אדריכל הכסף המגזרי של סמוטריץ' מקבל את המפתחות למשרד האוצר
ההחלטה למנות את ישראל מלאכי למנכ"ל האוצר היא מינוי שלישי מטעם השר סמוטריץ' של מנכ"ל שאינו כלכלן. הוא אולי לא יספיק לבצע שינויים מבניים עמוקים, אך בתפקידו יוכל לדאוג לניתוב הכספים לטובת המגזר שאותו ייצג במשך שנים. כך נשחקת הנורמה המקצועית באוצר משיקולים פוליטיים
מהרן פרוזנפר, הממונה החדש על התקציבים, ממעט לצייץ ברשת X (טוויטר). אבל ביום חמישי האחרון הוא פרסם בה הצעת עבודה במילוי מקום למשרה באגף שאותו הוא מנהל. פרוזנפר כתב כי "אגף התקציבים במשרד האוצר מחפש כלכלנ/ית מוכשר/ת לעבודה בלב העשייה הציבורית. מחפשים בעלי תואר ראשון בכלכלה, חשיבה אנליטית ותחושת שליחות".
הפרסום של פרוזנפר הגיע שעות ספורות אחרי שדוברות האוצר הודיעה כי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' החליט למנות לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר את ישראל מלאכי, שעד כה שימש כמשנה למנכ"ל. אם מלאכי היה מגיש מועמדות לתפקיד מילוי המקום באגף התקציבים, ספק רב אם היה עובר את תנאי הסף. התואר שלו לא בדיוק בכלכלה, אלא במינהל עסקים עם התמחות במימון. אלו בדיוק המקרים הגבוליים שבאגף מעדיפים להימנע מהם, והוא היה נדרש להוכיח שהקורסים שלמד חופפים לאלו של תואר בכלכלה.
אבל למזלו של מלאכי, תנאי הסף של סמוטריץ' אינם דומים לאלה של אגף התקציבים. שר האוצר לא מחפש כלכלנים, הוא מחפש "דברים אחרים" בממלאי התפקיד שסביבו.
מלאכי הוא המנכ"ל השלישי שסמוטריץ' ממנה בתקופת כהונתו כשר אוצר. המשותף לו ולשני קודמיו הוא שהם אינם כלכלנים בהכשרתם. שלומי הייזלר היה משפטן. אילן רום רכש תואר שני במשפטים ותואר ראשון בארכיאולוגיה ולימודי ארץ ישראל. דווקא מלאכי, באופן מפתיע, הוא זה שלימודיו האקדמיים קרובים יותר לתחומי הכלכלה.
אין חובה חוקית למנות אדם עם תואר בכלכלה לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר, אבל מדובר בנורמה שנשמרה פחות או יותר מקום המדינה. מספיק לעבור על רשימת מנכ"לי המשרד לדורותיהם. מאז 1956 כיהנו כמעט רק כלכלנים בהכשרתם בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר.
במהלך כל 67 השנים הללו, מתוך 25 מנכ"לים היו רק שלושה יוצאי דופן: פרופ' יעקב נאמן בשנים 1981-1979; שלום זינגר בשנים 1993-1991, שהחזיק בתואר בחשבונאות והגיע לתפקיד לאחר שהיה מנכ"ל הבנק הבינלאומי; וחיים שני בשנים 2011-2009, שלפני כניסתו לאוצר היה מנכ"ל חברת נייס. גם עד 1956 מונו אנשים בפרופיל כלכלי גבוה, שניים מהם מוכרים למדי גם היום: נגיד בנק ישראל הראשון דוד הורוביץ, ושר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר.
2 צפייה בגלריה
משרד האוצר בירושלים. סמוטריץ' משבש את הנורמות המקצועיות שעוצבו מאז קום המדינה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
סמוטריץ' לבדו הצליח בכהונה בת שלוש וחצי שנים למנות שלושה אנשים ללא תואר בכלכלה, ואף אחד מהם אינו בגדר כוכב ניהולי או כלכלי יוצא דופן. הביטוי התלמודי אומר בהקשר זה כי "בתלת זימני הוי חזקה" (שלוש פעמים יוצרות חזקה), כלומר התנהגות שחוזרת על עצמה שוב ושוב מלמדת על דפוס התנהגות מושרש.
הנורמה של מינוי כלכלן לתפקיד מנכ"ל האוצר לא נוצרה לחינם ויש לה משמעות. תפקיד מנכ"ל משרד האוצר הוא תפקיד ייחודי: לא מספיקים עבורו כישורי ניהול רגילים. כדי לבצע אותו כראוי יש צורך במקבץ נדיר של כישורים. יש צורך בכישורים אנושיים טובים כדי לנהל את האגפים השונים ולאזן את המתיחויות ביניהם, ובכדי לנהל את המתח התמידי והבסיסי בין המערכת הפוליטית למערכת הפקידותית.
אבל אלה לא מספיקים. יש צורך בידע כלכלי מעמיק וברוחב אופקים שיזכה את המנכ"ל בהערכה כנה מעובדי המשרד האחרים. אין זה מקרה כי שישה ממנכ"לי האוצר כיהנו קודם לכן בתפקיד הממונה על התקציבים, ושישה אחרים החזיקו בתוארי דוקטור נחשבים בתחומי הכלכלה. מעבר לכך, החקיקה כיום קובעת כי מנכ"ל האוצר הוא חבר בגופים ובוועדות כלכליות רבות, דוגמת הוועדה לצמצום הריכוזיות, הוועדה ליציבות פיננסית, ועדת המחירים ועוד — ועדות שבשביל להיות בהן אפקטיבי יש צורך בידע כלכלי מעמיק.
למרות זאת, צריך להודות באמת: אף שתפקיד מנכ"ל משרד האוצר נחשב למורכב מבחינה מבנית, היו מספר מנכ"לים שלא תרמו רבות לכלכלת ישראל, והשפעתם היתה זניחה לעומת פקידים בכירים אחרים באוצר. אבל סמוטריץ' מראש לא ניסה, וגם אחרי שראה שזה לא עובד — ויותר מפעם אחת — הוא התעקש שלא לנסות להחזיר את המעמד החצי־ממלכתי שהיה שמור בעבר למנכ"לי משרד האוצר.
מנכ"ל משרד האוצר הוא מינוי פוליטי במשרת אמון, כמו מינויים של מרבית תפקידי המנכ"ל במשרדי הממשלה, אבל האוצר היה מקום שבו היתה הקפדה למנות איש שרכש את מעמדו בעיקר דרך תחומי הכלכלה והניהול. בעבר גם תפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה היה כזה, אך כשם ששם התפקיד הפך ממקצועי לעסקני, כך סמוטריץ' פועל כעת במשרד האוצר.
סמוטריץ' יגיד להגנתו כי היה קשה מאוד למצוא מנכ"ל אחרי שהייזלר עזב את התפקיד, אך זה רק חלק מתיאור הבעיה. אם שר אוצר הגיע למצב שבו קשה לו לאתר איש מקצוע ענייני לתפקיד מנכ"ל המשרד, כדאי לו לשאול את עצמו האם הוא צריך לתקן משהו בהתנהלותו.
במובנים מסוימים ישראל מלאכי מתאים לתפקיד מנכ"ל האוצר יותר משני המינויים הקודמים של סמוטריץ'. הוא מכהן כמשנה למנכ"ל האוצר כבר שלוש שנים וחצי, ומעל 15 שנים הוא נחשב לאדם מוכר במסדרונות האוצר בכלל ובאגף התקציבים בפרט. בכל השנים הללו תפקידו היה לנהל את המו"מ הקואליציוני של המפלגה התורנית שייצגה את האינטרסים של הציונות הדתית. לשם ההשוואה, מלאכי הוא האטיאס והבבצ'יק של הציונות הדתית.
לא בטוח שמלאכי יאהב את ההשוואה. הוא בטח ישתמש בסיסמה של סמוטריץ', שלפיה "המגזר הציוני־דתי הוא המגזר הכי לא מגזרי שיש", ולפיכך דאגה לצורכי המגזר היא דאגה לכל אזרחי המדינה. אבל מכל מקום, מלאכי היה זה שנים דמות צללים שדואגת לתרגם את ההצהרות וההבטחות של פוליטיקאים לניסוחים מחייבים בהסכם הקואליציוני ואחר כך בסעיפי התקציב, ולכן ההיכרות שלו עם התקציב גבוהה משל רבים אחרים. אבל דווקא המיומנות הזו הופכת את המינוי למינוי צורם: האם נכון למנות לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר, האחראי לראות את התמונה הכללית של חלוקת המשאבים המדינתית, אדם שתחום המומחיות שלו הוא הסטת כספים לטובת מטרות מגזריות?
המינוי של מלאכי זכה, כצפוי, לביקורת חריפה מפורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה. שם, בין היתר, כתבו הכלכלנים כי "המינוי מוכיח שסמוטריץ' לא מעוניין לפעול למען כלכלת ישראל אלא לקידום אינטרסים סקטוריאליים זרים". מעבר לביקורת הזהירו הכלכלנים כי "מינויים אלו פוגעים קשות בחוסנה של כלכלת ישראל ובביטחונה".
סמוטריץ' מעדיף גברים בתפקיד בכיר
בעוד הביקורת על המינוי מוצדקת, הרי שהאזהרות של הכלכלנים מעט מוגזמות. ראשית, בשבועות הקרובים צפויה היועצת המשפטית לממשלה להכריז כי נכנסנו לתקופת בחירות, שבה יש מגבלות משמעותיות על הפעילות הפוליטית של השרים, והיכולת להעביר ולהזרים תקציבים מגזריים פוחתת כמעט לאפס. גם היכולת של מלאכי לייצר שינויים מבניים במבנה משרד האוצר נמוכה בהרבה, כשכל ראשי האגפים רואים את תאריך הסיום של עבודתו עם תום כהונת הממשלה. גם אם מלאכי ינסה לבצע שינויים דרמטיים, הפקידות האוצרית צפויה להשתמש בטקטיקות הקבועות של "מסמוס, טרפוד, טינוף", כפי שכינה זאת מנכ"ל האוצר לשעבר שי באב"ד.
הסיבה השנייה לכך שמינויו של מלאכי לא צפוי לייצר שינוי של ממש בעבודת האוצר היא שמלאכי הוא מעין "פקיד פוליטי", שמעדיף להתעסק בדאגה למימון תנועת נוער ציונית־דתית מאשר לדבר באופן מופשט ותיאורטי על דיפ סטייט. לפי טענה זו, אף על פי שמלאכי מחזיק תוכנית להגברת השקיפות באגף התקציבים, חשוב לו יותר להשיג כספים למיגון של התנחלויות. פקידי אגף התקציבים מתארים כי בסופו של דבר צורת העבודה עם מלאכי במרבית הפעמים היא לא "לעומתית" אלא של "שיתוף פעולה", בבחינת שמור לי ואשמור לך.
עם זאת, צריך לזכור שמלאכי אינו לבד. סמוטריץ' בנה כעת הרכב ייחודי מאוד במשרד האוצר. לצד מלאכי יש את החשבת הכללית החדשה־ישנה מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שסבורה שיש להקטין את כוחו של אגף התקציבים; את הסמנכ"ל יוראי מצלאוי, שהוקם בשבילו אגף אסטרטגיה לאומית (מצלאוי הוא למעשה ראש האגף היחיד שכפוף למנכ"ל); ויש ממונה חדש על התקציבים שסמוטריץ' ציפה ממנו ל"רוח רעננה". יש לקוות שאם כל אלו יבחרו בחודשים הקרובים להוביל שינויים מבניים במשרד האוצר, הם יעשו זאת מבלי לפגוע באגפים המקצועיים של משרד האוצר, שבסך הכל מתפקדים בעשורים האחרונים באופן מרשים.
לצד המנהג של סמוטריץ' שלא למנות כלכלנים לתפקיד המנכ"ל, ראוי להזכיר מנהג נוסף שסמוטריץ' מקפיד עליו הקפדה יתרה — והוא שלא למנות נשים לתפקידים בכירים, אלא אם כן ממש מכריחים אותו וזה מאפשר לו למנות גבר לתפקיד אחר. המנהג הזה הקשה עליו מאוד למנות את מהרן פרוזנפר לתפקיד הממונה על התקציבים, ויש כאלה שצופים שגם במינוי מלאכי הוא ייתקל בבעיה המשפטית הזו.
עם זאת, אי אפשר להתעלם שהפעם יש לסמוטריץ' נסיבות מקלות: לוח הזמנים כעת קצר מאוד בגלל הבחירות המתקרבות, ובשונה מהמנכ"לים הקודמים סמוטריץ' לא יתקשה להסביר כי מלאכי הוא שילוב ייחודי של אדם שמכיר את משרד האוצר ואת המדיניות שלו, ושאין אשה שדומה בסט הכישורים הספציפי הזה. מינוי מלאכי יצטרף לרשימה הארוכה של דברים שמשפטנים לא יכולים למנוע, ויזכיר לנו שוב שבשביל לקבל מנהיגים ומנהלים ראויים עלינו להיות אזרחים אקטיביים ומעורבים.
