"לא יהיה שום קיצוץ בצה"ל, כל העלויות יגולגלו על האזרחים"
דאגה במערכת הביטחון בעקבות הניצחון הדמוקרטי בבחירות בארה"ב: בכירים טוענים שנתניהו לא עדכן על הסיכום שאליו הגיע לכאורה עם טראמפ על סיום הסיוע האמריקאי; "הדברים נפלו עלינו כמו פצצה, כאילו אנחנו רפובליקת בננות"; ראם עמינח, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל, מעריך: "כל אזרח ישלם בכל חודש עוד 430 שקל"
בצה"ל, במשרד הביטחון ובחברות הביטחוניות מנסים לנתח מאז שלשום את משמעות דבריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שלפיהם סיכם עם ראש הממשלה נתניהו על עצירתו המיידית של הסיוע הביטחוני בסך 3.8 מיליארד דולר בשנה, ששימש את ישראל לרכש של נשק בתעשיות האמריקאיות.
"אף אחד לא אמר לנו כלום על סיכום כזה והדברים של טראמפ נפלו עלינו כמו פצצה. אם ראש הממשלה סיכם איתו על נושאים אסטרטגיים הקשורים לברית בין שתי המדינות, היה ראוי ומתבקש שלפני כן יתקיים דיון מקצועי. בכל מצב, לא ייתכן שסיכומים כאלה ייחשפו בפנינו במקרה, באמצעות ריאיון של הנשיא האמריקאי ל'פוקס ניוז', כאילו שישראל היא רפובליקת בננות המונהגת בידי מנהיג יחיד שמקבל את ההחלטות לבדו", ביקר גורם ביטחוני.
ניצחונה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות האמצע בארה"ב הוסיף לאי הוודאות והבלבול גם דאגה מפני הבאות. ברקע עומדות יוזמות למשטר סנקציות על ישראל, המאיים גם על אספקת נשק אליה, וזאת בתגובה לגרירת רגלי הממשלה ביחס לטרור היהודי הגואה בשטחים, הרחבת ההתנחלויות והשחיקה המתמשכת בדעת הקהל האמריקאית.
גורמים ביטחוניים וצבאיים העריכו אתמול כי חשיפת סיכומיו של טראמפ עם נתניהו על עתיד הסיוע הביטחוני נועדה להשיג נקודות למפלגה הרפובליקנית, עוד ההצבעה בארה"ב נמשכה. בשיחה עם כלכליסט אמר היועץ הכספי לשעבר לרמטכ"ל תא"ל (במיל') ראם עמינח כי "בבחירות לנשיאות ג'ו ביידן וטראמפ התאמצו לשכנע מי מהם מסייע ויסייע יותר לישראל. רק שנתיים חלפו מאז וכיום הדברים הפוכים לחלוטין. כל תמיכה בישראל פגעה במועמד".
בהתייחס לעצירת כספי הסיוע אמר כי את המחיר ישלמו אזרחי ישראל. "צה"ל לא יספוג קיצוץ של שקל אחד וכל העלויות יגולגלו על האזרחים במכה חודשית של 430 שקל לכל אזרח, בין אם מדובר בתוספת מס או בירידה בשירותים הציבוריים".
גם מנכ"לי התעשיות הביטחוניות בין הממתינים הרבים לתשובות והבהרות בקשר לעתידו של הסיוע הביטחוני מאמריקה. חלקם הודו אתמול בשיחות סגורות כי אינם יודעים כלל אם כוונתו של טראמפ היא לעצירת הכספים כבר בתחילת 2027 או שהתכוון לשלהי 2028, המועד שבו הסכם הסיוע הנוכחי אמור לפקוע.
מנכ"ל של אחת החברות, המחזיקה מפעלים גם בארה"ב, אמר לכלכליסט כי "בין אם מדובר בעצירה מיידית של הסיוע ובין אם מדובר בעצירתו רק בעוד כשנתיים, ההיגיון הבריא מחייב שכל ראש ממשלה חדש בישראל יטוס לוושינגטון כדי להיאבק על הארכת ההסכם. בשנים הקרובות ישראל לא תהיה מדינה עתירת הון בשל הוצאותיה העצומות למימון המלחמה, והיא תזדקק לכל דולר. רק לפני כמה שבועות הממשלה נדרשה לקיצוץ רוחבי דחוף כדי לקושש מיליארד שקל למימון רכש של מסוקי אפאצ'י. כל העולם מגדיל את ההוצאה הביטחונית שלו, גם אויביה של ישראל וזה פשוט לא הזמן הנכון והמתאים. מעבר לכך, כספי הסיוע גם מבססים את טיפוח הקשר הישראלי עם ארה"ב ומחזקים את הברית בין המדינות".
אי הוודאות מלבה חששות גם בתעשיות הביטחוניות. רבות מהן הקימו בשני העשורים האחרונים מפעלים וקווי ייצור משותפים עם חברות אמריקאיות, כדי לשפר את גישתן לעסקאות עם ישראל המשולמות באמצעות כספי הסיוע. בכיר באחת החברות המרכזיות אמר כי "כעת נצטרך לעשות חישוב מחדש ביחס לייצור שלנו בארה"ב וזה לא אומר שהעבודות האלה יעברו לישראל, כי חסרים כאן עובדים וממילא שכר העבודה בארץ גבוה מאוד. לפיכך נצטרך למצוא מקומות נוחים יותר לייצור, אולי בהודו. ובכל מקרה, אלה לא תהליכים שמשלימים בשבועות או בחודשים וזה ידרוש היערכות חדשה".
השבוע נפתחה בפריז תערוכת הנשק הימי Euronaval והחברות הישראליות שמציגות בה נדרשו לעמוד במגבלות ייחודיות מצד ממשלת צרפת, ונמנעו מהצגת מערכות נשק התקפיות. "ההגבלות כבר לא יוצרות סערות שעושות כותרות ענק בישראל, כמו בתערוכות הביטחוניות הראשונות שבהן מעמדנו הורע. מאז התרגלנו, אנחנו בולעים בצרפת כל כמה חודשים צפרדע וממשיכים הלאה. אלא שכעת הטרנד העולמי הוא לנדות אותנו, וההחלטות בארה"ב מבטאות זאת היטב. ביטחון המדינה ייפגע", אמר בכיר באחת החברות המרכזיות.
ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא מכון המחקר MIND Israel ולשעבר מחזיק תיק ארה"ב במטה לביטחון לאומי (המל"ל), אמר בהתייחס לעצירת כספי הסיוע לישראל כי "מעבר לפגיעה הכלכלית ולסכנה לפגיעה בתיעדוף ישראל באספקת אמצעי לחימה אמריקאיים, הסכנה הגדולה היא שהמהלך יתפרש כנסיגה מהמחויבות האמריקאית לביטחון ישראל. הסיוע אינו צדקה אמריקאית אלא השקעה אסטרטגית משתלמת. במקום לצמצם את השותפות, עלינו להעמיק אותה באמצעות ברית טכנולוגית שתייצר עוצמה ביטחונית וכלכלית לשתי המדינות”.
ד"ר ששון חדד, לשעבר יועצו הכספי של הרמטכ"ל ניתח את התמורות של ארה"ב מהסיוע שהיא מזרימה לישראל ולדבריו, היא נהנית מהחזר השקעות של פי שלושה עד חמישה. מדובר בתמורות הקשורות ליכולותיהן של התעשיות האמריקאיות לקדם עסקאות נשק בהתבסס על ההצלחות המבצעיות של מערכותיהן במסגרת הפעלתן בידי צה"ל – הנחשב לאחד הצבאות העסוקים בעולם, שיתופם של האמריקאים בידע מבצעי ובניסיון קרבי שערכם לא יסולא בפז – שבכוחם לשפר דוקטרינות קרב בצבא ארה"ב ושיתופי פעולה הדוקים במחקר ופיתוח של מערכות נשק עתידיות.
חדד כורך גם את מהלכיה של ישראל במזרח התיכון כ"הצבה קדמית" החוסכת לצבא האמריקאי הוצאות עתק על פריסה של כוחות באזור במסגרת הלחימה במוקדי טרור. לדבריו "מצב זה מקטין את הצורך בפריסות עתידיות או בהתערבויות יקרות של ארה"ב המושגות באמצעות הנוכחות הישראלית באזור ופעילות צה"ל". הוא העריך כי רק בסעיף זה, ארה"ב חוסכת מדי שנה פריסה של שתיים או שלוש חטיבות בעלות ישירה שבין מיליארד למיליארד וחצי דולר.
האינטרס האמריקאי בישראל, כך לפי חדד, קשור גם למהלכיה של ארה"ב לצמצום השפעה סינית בתשתיות קריטיות כמו בנמלים. לדבריו, "חדירתה של SIPG הסינית לנמל חיפה יצרה 'בעיית נאמנות תשתיתית' ביחסי ישראל וארה"ב והובילה לפגיעה באמון המבצעי של חיל הים האמריקאי".
עם זאת, חדד סבור כי תמיכתה של ישראל בהגמוניה הדולרית, התבססותה על מערכות תשלום מערביות ואי הצטרפותה ליוזמת BRICS+ המבקשת לערער אותן מהווה בעיני האמריקאים ערך לפני עצמו.
פרט לסנטימנט השלילי כלפי ישראל בדעת הקהל האמריקאית שהכשיר את הקרקע לעצירת הסיוע הביטחוני, גם המצב הגיאו־פוליטי ומרוץ החימוש העולמי, הגדול והנרחב מאז ימי המלחמה הקרה בשנות ה־70 של המאה הקודמת, תורם את שלו.
בעוד שבעבר כספי הסיוע היו כלי ששימש את הממשל האמריקאי להעצמת יכולותיה הצבאיות של ישראל, הם גם הבטיחו מקומות עבודה בתעשיות הנשק שלה. הביקושים העולמיים לנשק זינקו במהלך העשור האחרון, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת רוסיה־אוקראינה, כך שקווי הייצור של התעשיות האמריקאיות עמוסים לעייפה בהזמנות לשנים ארוכות קדימה גם בלי ההזמנות מישראל.
