מבחן רכב
סיטרואן C3 ההיברידית: לראשונה בחייהם, הפעם יהיו ישראלים שיבחרו בה
יחסי האהבה־שנאה בין היצרנית הצרפתית לישראלים עשויים להגיע להכרעה עם C3 ההיברידית, שמתבלטת לטובה בקטגוריה המצטמקת של סופר־מיני. הנדסת האנוש עדיין טעונה שיפור קל, אבל תא הנוסעים מעוצב באופן שאפשר לבלות בו יום שלם, צריכת הדלק נמוכה והתפעול טבעי. ב־115 אלף שקל זו אופציה עדיפה בהרבה על מתחרים סיניים יקרים יותר
מיליוני ישראלים יש כאן, ויש להם מיליון דעות על מכוניות צרפתיות. אבל עקרונית אפשר לסכם אותן כך: מדובר במכוניות נוחות להפליא. וגם בעייתיות כמו המשטר האיראני. לא משנה אם הן קטנות, גדולות, מרובעות, עגולות, שותות בנזין או מנצלות חשמל. אם זה צרפתי, זה כמו לנהל עם הצרפתים מלחמה: נוח, אבל בעייתי. בסטלאנטיס, החברה־האם של סיטרואן, עברו עם המותג הזה כמה תקופות מעניינות: פעם, בשנות החמישים עד השמונים, סיטרואן היתה מרהיבה, חדשנית, בעייתית ומתקלקלת. ואז סיטרואן אוחדה עם פיג'ו ונהייתה משעממת, אמינה לפעמים, שימושית וזה הכל. עכשיו בעלת הבית של סיטרואן היא סטלאנטיס, שיש לה גם את פיאט, אלפא רומיאו וג'יפ. הרבה ילדים בבית אחד וכל אחד צריך תשומת לב. אז עכשיו סיטרואן היא הילדה המיוחדת.
C3 היא דוגמה מצוינת לכך: מכונית סופר־מיני, צרפתית, שמתבלטת במה שבאמת צריך להיות. ויש כאן עוד נקודה חשובה: אין ספק שכיום יצרני הרכב הסיניים משתלטים על העולם. בישראל זה מזכיר כניסה של ענקית משקאות לרשת סופרמרקטים: היפנים לא כל כך נפגעים, יש להם מוניטין. הקוריאנים נפגעים קצת יותר. ומי שאוכלים אותה הכי חזק הם החלשים, ובישראל זו בעיה כי לכל יבואן של מכוניות אירופיות יש גם מותגים סיניים על המדף. הפתרון הוא להעניק לילד שעשוי להיפגע הכי הרבה מחיר אטרקטיבי. יותר נכון: מחיר אטרקטיבי של 2026, כזה שלפני חמש שנים היה גורם לישראלים להתפלץ בבהלה. חשוב לציין: סיטרואן C3 עולה 99 אלף שקל, אבל ליד המחיר יש "החל מ". כי סיטרואן C3 עולה 99 אלף שקל רק למי שרוצה תיבת הילוכים ידנית. אם יש כאלה אנשים, שיתכבדו וירימו יד. למי שרוצה תיבת הילוכים אוטומטית, הסיטרואן עולה כבר 115 אלף שקל, מחיר שהוא עדיין "סביר" בהתחשב במצב השורר בשוק הרכב הישראלי.
ראשית, המנוע: זו אותה יחידת מיילד הייבריד, כלומר מערכת היברידית קלה שיש בדגמים אחרים של הקונצרן, בעיקר פיג'ו וסיטרואן. המערכת הזאת מבוססת על מנוע בנזין בנפח 1.2 ליטרים, שמפיק 101 כוחות סוס, ומנוע עזר חשמלי. ההספק המשולב הוא 110 כוחות סוס. בדגמים אחרים של הקונצרן יש אי־אלו משחקים עם המנועים האלה שמעלים להם את ההספק. זה לא ממש עוזר: מנוע צנום נשאר מנוע צנום. אבל ב־C3 זה עובד היטב. לא ברור מדוע בכלל לקרוא למערכת הזאת "מיילד הייבריד", כי היא היברידית לכל דבר ועניין. הרכב נוסע לא מעט בכוח חשמל, זוחל על חשמל בפקקים, עושה יופי של עבודה. תיבת ההילוכים קצת פחות: פה ושם היא מתבלבלת, לא משהו ברמה בעייתית, אבל בלבול זה בלבול. צריכת הדלק טובה מאוד: בערך 16 עד 17 ק”מ לליטר.
כמה מוזר, ככה מקסים
תא הנוסעים מוכיח שבסיטרואן זוכרים איך לייצר תאי נוסעים עם שאר רוח. נכון, זה לא סיני עם מסך גדול, אין כאן עור טבעוני מטומטם, אין אפליקציית נעירות חמור או צבעים מתחלפים. יש רק תא נוסעים שאפשר לבלות בו יום שלם. חומרי הדיפון של הדלתות נוקשים להכעיס. לא ברור מדוע. בשני צידי תא הנוסעים יש פתחי אוורור מיוחדים, סוג של "קרניים" שפולטות אוויר. מקסים. תנוחת הישיבה טובה. ההגה קטנטן ולא יוצא מספיק. למה קטנטן? כי המידע מופיע בצג מתחת לשמשה.
הכל מרגיש טבעי, לא דורש יותר מדי התעסקות. ההגה קל מאוד לתפעול. בצד אחד יש בקרת שיוט, שבמפתיע אינה אקטיבית, כלומר הרכב לא יודע כיצד לשמור מרחק מן המכונית שלפניו. בצד השני שליטה בסטריאו. המסך עצמו בסיסי ויעיל, אם כי פה ושם מערכת האנדרואיד מתנתקת. כדי לבחור הילוכים צריך להשתמש במתג גדול בין המושבים. הוא עובד טוב, אבל רק לפעמים. וכשהסיטרואן מאיימת להידרדר במורד הגלבוע, זה פחות נחמד. אגב, אי אפשר להוריד הילוכים. כלומר אפשר ללחוץ על כפתור "הילוך נמוך" בבורר, זה לא עושה לסיטרואן שום דבר.
ואז יש את הדברים הקטנים שהופכים סיטרואן לסיטרואן: בדלתות יש כיתובים משעשעים באדום. כדי לחבר את הטלפון, יש שקע מוזר בצד של הנוסע, כזה שעשו עבורו מגרעת בלוח המחוונים, כמה מוזר ככה מקסים. הספסל האחורי לא מרווח מאוד, זו מכונית סופר־מיני. במרכז הספסל קשה לשבת, הקונסולה המרכזית מפריעה לרגליים. זה לא רכב למשפחה עם שלושה ילדים. תא המטען גדול יחסית ותחתיו יש גלגל חלופי, אביזר שהפך נדיר בימינו.
בלי מסך מטופש
אמרו שבגלבוע אין טילים. צדקו, אבל בבקעה יש. C3 היחידה שעוצרת, השתטחות בתעלה. המכוניות מסביב אפילו לא מאטות. ואז יש בום. חלק מהמכוניות עוצרות בחריקת בלמים, זה מאוחר מדי. C3 ממהרת לבית שאן. איכות הנסיעה שלה בעיר אינה סיטרואנית, כלומר אין כאן רכב שיודע לדלג בעליצות על בורות בכביש כאילו היו מלאים בצמר גפן. זה רכב שמשכך כמו גרמניה, כלומר זה לא רע אבל זה בטח לא לנסוע על מרשמלו. מחוץ לעיר הנוקשות היחסית הזאת משתלמת: מפתיע כמה C3 היא מכונית שיודעת לשייט בכביש בין־עירוני. לא חסר לה כוח, הנסיעה שקטה, מערכות השמע והניווט ראויות. כדי לנטרל לה את מערכת שמירת הנתיב יש אפילו כפתורים פיזיים, בלי מסך מטופש. רק כל כך חבל שאין לה מערכות בטיחות אקטיביות. אם כבר להיות מרוצים ממכונית, שתהיה סיבה טובה לא לדפוק אותה בתאונה.
בשורה התחתונה, סיטרואן C3 היא מכונית עם הרבה קסם, אבל לא כזו שחפה מבעיות. לחיוב: העיצוב. האופי. החיסכון בדלק. לשלילה: רשימת האבזור המצומקת. היא מכונית שיש לה פוטנציאל אמיתי להתבלט בקטגוריה ההולכת ומצטמקת של מכוניות סופר־מיני. חלק ניכר מהמתחרים יקרים ממנה, במיוחד הסיניים, אבל בטח שלא מציעים את האיכויות ואת שמחת החיים שלה. המתחרים מהמזרח שאינם סיניים בדרך כלל יקרים יותר, ובתכלס, במחיר של 115 אלף שקל אפשר בהחלט להבין אם הישראלים יבחרו, אולי לראשונה בחייהם, בסיטרואן.
