA במשך עשרות שנים, והיא הגיעה בשנת 2023 לפשרה שבמסגרתה שילמה יותר ממיליארד דולר בתביעות למימון מערכות סינון מים ברשויות מקומיות, לצד 671 מיליון דולר ששולמו בתביעות אישיות.
"נבחנו מחקרים ממקורות שונים בעולם"
בריל מעלה נקודה נוספת: ״בעיה נוספת עם דרך חישוב ערכי הסף היא חישוב מקדמי רעילות שאינם לוקחים בחשבון את האפקט המסרטן של חלק מתרכובות ה־PFAS. מדובר בעובדה שנקבעה על ידי ארגון הבריאות העולמי כבר ב־2023, אבל SLR החליטה שלא להכניס זאת לחישוביה. כך יצאו מקדמים המאפשרים חשיפה לריכוזים גבוהים של PFAS כביכול ללא סיכון, וערכי סף גבוהים לזיהום קרקע".
לדברי בריל, "חברות הייעוץ אף לא כללו בחישובים את העובדה שתקנות מי שתייה בישראל, החל מינואר 2026, הגבילו חשיפה ל־PFAS במי שתייה לריכוז של עד 0.1 מיקרוגרם לליטר לסכום של 20 תרכובות. המשרד להגנת הסביבה העדיף את האינטרסים של תעשיית המזהמים על פני הציבור והסביבה. לא רק שלא לקחו אחריות על מחדל שיווק הקרקע כנקייה, הם מוכנים לסכן אנשים בחשיפה לריכוזים גבוהים של חומרים מסוכנים, למשל דרך אבק שיעלה מהקרקעות שסביבם ודרך חול בחוף הים הסמוך לביתם״.
המשרד להגנת הסביבה, בראשות השרה עידית סילמן, התעלם משורה ארוכה של שאלות שכלכליסט הפנה אליו, כפי שהוא עושה מאז פברואר לשורה של שאלות בנושא ה־PFAS.
מטעם המשרד נמסר: ״המשרד להגנת הסביבה דוחה נחרצות את הטענות המעלות דופי בהליך המקצועי שערך לקביעת ערכי סף לשיקום קרקעות מזוהמות ב־PFAS. ערכי סף לשיקום קרקעות מזוהמות ב־PFAS גובשו על ידי המשרד להגנת הסביבה על בסיס סקירה מקצועית רחבה של ספרות מדעית, מסמכי רגולציה והערכות סיכון של גופי מקצוע ורשויות מובילות בעולם, ובהן ה־EPA האמריקאי וארגון הבריאות העולמי. כמקובל בתחום מדעי מתפתח ומורכב, כמו נושא ערכי סף לשיקום קרקעות מזוהמות ב־PFAS, נבחנו מגוון מחקרים ומאמרים מקצועיים ממקורות שונים בעולם, וההחלטות המקצועיות של המשרד להגנת הסביבה לא התבססו על מקור יחיד או על חוקר בודד כזה או אחר. נדגיש כי מדינות רבות בעולם מתמודדות כיום עם אתגר ה־PFAS, תחום המצוי בהתפתחות מדעית ורגולטורית מתמשכת״.
חברת SLR הפנתה למשרד להגנת הסביבה לתגובה; מחברת אקולוג הנדסה לא נמסרה תגובה.
משרד הבריאות ורשות המים נגד מסקנות סילמן
לא רק עם הציבור לא התייעץ המשרד להגנת הסביבה, אלא גם עם הרגולטורים האחרים. את ערכי הסף קבע בעצמו, בהתבסס על העבודה שהכינו עבורו החברות אקולוג הנדסה הישראלית ו־SLR הבינלאומית.
לאחר שבמשרד להגנת הסביבה טענו כי הם מקיימים "עבודת מטה מקצועית עם משרד הבריאות ורשות המים לצורך בחינה ועדכון של ערכי הסף", שאל כלכליסט שאל את המשרדים הללו האם הערכים מקובלים עליהם. במשרד הבריאות השיבו כי ״הועברו למשרד להגנת הסביבה הסתייגויות מהערכים שנקבעו״.
ברשות המים ענו כי ״רשות המים לא הייתה שותפה לגיבוש ערכי הסף המעודכנים לתרכובות PFAS בקרקע שפרסם המשרד להגנת הסביבה. המתודולוגיה ששימשה את המשרד לקביעת ערכים אלו אינה מקובלת על הרשות בהיבטים הנוגעים להגנה על מקורות המים״.
לאחר שהמשרד להגנת הסביבה אף לא התחשב בתקן הישראלי למי שתייה, דרשו ברשות המים כי תגובש מתודולוגיה מוסכמת וערכי סף מעודכנים ״שיבטיחו הגנה מיטבית על מקורות המים״, יחד עם משרד הבריאות. עד שיושלם התהליך, למשך תקופת ביניים פינוי קרקעות מאתרים בעלי פוטנציאל לזיהום בתרכובות PFAS, שלא למטמנות או למתקני טיפול בקרקע, יבוצע לאחר התייעצות מקדימה עם רשות המים, ולא יינתנו אישורים על סיום פעילות באתרים המזוהמים עד לעדכון ערכי הסף בהתאם למתודולוגיה מוסכמת.
