הזיהום בשדה דב: שוב התעלמו מהאינטרס הציבורי, ולא ברור מי ישלם על טיהור הקרקע
גילוי מאוחר של זיהום PFAS בשטח שדה דב מציף מחדל רגולטורי מתמשך של המשרד להגנת הסביבה ורשויות המדינה, שבצל שיווק הקרקע בידי רמ״י לא הבטיחו אסדרה ופיקוח על חומרים מסוכנים, והעבירו את הסיכון והעלות לציבור
16 אלף דירות שווקו בשטח שבו פעל שדה דב בתל אביב. תוכנית המתאר לרובע מתכננת לאכלס באזור 40 אלף תושבים, לצד מבני ציבור, מסחר, תעסוקה, מלונאות ושטחי פארק. אלא שאתמול (יום ד׳) התברר כי בזמן שהרשויות מיהרו לשווק, תחת הקרקע הזיהום חוגג. לאחר שנים ארוכות של הזנחת הנושא, המשרד להגנת הסביבה הודיע על ״ממצאי זיהום ראשוניים בתרכובות PFAS בקרקע ובממצאים במי התהום בשטח שדה דב״. טרם התבררו ממדי הזיהום, אופן הטיפול בו (אם יידרש) והשפעתו על הבניה באזור, אולם דבר אחד ברור: המשרד להגנת הסביבה התרשל, וכשל לזהות סיכון בזמן. גם עתה, לישראל אין מדיניות למניעת המשך זיהום PFAS, למרות הסיכון לציבור.
PFAS הם קבוצה גדולה של כימיקלים סינתטיים עמידים במיוחד, המכונים לעיתים “כימיקלי נצח”, כי הם כמעט לא מתפרקים בסביבה ומצטברים במים, בקרקע ובגוף האדם. חשיפה להם מעלה את הסיכון לסרטן, לכולסטרול גבוה, לפגיעה בכבד, בעיות פריון, פגיעה בהתפתחות תינוקות ועוד. הם נמצאים במגוון גדול של מוצרים בגלל התכונות שלהם: הם דוחים מים או שומן ועמידים בחום עז. הם מצפים מחבתות וסירי נונ-סטיק, חלק מאריזות הפלסטיק ואפילו קופסאות פיצה, בגדים דוחי מים ונמצאים בקצפי כיבוי אש. לפי הממצאים הנוכחיים, הדרך העיקרית שבה הם חודרים לגוף, היא זיהום מקורות קרקע ומי תהום, זאת בעיקר בשל שימוש בקצפי כיבוי אש בשדות תעופה ומתקני דלק.
מי שמכיר את הנושא לא הופתע כלל מהממצאים שנחשפו אתמול. שאריות pfas כבר אותרו בישראל בבארות מים בסמוך לשדות תעופה ומתקנים המזקקים דלקים ונדרשים בתרגילי כיבוי אש או שימוש בקצפי כיבוי באופן תדיר (כך למשל מתקני בזן). למעשה, רשות המים זיהתה מספר מוקדי זיהום כבדים במי תהום מתחת לחוות מכלי דלק, מפעלי תעשייה ושדות תעופה; בחלק מהאתרים הריכוזים גבוהים עד פי 1,000 מהתקן האירופי למי שתייה שנכנס לתוקפו השנה. וכך, תחת תקן לא מחמיר במיוחד שאימץ הרגולטור בלי מדיניות מסודרת, נסגרו שמונה קידוחי מי שתיה עד השנה. בחודש שעבר, עם כניסת התקן האירופי לתוקף, נסגרו כבר חמישה קידוחים נוספים לשימוש.
ובינתיים הזיהום בישראל מפושט, ולא כולו נגלה לעין. הזיהום בשדה דב התגלה זה עתה, אולם נח בקרקע שנים ארוכות. מדוע רק עכשיו גילה זאת הרגולטור? לטענת רמ״י, היא "שיווקה את הקרקעות רק לאחר שקיבלה אישור מהמשרד להגנת הסביבה שביצעה בדיקות בקרקע ואישרה שאיננה מזוהמת". ברמ״י אף הסבירו: רק כעת ביצעו ברשות המים חקירות בקרקע וכך התגלו התרכובות שכלל לא נבדקו לפני כן. ״המדינה תערוך בהקדם בדיקות מקיפות כדי לאתר את היקף הזיהום ותפעל לטיפול בו ולטיהור הקרקע״, סיכמו ברמ״י. אך הטיפול במזהם המדובר מורכב ומסובך מאוד ועשוי להיות יקר מאוד (ככל שיימצא פתרון שיאפשר פירוק מלא של המזהמים המדוברים, אשר פירוקם הביולוגי מורכב ויקר ובמקרים מסוימים עשוי להתברר כלא כלכלי ולא מוחלט). שיטות לפירוק המזהמים הנצחיים עדיין מתבררות בעולם ובמעבדות בישראל.
בניגוד לזיהום אסבסט או זיהום רדיואקטיבי, מורכבות הטיפול היא בעיקר בזליגת המזהמים מהקרקע למים (שכן מדובר בחומרים מסיסים). אם יוחלט לפנות את הקרקע כך שהזיהום לא ידלוף למים ולנקות באופן הזה את המתחם, יצטרך הרגולטור להחליט לאן לפנות את אותן כמויות ענק של קרקע כך שלא ייווצר מפגע חדש במקום אחר. ומה לגבי זיהומי המים? ברשות המים מסבירים: "יש טכנולוגיות להרחקה של תרכובות PFAS מהמים, אולם הישימות שלהן לטיפול בריכוזים גבוהים מאוד, המאפיינים חלק ממוקדי הזיהום, עדיין מוגבלת. הנושא מתקדם בקצב מהיר יחסית בשל הצורך הדחוף בפתרונות לאתרים מזוהמים בארץ ובעולם וישנן טכנולוגיות שנמצאות בשלבים שונים של פיתוח".
ומי ישלם על טיהור הקרקע ובארות מי השתיה במתחם? לעת עתה לא ידוע מי יישא בעלויות, מה העיכובים שייגרמו ואילו נזקים כלכליים יגרמו ליזמים או לרוכשי הדירות. הקבלנים זכו ב״קרקע נקייה״ במתחם שדה דב, כך גם מבהירים ברמ״י, וכעת מדווח המשרד להגנת הסביבה על ממצאים ראשוניים של זיהום, אשר היקפו טרם התברר. אולם המדינה היא זו שהתרשלה בבחינת הנושא, משום שכלל לא הציבה אז קריטריונים. רק בשל עתירה לבג״ץ של ארגון אדם טבע ודין ובלחץ משרד הבריאות, החל המשרד להגנת הסביבה האמון על נושא הכימיקלים לקדם אסדרה כוללת למניעת זיהום PFAS במי תהום, כולל הגבלת שימוש בקצפי כיבוי אש וחקיקת חוק לרישום כימיקלים, לאחר שנים של אזלת יד. אם בכל פרויקט אחר נדרש המזהם לשלם, אל תופתעו, אם כן, אם יוגש החשבון על ניקוי הקרקע ומי התהום באזור למשלם המיסים, אילו ריכוזי המזהמים יובילו להליך ניקוי באזור.
לעת עתה התברר, כך בעקבות העתירה לבג"ץ, שהמשרד להגנת הסביבה כלל לא החזיק מידע ולא אמד את כמות המפעלים המחזיקים במזהמים המסוכנים, ולא קבע כללים להחזקתם או לסילוקם לאחר שימוש בקצפי כיבוי אש במתקנים גדולים כמו בזן, קצא״א או שדות התעופה, שבהם מתבצעים תרגילים או נעשה שימוש בקצפי הכיבוי המדוברים. כבר שנים שהמשרד להגנת הסביבה גורר רגלים ולא מחייב מאות מפעלים ועסקים המחזיקים במאות קילוגרמים של חומרים מסוכנים המכילים תרכובות PFAS לעמוד בתקנות חומרים מסוכנים, ורק בשנה שעברה, בשל התחלת אסדרת הנושא, התברר: 770 מפעלים ברחבי ישראל מחזיקים מאות טונות של אותם כימיקלים, ללא הסדרה ופיקוח. כשברחבי העולם כבר שנים ארוכות מצמצמים את השימוש בכימיקלים המסוכנים לבריאות ולסביבה, בישראל רק מתחילים לנטר את הימצאם בשטח.
גם במקרה הזה, כמו ברבים נוספים, הטיפול באיומים סביבתיים ובריאותיים על הציבור נדחק לסוף סדר העדיפויות. המשרד להגנת הסביבה חייב ללמוד מהמקרה ולהתעשת. עו״ד מירב עבאדי, מנהלת תחום רגולציה, אדם טבע ודין, מסכמת את הפרשיה הזו היטב: ״כבר בשנת 2020 דרשנו מהמשרד להגנת הסביבה להוציא תקנות והנחיות בנושא כדי למנוע את התפשטות הזיהום ולצערנו עד עתה זה לא קרה. לכן הגשנו עתירה לבג"ץ בנושא, ובג"ץ חייב את המשרד להגנת הסביבה לדווח על אופן הפעולה שלו בנושא מעת לעת. בפועל, הבעיה עדיין נמשכת ואנחנו עדים למציאות מדאיגה שבה מקורות המים של ישראל הולכים ומזדהמים. כל דוח חדש של רשות המים מעיד על התפשטות נוספת של הזיהום - מה שהגיוני שיקרה אם לא עוצרים את הזיהום במקור. העובדה שהזיהום התגלה במקום שהיה בו שדה תעופה פעיל היא לא הפתעה. מה שמפתיע ומצער הוא שעד עכשיו לא עלו על זה. כל מקום שחשוד בפעילות מהסוג הזה, צריך לדגום אותו בצורה מקיפה ולדאוג לפעולות שיבטיחו שהזיהום לא יזלוג. זה רלבנטי במיוחד לשדות תעופה, חוות דלקים וכל מקום שיש בו שימוש בקצפי כיבוי המכילים את החומרים האלו״.
