"אין דרך יעילה להיפטר מזיהום הקרקע בשדה דב"
רמות חריגות של חומרים רעילים התגלו בקרקע ובקידוחים במתחם המבוקש בתל אביב, בין השאר בגלל היעדר רגולציה. פרופ' עדי רדיאן, מומחית לטיפול במזהמים: "יש לדאוג שמפעלים יטפלו בשפכים כך שהזיהום לא יחלחל"
"אין היום טיפולים יעילים ל־PFAS לא בקרקע ולא במי תהום", אומרת פרופ׳ עדי רדיאן, מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, מומחית לטיפול במזהמים. ״אפשר להתווכח לגבי כמה זה משמעותי לבנייה, אבל אלו חומרים מאוד יציבים וקשה להיפטר מהם. הבעיה קיימת לא רק בשדה דב או במתחמי בנייה אחרים, אלא בעיה ארצית. חייבים לדרוש ממי שמזהם לנקות במקור ולטפל במוקדי הזיהום כדי להפסיק אותו לפני שהחומרים האלו מגיעים לקרקע ולמאגרי המים. הגיע הזמן להתחיל לטפל במקורות האלו, זה לא יעלם. לא סתם קוראים להם ׳כימיקלים לנצח׳״.
האזהרה הזו מרחפת כעת מעל אחד המתחמים המבוקשים בישראל: שדה דב שבצפון תל אביב, בו התגלו קרקעות מזוהמות בכימיקלים, שנקשרו בעולם לשורה של בעיות בריאות. הזיהום התברר לאחר שהקרקעות כבר שווקו, מפני שהמשרד להגנת הסביבה לא טרח לקבוע מדיניות בנושא לאורך שנים ארוכות. כעת, אותו איום מרחף גם על שטחי בנייה נוספים, ומאות נקודות ברחבי הארץ.
PFAS נמצאים במקורות רבים: במחבתות נון־סטיק, בשקיות פופקורן, בבגדים דוחי מים וקופסאות פלסטיק. הם גם משפרים ביצועים של פצצות וטילים מפני שהם עמידים בלחץ וחום גבוה ומסוגלים לכבות אש במהירות משום שהם יוצרים שכבת חמצן שמקלה על כיבוי מהיר של שריפות קשות, במיוחד אלו הנגרמות מבעירה של דלקים. בשל השימוש בהם באתרים צבאיים, שדות תעופה או מתקני דלקים (באמצעות קצפי כיבוי וכחומרים מייצבים לפצצות), הם חלחלו לקרקע ולמי התהום במוקדים רבים בישראל.
"החומרים האלו מאוד יעילים״, מסבירה רדיאן. ״כשרוצים פתרון מיידי למיכלים בוערים, לא חושבים על ההשלכות הבריאותיות של החומרים האלו בעתיד. אבל אנחנו צריכים לדאוג שהם לא יגרמו נזק: לחפש תחליפים ולנסות להבין איך אפשר לפרק אותם לאחר השימוש, לוותר עליהם במוצרים שאין בהם צורך, לנטר באדיקות ולקדם רגולציה על התעשייה, כך שהשימוש בהם יהיה תחת פיקוח. כרגע שופכים את החומרים האלו לביוב ולא משלמים על כך מחיר. אנחנו לא רוצים את החומרים המסוכנים האלו בסביבה שלנו. אפשר לטפל בהם לפני שהם מגיעים לקרקע ולמים״.
מהם הסיכונים מהימצאות PFAS בקרקע?
״מדובר במשפחה של אלפי מזהמים בתצורות רבות שמתנהגים באופן מגוון. מי שיותר קטן ויותר מסיס, יימצא בריכוזים גבוהים יותר במים. מי שיש לו משקל מולקולרי גדול יותר, יכול להיספח לקרקע ולהוביל לזיהום קרקעות נרחב. לרובם יש ראש ש׳אוהב׳ מים. כשיורד גשם, נקבל שטיפה לעומק הקרקע או לנגר עילי (שיטפונות ושלוליות). גם אחרי שנים ארוכות, הקרקע תמשיך להיות מקור לזיהום הסביבה ומי תהום בכל פעם שהיא נרטבת והמזהמים צפים. ללא טיפול היא הופכת למוקד סיכון מתמשך".
מכה עולמית
חברות ענק בארה"ב נאלצו לפצות תושבים שהתגוררו סמוך למקורות מים שזוהמו
״אם בונים על קרקע מזוהמת למגורים, בני האדם ייחשפו", אומרת רדיאן. "גם המים של החוף יהיו מזוהמים ובכל פעם שיש גשם יהיו אירועי זיהום. אנחנו לא יודעים מספיק על ההשפעה הבריאותית של חשיפה שלא בדרך של בליעת מים, אבל אנחנו מודאגים מחשיפה של אוכלוסיות רגישות כמו ילדים שמחשקים בחוץ. שלוליות יהיו מזוהמות בזה, אזור החוף מזוהם, וסביר שבלימון או רוזמרין שיגדלו בחצר כזו, נמצא ריכוזים גבוהים של PFAS. אנחנו יודעים שאלו חומרים רעילים, ואף אחד לא רוצה לגור מעל אתר מזוהם, גם אם ההשפעות לא ידועות עד הסוף״.
בקידוחי המים בשדה דב נמצאו רמות PFAS הגבוהות פי 2,000 מהתקן. מה המשמעות של זה?
״זה לא הגיע למי שתיה. בים יש דילול ויכול להיות שלא תהיה בעיה, אבל יכול להיות שיש אזורים שבהם יש ריכוז יותר גבוה. צריך לנטר PFAS כמו שמנטרים מי ביוב וקוליפורמים בים, בטח אם יודעים שיש מוקד שהוא בשלושה סדרי גודל יותר מהתקן המותר למי שתיה. הבעיה העיקרית היא מי שתיה ואוכל. לא בטוח שזיהום בחוף הים זה הדבר הראשון לדאוג ממנו, אבל רגולטורים צריכים להפעיל שיקול דעת, לנטר ולבחון דרכי התמודדות. זיהום ים יכול בהחלט יכול לפגוע במערכת האקולוגית של הסביבה הימית והחופית״.
תרכובות PFAS הפכו למכה עולמית שמעסיקה בימים אלו אנשי בריאות, רגולטורים ותעשייה. הרעילות שלהן הולכת ומתבררת עם השנים, ובארה״ב נאלצו חברות ענק (דופונט, M3) לפצות בסכומי עתק קהילות שהתגוררו סמוך למקורות מים שזוהמו על ידי מפעלים המייצרים כימיקלים אלה, ורבים בהן חלו. לפני כ־15 שנה נמצאו שאריות של PFAS בדמם של 98% מהנבדקים בארה״ב. גם בישראל, בסקר ביולוגי מצומצם של משרד הבריאות שתוצאותיו פורסמו בשנת 2021, נמצאו עקבות של PFAS במרבית הדגימות.
אין פתרון קסם
אבל אפשר לחייב רישוי לשימוש ב־PFAS, לצמצם למינימום הכרחי ולעודד חלופות
בישראל אין אסדרה מקיפה להגבלת ריכוזי PFAS בסביבה. רק בשלוש השנים האחרונות החלו משרד הבריאות ורשות המים לסגור בארות מים בהם נמצאו חריגות PFAS מהתקן הקנדי, ובראשית השנה הנוכחית אומץ התקן האירופי, המחמיר יותר, ונסגרו בארות נוספות. הסיבה להיעדר מסגרת חקיקתית לעניין, היא התרשלות של המשרד להגנת הסביבה, אשר דחה שוב ושוב את הצבת הגבולות והכללים בנושא, ולא טרח לקיים את אמנת שטוקהולם העולמית העוסקת בכך, עליה חתומה ישראל. התחום נותר פרוץ לחלוטין, והרגולטור לא ידע עד השנה שעברה מי המפעלים המחזיקים בחומרים האלו או עושים בהם שימוש, וגם לא הגביל את סילוקם מהשטח לאחר השימוש. המשמעות: הם נשטפו לביוב, חלחלו למים, זיהמו בארות ונדדו למרחקים. היום מדברים במשרד להגנת הסביבה על מאות מוקדי זיהום אפשריים ברחבי הארץ.
״השיטות הקונבנציונליות לטיפול במים ובקרקעות מזוהמות לא מתאימות כאן״, מסבירה רדיאן. ״הם יציבים, מאוד מסיסים, דוחי שמן ודוחי מים. קשה לספוח אותם ולפרק אותם, בטח ביולוגית. מנסים היום להשתמש בפחם פעיל אבל לא מצלחים לספוח הכל. מעבירים אותם מהקרקע למים עם קצף ואז צריך לסלק את הקצף. מדובר בשימוש בכמויות עצומות של מים לשטיפה, ואחר כך הטמנת תוצרי הלוואי על פני שטחי ענק. זה יקר מאוד, לא מאוד יעיל, וגורם להעברה של הבעיה ממקום למקום. בטיפול סביבתי הבעיה היא תמיד בעיה של כסף. כיוון שיישומים סביבתיים צריכים להיות מאוד זולים ויעילים, השורה התחתונה היא של־PFAS אין משהו כזה היום. יש פתרונות יקרים ולא יעילים".
אפשר לבנות על קרקעות שנמצאו בהן מזהמי PFAS?
״צריך לעשות סקר ניהול סיכונים: לנטר את הקרקע, ואם מחליטים שהחשיפה אינה גבוהה אז להמשיך לבנות. אבל להמשיך לנטר ולעקוב היטב בכל שלב. צריך לוודא שאם בונים שם אז עושים כיסוי של הקרקע, דואגים שיהיה צמצום של חשיפה מיידית. צריך לשאול את כל השאלות: מה קורה כשיורד גשם, מה קורה לאורך זמן, איך אפשר וצריך לנטר, מה קורה בחוף הים. יש לך מקור מתחת לבית. האם כשתהיה לך רטיבות בבית, תהיה לך חשיפה? איך מונעים את זה?. צריך לוודא שעושים את הדברים כמו שצריך״.
איך ישראל צריכה להתמודד עם זה?
״ קודם כל לטפל במקור. זה לא רק זיהום היסטורי שמנקים עכשיו מהקרקע ולא יחזור. צריך להכריח רגולטורית את המתקנים עצמם לצמצם כמה שניתן את השימוש ב־PFAS, לייצר מצב שכדי להשתמש בהם צריך רישיון כדי לאלץ את השוק ללכת לאלטרנטיבות. הממשלה יכולה לומר: אם יש אלטרנטיבה, אני לא מוכנה שתשתמשו בזה. הדבר השני הוא טיפול במוקדי הזיהום. רשות המים מצאה לא מעט מוקדי זיהום עם ריכוזים גבוהים. מי שצריך לטפל בהם הוא מי שזיהם, כדי שלא ימשיך לזהם. צריך לדאוג שמפעלים שעושים שימוש בחומר הזה יטפלו בשפכים שלהם כך שלא יגיעו לביוב. זה גם הרבה יותר קל מאשר לטפל בהמשך בנזקים. כשמטפלים בבעיה במקור, גם אם יצטרכו להטמין חומר, זה יהיה מצומצם מאוד בהשוואה להטמנה של קרקעות מזוהמות בנפח ענק״.
