בלעדי
המשרד להגנת הסביבה ידע כבר ב־2022 על זיהום בשדה דב, אבל לא בדק אותו
בדיקה שעשתה רשות המים לפני כארבע שנים כבר גילתה זיהום בשטח שדה דב, ודיווח על כך הועבר למשרד וגם לרמ"י. אלא שהמשרד לא דגם את הקרקעות, והמדינה המשיכה לשווק אלפי יחידות דיור במתחם היוקרתי. השאלות שנותרו פתוחות: איך תושפע הבנייה, והאם יתבצעו בדיקות קרקע במתחמי דיור דומים
במשרד להגנת הסביבה ידעו כבר ב־2022 שהקרקעות בשדה דב בתל אביב מזוהמות, אבל לא עשו דבר והשיווקים המשיכו כסדרם. כך עולה ממסמכים ממשלתיים, שחושפים כי רשות המים העבירה כבר ב־2022 למשרד להגנת הסביבה ממצאים, שלפיהם קיים זיהום PFAS בריכוזים גבוהים במי התהום באתר. עם זאת, רק בשבוע שעבר הפיץ המשרד להגנת הסביבה את ההודעה הדרמטית, שבשליש מהקרקע ובמי התהום בשטח אותרו ״ממצאים ראשוניים״ של זיהום. עד לאחרונה כלל לא היתה מדיניות של המשרד לגבי זיהומים כאלה.
תזכורת – מדובר באחד השטחים המבוקשים והיקרים בישראל. האתר עצמו שימש את הצבא הבריטי ואת צה״ל וכן את רשות שדות התעופה מאז שנות השלושים של המאה שעברה ועד יוני 2019. השטח הנרחב בצפון תל אביב מיועד לפיתוח נרחב. באזור כבר הוקמו אלפי יחידות דיור והקרקעות כבר שווקו ליזמים, שמתכננים להקים 18 אלף יחידות דיור, שכמחציתן כבר נמכרו. כעת כלכליסט חושף, כי רשות המים כבר העבירה לפני יותר משלוש שנים למשרד להגנת הסביבה ממצאים על זיהום PFAS. בשל היעדר מדיניות בנושא המזהמים האלה של המשרד להגנת הסביבה, הקרקעות באזור יצאו לשיווק. וזאת, לאחר שהמשרד אישר לרשות מקרקעי ישראל כי הקרקע נבדקה ו״אינה מזוהמת״.
PFAS (ראשי תיבות של Per- and polyfluoroalkyl substances) הם קבוצה גדולה של כימיקלים סינתטיים עמידים במיוחד, המכונים לעתים “כימיקלי נצח”, כי הם כמעט לא מתפרקים בסביבה ומצטברים במים, בקרקע ובגוף האדם. הטיפול בקרקעות מזוהמות יקר, מורכב ולא תמיד מצליח. חשיפה אליהם מעלה את הסיכון לסרטן, לכולסטרול גבוה, לפגיעה בכבד, לבעיות פריון, לפגיעה בהתפתחות תינוקות ועוד. הם נמצאים במגוון גדול של מוצרים מאחר שהם דוחים מים או שומן ועמידים בחום גבוה. הם מצפים מחבתות וסירי נונ־סטיק, והם קיימים בחלק מאריזות הפלסטיק ואפילו בקופסאות פיצה. כמו כן אפשר למצוא אותם בבגדים דוחי מים ונמצאים גם בקצפי כיבוי אש. הדרך העיקרית שבה הם חודרים לגוף היא זיהום מקורות קרקע ומי תהום. החומרים האלה נפוצים מאוד במקומות שבהם מרבים להשתמש בקצפי כיבוי אש, כמו בשדות תעופה ובמתקני דלק. שדה דב אכן עונה על הקריטריונים הללו. יצוין כי בנוסף לקצף כיבוי, שבו נעשה שימוש בתרגילים ובתפעול השוטף של השדה, בסקר היסטורי מצוינות לפחות שתי מזבלות שהיו בשטח שדה דב, שבאחת מהן, שהיתה בשימוש צה״לי, נצפתה חבית של קצף כיבוי.
הקשר בין זיהום, קצף כיבוי ושדות תעופה
שאריות PFAS כבר אותרו בשנים האחרונות בישראל בבארות מים בסמוך לשדות תעופה ומתקנים המזקקים דלקים ואשר נדרשים לקיים תרגילי כיבוי אש או שימוש בקצפי כיבוי באופן תדיר (למשל, מתקני בזן). גם במתחם שדה דב לא מדובר בממצאים חדשים. לפי רשות המים, חקירת מי התהום במתחם החלה ב־2022. ״מאחר שידוע כי בשדות תעופה קיים פוטנציאל לזיהום בתרכובות PFAS, ביצעה רשות המים גם אנליזה של תרכובות אלו בדוגמאות שהגיעו למעבדה הלאומית לניטור מים של רשות המים״, אומרים ברשות. ״בדיקות אלו העידו כבר אז על הימצאותן של תרכובות PFAS בריכוזים גבוהים במי התהום באתר״. כבר בנובמבר של אותה שנה העבירה רשות המים את הממצאים למשרדי הסביבה והבריאות ולרמ״י.
בתחילת 2023, בעקבות הממצאים, העבירה רשות המים לרמ״י ולזרוע הביצוע של המשרד להגנת הסביבה (החברה לשירותי איכות הסביבה) הנחיות להרחבת חקירת מי התהום בשדה דב. אולם הרחבת החקירה בוצעה בפועל רק ב־2025. ״ממצאי הרחבת החקירה העידו על כך שריכוזי PFAS החורגים מהתקן למי שתייה נמצאו בכל הקידוחים שנקדחו באתר, כאשר הריכוזים הגבוהים ביותר נמצאו בחלקו הדרומי״, כך לפי רשות המים.
דו”ח מינואר השנה של חברת אדמה, אשר מבצעת אפיון ושיקום אתרים, מעיד על ריכוזים חריגים של PFAS בקרקע, במי התהום וגם בשלוליות מים על פני הקרקע (מים עיליים). במי השלוליות נמצאו ריכוזים בטווח של 0.2–194 מיקרוגרם לליטר, פי כ־2,000 מתקן מי השתייה. בארבע מתוך שמונה דגימות הקרקע נמצאו ערכים חריגים ביחס לערך המותר למגורים. ומה באשר לסביבה החופית? לפי הודעת המשרד להגנת הסביבה לקבלנים, על פי הממצאים הראשוניים בדיגומי מי התהום, ישנו בסיס מדעי להבנה שישנה זליגה של הזיהום מהיבשה לרצועת החוף החולית ולים, ממערב לאתר. רק בשלב זה מתבצע ניטור בחופים הפתוחים לשימוש הציבור הרחב – ואם יימצאו מזהמים, תידרש תוכנית פעולה לטיפול בזיהום.
מדיניות חסרה שהושלמה רק ב־2025
״שאלת מיליון הדולר היא מדוע המשרד ורמ״י התעלמו מהממצאים של רשות המים ומדוע הם לא דגמו את הקרקע למזהמים האלו בשנים 2023-2020, שבהן נעשו פעולות דגימת הקרקע ובעת שהסיכונים לבריאות הציבור היו כבר ידועים״, אומרת מירב עבדי מאדם טבע ודין. עבדי מכוונת בדבריה לעבודות שיקום הקרקע הנרחבות שנעשו באזור בשנים 2023-2020, עוד טרם גילוי הממצאים הנוכחיים. המשרד להגנת הסביבה טען כי השיקום צלח, אולם הוא עצמו כלל לא דרש בדיקה או שיקום ממזהמי PFAS, שכן לא היתה לו מדיניות מחייבת בנושא. כאן הסיפור מקבל תפנית עוד פחות נעימה – האפשרות שקרקעות שפונו מהאזור כבר היו מזוהמות בתרכובות. ברשות המים אומרים: ״כעת החשש הוא שקרקעות מזוהמות ב־PFAS מפונות ללא בקרה גם לאזורים בעלי רגישות הידרולוגית גבוהה, ושם מהוות סיכון למקורות המים״.
בשנה שעברה, רק בשל עתירה לבג״ץ של ארגון אדם טבע ודין ובלחץ משרד הבריאות, החל המשרד להגנת הסביבה, האמון על נושא הכימיקלים, לקדם אסדרה כוללת למניעת זיהום PFAS במי תהום, כולל הגבלת שימוש בקצף כיבוי אש וחקיקת חוק לרישום כימיקלים, לאחר שנים של אוזלת יד. אלא שגם הטיפול בקרקעות או בארות מזוהמות ב־PFAS עשוי להיות מורכב ולא תמיד מוצלח. לפי רשות המים, קיימות טכנולוגיות להרחקה של תרכובות PFAS מהמים, אולם הישימות שלהן לטיפול בריכוזים גבוהים מאוד, המאפיינים חלק ממוקדי הזיהום, עדיין מוגבלת.
לפי מסמך של האיחוד האירופי, ב־2024 העלויות השנתיות הבריאותיות הניתנות לכימות עקב חשיפה אנושית לכמה מזהמים מהקבוצה המדוברת הוערכו בכ־39.5 מיליארד יורו בשנה, בעוד עלויות הטיפול והשיקום השנתיות הוערכו בכ־3.8 מיליארד יורו בשנה. בעולם מבינים כי מדובר מדובר בבעיה הולכת וגוברת, בשל הנטייה של מזהמי PFAS להתפשט. יותר ויותר רגולטורים החליטו בשנים האחרונות ליישם עקרונות של זהירות מונעת, גם אם תוכניות בנייה עשויות להתעכב בשל כך. כך לדוגמה בהולנד פונה ב־2009 בסיס של חיל האוויר לטובת פיתוח אזור מגורים ונופש. בשנת ב־2018 התגלו ריכוזים גבוהים של PFAS בקרקע ובמי התהום. הזיהום התפשט במקרה הזה למרחק של כ־600 מטרים מקידוחי מי השתייה. ב־2022 הוחלט על תוכנית שיקום: חפירה של הקרקע המזוהמת לעומק ממוצע של 2 מטרים וניקוי של שכבת הקרקע העליונה. בור החפירה ימולא בשכבה אטומה, שכבת ניקוז ואדמה נקייה. עלות השיקום נאמדה ב־23.5 מיליון יורו, ובסוף שנת 2023 חתמו המדינה והמחוז על הסכם לפיו המדינה תממן 22.5 מיליון יורו לשיקום והמחוז מיליון יורו.
כך או כך, בעקבות המקרה יצאה לדרך תוכנית מחקר וידע שאמורה לשמש למשימות שיקום זיהומי PFAS במקומות אחרים. המחקר בסוסטרברג מתמקד בשלב ראשון בהצטברות PFAS בביומסה (דשא, שיחים, עצים), בהתנהגות חלחול ובטיפול ב-PFAS במי התהום. לפי הממצאים הנוכחיים, נמצא כי PFAS נוטה להצטבר במידה ניכרת בביומסה, דבר המטיל מגבלות על שימוש עתידי בשטח. מחקר על חלחול PFAS מהקרקע נמצא בעיצומו. כבר עתה ברור כי החומר מחלחל בעוצמה רבה. פרמטרים נוספים עדיין מצויים בשלבי מחקר. מעניין לציין, כי שעה שבעולם מדובר בנושא הנמצא היום בחזית המחקר, המשרד להגנת הסביבה תחת השרה עידית סילמן פועל ללא מדענית ראשית..
לדברי רוני בריל, מהנדסת סביבה ושמאית מקרקעין, “המקרה הנוכחי צריך לשמש דגל אדום לבדיקת קרקעות בכל מקום שבו היו פעולות ייצור תעשייתי, שדות תעופה, בסיסי צבא, תעשיות ביטחוניות וכדומה”. בריל קוראת “לעצור הכל, לבצע הערכה מחודשת של סקרים היסטוריים להוסיף בדיקות קרקע/מי תהום/גזי קרקע ולהתחיל ללמוד את הפתרונות האפשריים. צריך לעשות את זה בכל תוכנית שכבר בוצעה, אושרה או נמצאת בדיונים באזורים מועדים, לא רק בשדה דב. בעולם לא ממהרים לבנות על קרקעות מזוהמות מבלי לחקור היטב את המזהמים”.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר, כי ״במועד העברת הממצאים הראשוניים, טרם גובשה מדיניות מקצועית וטרם נקבעו ערכי סף מוסדרים למזהמי PFAS. כעת, על סמך ממצאים חדשים ועל בסיס דו”ח ניטור מקיף למי התהום שהתקבל בחודשים האחרונים, המשרד פועל באופן אינטנסיבי לצמצום ולניהול הסיכון במתחם. המשרד דורש מהיזמים לבצע בדיקות קרקע לנוכחות PFAS לצורך הגדרת יעדי הפינוי. בהתאם למדיניות המשרד, קיימת אפשרות להשבת קרקע לשימוש בתשתיות, וזאת בכפוף לכך שאיכות הקרקע עומדת בערכי סף שאינם מהווים סיכון לבריאות האדם ומקורות המים. לאחר ביצוע דיגום או חקירת קרקע מקיפה באתר, ניתן יהיה להעריך את כמויות הקרקע הנדרשות בטיפול, לצורך הפחתת ריכוזי המזהמים בטכנולוגיות ישימות.
“מדיניות המשרד וההנחיות המקצועיות בתחום הקרקעות המזוהמות כוללות התייחסות ודרישות למניעת זליגת מזהמים למקורות המים. לפיכך, כל גורם המפנה קרקע מאזורים החשודים בזיהום, נדרש בהגשת בקשה לאישור מינהל לפינוי קרקעות מזוהמות”.
