פרשנות
רכישת מטוסי הקרב: גם בשל חשש משחיקת הסיוע האמריקאי
במערכת הביטחון מזהירים כי הסיוע האמריקאי והעדיפות בקווי הייצור עלולים להיעלם, וישראל מאיצה את ההצטיידות במטוסי קרב מחשש לעקיפה על ידי סעודיה וטורקיה ושינוי בדעת הקהל בארה"ב
ההחלטה להאיץ את רכישת מטוסי הקרב אינה רק תוצאה של חלון הזדמנויות תעשייתי, אלא גם של חשש משחיקה בתמיכה האמריקאית והבנה שהסיוע, התנאים והעדיפות על קווי הייצור עלולים להיעלם בעשור הקרוב. ההסברים שסיפקו שלשום ראשי מערכת הביטחון על פשר ההחלטה הבהולה של ועדת השרים להצטיידות לרכוש טייסת חדשה של F-35 וטייסת נוספת של F-15IA התמקדו בעיתוי הקריטי. בתחילת יוני ייסגר חלון ההזדמנויות שנתנו לישראל היצרניות האמריקאיות לוקהיד מרטין ובואינג להזמין מטוסים חדשים בתנאים נוחים של מחיר ושל לוחות זמנים לאספקה.
כשכל העולם מתחמש ומעלה ביקושים, גם מחירי המטוסים ממריאים בהתאם וקווי הייצור שלהם עמוסים ולחוצים ממילא. השתהות ישראלית בהחלטה היתה עולה לה הרבה יותר כסף – ומעבר לכך בהמתנה ארוכה מדי עד קבלתם. ישראל לא היתה מוכנה לסבול מצב שלוקהיד מרטין תייצר את מטוסי ה־F-35 עבור טורקיה וסעודיה לפני שתייצר עבורה. כך גם לגבי בואינג המייצרת את ה־F-15AI המתואר כמכונת מלחמה מעופפת המסוגלת לשאת לטווחים ארוכים כ־17 טונות של פצצות.
לפני כשלוש שנים משרד הביטחון כבר הזמין טייסת שלישית של F-35 שאספקתם תחל בעוד כשנה וחצי, ולפני כשנה וחצי הזמין טייסת ראשונה של F-15AI שמטוסיה הראשונים יימסרו לחיל האוויר לקראת סוף העשור. הזמנתן כעת של שתי הטייסות הנוספות שעל רכישתן הוחלט בימים האחרונים תאפשר את קבלת המטוסים עד אמצע העשור הבא. כך שעד שסעודיה וטורקיה יקבלו את אותם המטוסים, לרשות ישראל יעמוד כוח אווירי משמעותי המבוסס על אותם הדגמים, באופן שעשוי לתרום לשימור היתרון הטכנולוגי שלה במזרח התיכון.
לא רק שיקולים של מחיר ושל "סלוטים" בקווי הייצור בתעשיות הנשק האמריקאיות השפיעו על ההחלטה להאיץ את רכש מטוסי הקרב. במערכת הביטחון מביטים בדאגה גם על השינויים לרעה בדעת הקהל האמריקאית ביחס לישראל ומנסים לקחת את מה שאפשר מהר, לפני שייגמר.
אם הנשיא לשעבר ג'ו ביידן נחשב ל"נשיא הדמוקרטי הציוני האחרון", הנשיא דונלד טראמפ נחשב ל"נשיא הרפובליקני הציוני האחרון". אל מול הבדלנות האמריקאית המודרנית הדוגלת בגישה "אמריקה תחילה" כלל לא ברור מה תהיה מציאות יחסיה של ישראל עם הנשיא האמריקאי הבא ועם הממשל שלו.
בסוף 2028 יסתיים המתווה הנוכחי של הסיוע הביטחוני שארה"ב מגישה לישראל בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה. בימים אלו משרד הביטחון יתחיל להידבר עם הממשל האמריקאי על גיבוש המתווה החדש לעשור שבין 2029 ל־2038 ושם יש תמימות דעים על כך שהמתכונת שלו חייבת שינוי יסודי, כלומר פחות שנור ויותר פיתוחים ביטחוניים משותפים בתחומים כמו רובוטיקה, לייזר ונשק מבוסס אנרגיה רבת־עוצמה, בינה מלאכותית והגנה אווירית.
ברקע הכרסום בתמיכה האמריקאית והביקורת הגוברת על מהלכיה בעזה, בישראל מבינים שהימשכות הזרם של מיליארדי דולרים מדי שנה מכספי משלמי המסים בארה"ב אליה עלולה רק להקשות על הסנטימנט כלפיה.
גם מבחינת ארה"ב הנסיבות שבגללן גילתה עד כה נדיבות כלפי ישראל בעשורים האחרונים השתנו מן הקצה אל הקצה. אחד השיקולים המרכזיים שלה בהעמדת הסיוע הביטחוני היה רכש נרחב שהיא תקיים אצלה במעין סבסוד של תעשיות הנשק האמריקאיות. כעת התעשיות האמריקאיות עמוסות בהזמנות וכבר אינן זקוקות להתחמשותה של ישראל כדי לספק מקומות תעסוקה לרבבות עובדיהן. כשההווה קודר והעתיד מעורפל, במערכת הביטחון מנסים לקחת את מה שרק ניתן בתנאים נוחים, נוחים עדיין.
