דעה
כשהאלגוריתם פוגש את הסערה האקלימית
בעולם שבו אירוע הצפה או שריפה יכולים לערער תיקים פיננסיים של מיליארדים, נדרש לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו מודדים סיכון; כאן נכנסת לתמונה למידת המכונה, ולישראל יש מה להציע בעניין
שינויי האקלים כבר אינם תחזית עתידית או נושא שולי לוועידות בינלאומיות. לפי הפורום הכלכלי העולמי, סיכון האקלים הוא הסיכון המכונן בפניו עומד כדור הארץ והאנושות כולה.
שינויי האקלים כבר כאן, בשווקים, בפרמיות הביטוח, בערכי הנדל"ן ובקצב התשואות של תיקי הפנסיה. המציאות האקלימית משנה את מאזן הסיכונים, לא רק במאזני החברות אלא גם "במאזני" הציבור. מוסדות פיננסיים, מהבנקים ועד קרנות הפנסיה, מבתי ההשקעות ועד חברות הביטוח ניצבים כעת בחזית של שינוי כלכלי עמוק.
הם אינם רק מנהלי כספים ומתווכים פיננסיים. הם שומרי סף של יציבות, מתווכי אמון בין הדור העובד לבין הדור הבא, בין ההווה לבין העתיד.
בעולם שבו אירוע הצפה או שריפה יכולים לערער תיקים פיננסיים של מיליארדים, נדרש לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו מודדים סיכון. המודלים המסורתיים, שהתבססו על נתונים היסטוריים ועל הנחות של יציבות, כבר אינם מתאימים למציאות שבה הסיכון משתנה בזמן אמת.
כאן נכנסת לתמונה למידת המכונה (Machine Learning). אלגוריתמים מתקדמים מסוגלים לשלב נתונים ממקורות רבים כדוגמת תחזיות מזג אוויר, נתוני פליטות, דוחות ,ESG, רגולציה בינלאומית ומידע תפעולי ולתרגם אותם לחיזוי פיננסי ולמיפוי חשיפות דינמי.
כך נוצרת שפה פיננסית חדשה, שבה הסיכון האקלימי אינו עוד מושג ערטילאי, אלא משתנה מדיד, שמחייב החלטות מושכלות בטווח הקצר ומדיניות אחראית בטווח הארוך.
בעולם, מהפכה זו כבר מתרחשת. בארצות הברית מעריכים מחדש את ערך המשכנתאות באזורים מועדים להצפות. באירופה מוסדות נדרשים לבצע "מבחני עמידות אקלימיים" כחלק מהערכת ודרישות ההון העצמי. באסיה מפתחים מודלים לניבוי חדלות פירעון בענפים רגישים למדיניות הפחתת פליטות.
כל אלה מלמדים שהאקלים הוא לא רק סיכון סביבתי. הוא סיכון קיומי ופיננסי מהמדרגה הראשונה. מוסד פיננסי שאינו יודע למדוד את הסיכון האקלימי של נכסיו, מתקשה לדעת ולהעריך באמת מה ערכם.
ויש להדגיש שהסיפור כאן איננו טכנולוגי בלבד. הוא הרבה מעבר לכך. הוא סיפור מוסרי ומערכתי. מוסדות פיננסיים מחזיקים היום בכוח אדיר. הם קובעים לאן זורם ויזרום ההון, מי זוכה ויזכה למימון, ואילו מגזרים יובילו את הכלכלה הבאה. מי שימשיך לתמחר סיכון רק לפי רווח מיידי, מתעלם למעשה מהאיום המצטבר על החברה והמשק. לעומת זאת, מוסד שמבין כי כל החלטת השקעה היא גם החלטה חברתית, הופך לשחקן אחראי בבניית העתיד. זוהי תפיסה סוציאל-דמוקרטית מודרנית הדוגלת בכלכלה חופשית, אך כזו שמבינה כי האחריות החברתית והסביבתית אינן סתירה לשוק, אלא מהווה תנאי לקיומו ואגב זאת מייצרת ערך.
המעבר ממימון "ירוק" למימון "הדרך לירוק" מגלם את השינוי הזה. לא רק לממן פרויקטים שכבר עומדים בתקנים סביבתיים, אלא ללוות תעשיות קיימות בתהליך ההסתגלות באמצעות אשראי מותאם, השקעות בתשתיות, ותמיכה בחברות קטנות המבקשות להפוך בנות קיימא. כך הופך המימון ממכשיר תשואה למכשיר שינוי. זו אינה פילנתרופיה זה ניהול סיכון חכם, מבוסס ראייה ארוכת טווח ומוסרי.
הפן המוסרי טמון בהבנה שמוסדות פיננסיים אינם רק מנהלי כסף - הם מנהלי עתיד. כל החלטת השקעה, אשראי או ביטוח נושאת עמה השלכה חברתית, סביבתית ובין-דורית. כאשר מוסד פיננסי בוחר לממן פרויקט שמחמיר פליטות, הוא איננו רק לוקח סיכון עסקי אלא גם שותף בעיצוב מציאות שמעמיסה על הציבור ועל הדורות הבאים. ולעומת זאת, כאשר מוסד תומך במעבר של תעשייה להתייעלות אנרגטית, או משקיע באזורים מוחלשים כדי לחזק את החוסן המקומי, הוא מממש אחריות מוסרית עמוקה לא בשם תקנות או יחסי ציבור, אלא משום שהון ציבורי מחייב אמון ציבורי. ההון הפיננסי הוא גם הון מוסרי, ובמובן הזה, ניהול אחראי איננו רק "נכון", הוא גם צודק.
אין טוב בלי רע
עם זאת, האחריות הזו אינה חפה מסיכונים חדשים. בינה מלאכותית ולמידת מכונה, אם אינן מנוהלות נכון, עלולות להפלות אוכלוסיות, להעצים פערים או לשקף הטיות מובְנות במסווה של ניטרליות אלגוריתמית. לכן, ומכיוון שכך, נדרש ממשל תאגידי חדש, מקצועי ואיכותי בדגש על שקיפות, בקרה, ובינה מוסברת, כזו שמאפשרת להבין כיצד התקבלה כל החלטה, ולוודא שהיא עומדת בערכי ההוגנות והאמון. כי אמון הוא המטבע המשמעותי ביותר במערכת הפיננסית, והוא הבסיס לכל יציבות.
לישראל יש כאן יתרון ייחודי. זו מאופיינת במערכת פיננסית יציבה, תעשיית טכנולוגיה מתקדמת ותרבות ניהול מערבית איכותית המאפשרות לה להפוך למוקד ידע עולמי ב-Climate Fintech, תחום המחבר בין ניתוח נתונים, חדשנות פיננסית ומדיניות ציבורית.
מוסדות פיננסיים שיאמצו את השינוי בזמן יוכלו להוביל לא רק בהחזר תשואה, אלא גם בחיזוק אמון. הם יבנו כלכלה יציבה יותר, שקופה יותר ואחראית יותר, כזו שמבינה שהרווח האמיתי נמדד גם בדורות שיבואו אחרינו וכזו שמבינה את חשיבות הטווח הארוך ואחריותה לכך.
הסערות לא ייעלמו, אך ניתן ללמוד לנווט בתוכן. והמוסדות הפיננסיים שילמדו לקרוא את הרוח, יהיו אלה שיובילו את הכלכלה אל חוף מבטחים כלכלית, חברתית ואקלימית גם יחד. כמו כן, אלה יהיו המוסדות שישיגו יתרון תחרותי, שיניבו את התשואה המיטבית לבעלי הענין כמכלול.
וככל שנרבה – כן ייטב.
יאיר אבידן, יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, המפקח על הבנקים לשעבר
