דעה
ומי ישלם? הפראייר החילוני הצייתן
התותחים בינתיים נדמו, אבל אל תתנו לתחושת האופוריה הרגעית לבלבל אתכם. בזמן שכולנו עדיין מסתכלים מזרחה לכיוון איראן, המלחמה האמיתית, הקיומית, ממשיכה להתנהל כאן, בתוך הבית. זו לא מלחמה על ביטחון, זו מלחמה על הכיס והעתיד שלנו
האבק שוקע, התותחים (בינתיים) נדמו והכותרות חוגגות את עוצמתנו. אבל אל תתנו לתחושת האופוריה הרגעית לבלבל אתכם. בזמן שכולנו עדיין מסתכלים מזרחה לכיוון איראן, המלחמה האמיתית, הקיומית, ממשיכה להתנהל כאן, בתוך הבית. זו לא מלחמה על ביטחון, זו מלחמה על הכיס שלנו, על העתיד שלנו.
החשבון כבר מונח לפנינו על השולחן: ראשית, 20 מיליארד שקל (בהערכת מינימום) הם העלות המיידית והישירה של הלחימה באיראן וההגנה על שמי ישראל. בנוסף, מערכת הביטחון כבר הגישה למשרד אוצר בקשה לתוספת מטורפת של 60 מיליארד שקל - 30 מיליארד מהם עוד השנה - בעיקר לחידוש מלאי התחמושת ותגמול על ימי מילואים. לכך מצטרפים עוד 4 מיליארד שקל סך מתווה הפיצוי לעסקים שהציג שר האוצר וכמובן עוד סכום לא ברור של כמה מיליארדים הגונים - לשיקום אלפי יחידות הדיור שנחרבו בהפצצות ולפיצוי עשרות אלפי אזרחים שרכושם נפגע.
הסכום המצטבר הזה של עשרות מיליארדי שקלים לא ייווצר יש מאין. מישהו בסוף צריך לשלם את החשבון. מאיפה יגיע הכסף הזה? האם הוא יילקח מתקציבי הישיבות והמגזרים השוליים שכבר שאבו מיליארדים באמצעות הסכמים קואליציוניים והעברות חריגות? האם שרי הממשלה המפוטמת יסכימו לקיצוץ משרדים המיותרים ובג'ובים הפוליטיים? האם מישהו יעז לגעת בפנסיות התקציביות, או בתקציב הביטחון?
התשובה ידועה מראש, וכמו תמיד היא צינית וכואבת: האזרח הקטן משלם בגדול. לא משנה מי 'ניצח' בקרב האווירי מול איראן, במלחמה הכלכלית הפנימית, המפסיד תמיד אותו מפסיד: הציבור החילוני, היצרני, המשרת, שמשלם מסים. כל זמן שאת המדינה ינהל אותו ראש ממשלה עם אותו הרכב של מפלגות, שרים, עסקנים ומכערים מושחתים - אנחנו, ורק אנחנו, נתבקש לממן את החור הזה. שוב. כמו תמיד.
'רגע רגע...', אומרים הנאיבים והאופטימיסטים מכחישי המציאות: 'אבל תראה את השקל היציב, תראה את הבורסה בירוק, הכל טוב, הכל יהיה בסדר'. זהו עלבון לאינטליגנציה והתעלמות מהמציאות האמיתית הקשה. היציבות הרגעית הזו היא טיפה בים, אחיזת עיניים שמטרתה להרדים אותנו. היא מסתירה את האמת העמוקה: כל זמן שמנגנון השוד הממוסד הזה ממשיך לסחוט מגזר צייתן ושומר חוק - שום יציבות שער או עליית מדדים לא תציל אותנו מעצמנו.
אנחנו, המגזר החילוני, אנשי מעמד הביניים, משלמי המסים עומדים לעבור שוד מושחת בתחפושת משיחית. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עטוף בטלית, מניח פתק בכותל מודה לאלוהים שבשמים על הנס הדתי שהציל אותנו. השר אריה דרעי אומר בראיון שה-7 באוקטובר היה נס. השרים ממפלגות הימין הקיצוני כבר מזמן רוכבים על סיפורי גבורה משיחיים ומבססים את הנרטיב ה'יהודיסטי'. נרטיב שרואה בציבור החילוני לא יותר מארנק מהלך, פראייר שצריך לממן חזיונות גאולה הזויים ואינטרסים פוליטיים ציניים.
החודשים הקרובים יהיו הקריטיים ביותר לדמותה וקיומה של מדינת ישראל ובעיקר ליכולתו של המגזר החילוני לשאת בנטל. אם ההייטק הישראלי הוא הקטר של הכלכלה, הרי שהמגזר החילוני הוא גם השמן וגם הגלגלים שמניעים את הכלכלה הישראלית. כשהשמן הזה יישרף ויכלה את עצמו - גם לקטר העוצמתי ביותר לא תהיה היכולת למשוך את גלגלי הקרונות החלודים והחורקים אנרגיות והרכבת כולה תאט ולבסוף גם תרד מהפסים.
המלחמה מול איראן היא אולי איום חיצוני, אבל הריקבון הפנימי, השחיתות, הניצול הציני והמרושע של מגזרים משיחיים ובעלי אינטרסים צרים ואגואיסטיים הם סכנה קיומית גדולה בהרבה. המלחמה האמיתית היא על דמותה של המדינה ועל היכולת שלנו לחיות כאן בכבוד. ובמלחמה הזו - אנחנו, החילונים היצרנים, מפסידים.
