פרשנות
שלוש הבשורות של טראמפ אינן חיוביות לציבור בישראל
הודעת טראמפ על הפסקת הסיוע האמריקאי הפתיעה את האוצר. נתניהו קיווה להוביל פרידה הדרגתית מהסיוע, אך כעת התהליך יוצא משליטתו. ישראל התחייבה לביצוע רכש בהיקף של כ־25 מיליארד דולר בעשור הקרוב ותצטרך לשלם אותו מכיסה
אם מקבלים את דבריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפוקס ניוז כפשוטם, המערכת הביטחונית והתקציבית בישראל קיבלה שלוש בשורות שליליות.
הראשונה: ארה"ב צפויה לסגת מהסכם הסיוע שעליו חתמה ב־2016, ולא להעביר את הסיוע הצבאי בסך 7.6 מיליארד דולר לשנים 2027 ו־2028. השנייה: בעשור הבא (2038-2029) לא יהיה הסכם סיוע כלל. השלישית: ההחלטות על הפסקת הסכם הסיוע התקבלו עוד לפני שהתקבלו החלטות על "מנגנון שיתוף פעולה צבאי" בין ישראל לארה"ב.
שלוש הבשורות הללו לא היו צפויות מהצד הישראלי. הן מדאיגות מבחינה תקציבית, ועל פניו מהוות כישלון אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
נתניהו אומנם שוכנע כי על ישראל לוותר על הסכם הסיוע האמריקאי, אך הוא לא חשב שהביטול ייראה כך. נתניהו החזיק בתפיסה שמעמדה של ישראל בארה"ב השתנה, ושהלגיטימיות הציבורית של הסיוע לישראל נמוכה עד אפסית. לכן הוא סבר שיש לשנות גישה כלפי אופי שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב, אך נתניהו רצה לשלוט בתהליך.
ישראל תצטרך למצוא מקורות תקציביים חלופיים לכעוד 12 מיליארד שקל בשנה. זה הרבה כסף: בערך 1.7% מתקציב המדינה, וזו העלות של הקמת ארבעה בתי חולים חדשים
בינואר 2026 הוא אומר בריאיון מצולם ל"אקונומיסט" כי הוא חושב שישראל צריכה להיגמל מהסיוע הביטחוני. עם זאת, נתניהו מבהיר כי מדובר בירידה הדרגתית לאורך כל העשור הבא. בריאיון נוסף לרשת CBS הוא חוזר על אותם מסרים, ומחדד כי מערכת היחסים שבין ישראל לארה"ב צריכה להיות של "שיתוף פעולה" ולא של "עזרה". מאחורי הקלעים מתברר כי נתניהו מאמץ את הגישה של רון דרמר, שמשוכנע שיש להשקיע את מרב המאמצים ביצירת תשתית ל"שיתוף פעולה" בין המדינות. דרמר מדבר על "מאה מיליארד דולר של שיתוף פעולה, לכבוד יום הולדת המאה של ישראל".
עם זאת, בישראל נתניהו שומע גם דעות מנוגדות. האלוף יעקב עמידרור ותת־אלוף יעקב נגל, אנשים שהיו בחדרי המשא ומתן בהסכמי סיוע קודמים, ממליצים לנסות להשיג כמה שיותר. בשלב מסוים הוויכוחים נעשים מספריים. נגל מייצג קו ניצי של סיוע בהיקף של כ־38 מיליארד בעשור הבא. נתניהו מציע מתווה שבו יבקשו רק 21 מיליארד. אבל מה שחשוב הוא שהרעיון של ויתור מלא על כל כספי הסיוע בעשור הבא כמעט לא נמצא על השולחן. נתניהו ממנה את מנכ"ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, למשא ומתן, כשהעקרונות המנחים הם לבנות ירידה הדרגתית של הסכם הסיוע ולהתחיל לבסס את תוכנית "שיתוף הפעולה" שתחליף את הסכם הסיוע.
רוב כספי הסיוע כבר יועדו למטרות קונקרטיות
דבריו של טראמפ אמש תפסו את משרד האוצר ואת מערכת הביטחון בחוסר מוכנות. זה לא מה שהם ציפו לו. ההיגיון של נתניהו–דרמר היה: "אם אנחנו מוותרים מיוזמתנו על כספי הסיוע, אנחנו מקלים על תומכי ישראל לתמוך בנו, ואנחנו מונעים מהמתנגדים לישראל לרשום הישג נגד ישראל ב'ביטול סיוע'". אבל ברגע שמתברר שטראמפ לקח את ביטול הסכם הסיוע שלושה צעדים קדימה - גם מבטל את ה"הדרגתיות", גם מבטל את השנתיים האחרונות של ההסכם הנוכחי וגם לא מתחייב לשיתוף פעולה - השליטה של נתניהו בסיפור "אנחנו הפסקנו את הסיוע מרצוננו" נחלשת.
ועכשיו, לסקירה מהירה של המשמעויות התקציביות של הודעות טראמפ. לגבי תקציב 2028-2027 מדובר במכה של ממש. אלו כספים שמבחינת משרד האוצר ומשרד הביטחון היו ודאיים. הם חלק מתוכנית העבודה. אפשר להניח שרוב רובו של הכסף כבר הוקצה ויועד למטרות קונקרטיות. מדינת ישראל תצטרך למצוא מקורות תקציביים חלופיים לכעוד 12 מיליארד שקל בשנה. זה הרבה כסף: זה בערך 1.7% מתקציב המדינה, וזו העלות של הקמת ארבעה בתי חולים חדשים.
ישראל תשלם מכיסי אזרחיה, במקום מכיסי משלמי המסים האמריקאים
לגבי העשור הבא, נכון שהתקציב של העשור הקרוב עדיין לא בנוי, אבל למרות זאת מדובר במכה גדולה. רוב הסיוע האמריקאי הופנה לרכש של מטוסים. ממשלת ישראל כבר התחייבה לביצוע רכש בהיקף של כ־25 מיליארד דולר בעשור הקרוב. מדובר במטוסים שישראל צריכה. את הכספים הללו ישראל תצטרך לשלם מכיסה, מכיסי האזרחים בישראל, במקום מכיסי משלמי המסים האמריקאים. גם בתחום ההגנה האווירית ישראל תכננה לרכוש מארה"ב בכמה מיליארדים. ישראל תצטרך לבצע את הרכש הזה בכל מקרה, רק שכעת הוא יבוא מהקופה הישראלית.
המכות הללו צפויות להגדיל את תקציב הביטחון המתנפח בכל מקרה לממדים דמיוניים, ועשויות להקשות עוד יותר על ישראל לשמור על השירותים האזרחיים והחברתיים ברמה נאותה ולחזור לרמת חוב סבירה. שתי המכות הללו מצטרפות למכה השלישית: עדיין לא הוסכם על "שיתוף הפעולה" הישראלי־אמריקאי. מנגנון שיתוף הפעולה המוצע היה יכול קצת להקל על ישראל מבחינה תקציבית, אך כאמור, מדברי הנשיא טראמפ עולה כי הפסקת הסכם הסיוע אינה תלויה בחתימה על הסכם שיתוף הפעולה.
הסכם שיתוף הפעולה אמור לעבוד בצורה הבאה: פרויקטים ביטחוניים שישראל וארה"ב מעוניינות בהם יפותחו יחד. כלומר, כל צד ישלם רק 50% מהפרויקט. אם משרד הביטחון ישתמש באפשרות הזו בצורה חכמה, ויקדם עם האמריקאים רק פרויקטים שהוא היה מקדם בעצמו, הרי שישראל תוכל "לחסוך כסף". כלומר, במקום לשלם מאה אחוז על פרויקט שאותו מפתחים, יהיה אפשר לשלם רק חצי מחיר. ברור שהחיסכון שם לא יגיע להיקף של הסכם הסיוע, אבל כאמור, בשלב זה אין אפילו הסכמה על הסכם "שיתוף פעולה" כזה.
לסיום, חשוב לסייג את כל האמור כאן: דברי טראמפ נאמרו במהלך יום בחירות בארה"ב. נכון לעכשיו, הדברים לא אוששו ואושרו במלואם על ידי נציגים ישראלים. ייתכן שהמציאות מעט שונה מזו שטראמפ תיאר, וכי למעשה, הסכם הסיוע ייפסק באופן הדרגתי על פני העשור הקרוב. כדאי להמשיך ולעקוב. ימים יגידו.
