פרשנות
סערת הטבות המס ליו"ש: זו לא הפוליטיקה, זו הכלכלה
הטבות מס ליו"ש אינן רק ויכוח ערכי אלא סוגיה תקציבית שעלולה לעלות ביוקר לכל משלמי המסים
קל מאוד לגלוש לוויכוח אידיאולוגי סביב הצעת החוק שמקדם ח''כ צבי סוכות להענקת הטבות מס ליישובי יהודה ושומרון. זה לא רק קל — זה בדיוק הפח שטומן מי שמקדם אותה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יודע היטב שדיון ערכי על גבולות וריבונות יקטב, יסיט את השיח מהמספרים ויגרום למבקריו להיראות כמי שמתנגדים מטעמים אידיאולוגיים. זה נוח פוליטית. במיוחד כאשר מערכת הבחירות הבאה כבר נראית באופק, והסקרים אינם מרנינים עבור סמוטריץ' וחבריו. השאלה שצריכה להישאל היא פשוטה: מהי המשמעות התקציבית־פיסקאלית של המהלך הזה עבור כלל משלמי המסים בישראל.
הנקודה הראשונה והבסיסית היא פרוצדורלית: מדובר בחקיקה פרטית בעיצומו של תהליך תקצוב, בשלב הסופי שלו. אם מדובר במהלך בעל חשיבות לאומית, מדוע שר האוצר של מדינת ישראל לא דרש שהוא יהווה חלק אינטגרלי מהתקציב? מדוע אין לו תג מחיר רשמי, מקור מימון ברור ותעדוף מול חלופות? איפה הפקידים? התשובה היא שהם קראו על היוזמה בעיתון, והתנגדו לה. תקציב המדינה הוא הכלי שבו הממשלה מציגה סדרי עדיפויות. עקיפה שלו באמצעות חקיקה פרטית אינה עניין טכני, היא שחיקה של משמעת פיסקאלית. כאשר היוזמה מגיעה משר האוצר — החומרה מקבלת משנה תוקף.
הטבות מס אינן "תמימות". מבחינה מאקרו־כלכלית, אין הבדל בין הוצאה תקציבית ישירה לבין זיכוי מס שמפחית גבייה: בשני המקרים מדובר בהוצאה ציבורית, והאפקט המאזני זהה לחלוטין. כאשר הממשלה פועלת בגירעון — זה שלוש שנים ברצף ומעל 5% תוצר — שממומן באמצעות חוב שרק הולך ותופח, כל שקל שלא נגבה במקום אחד ייגבה במקום אחר, או ימומן בהעמקת החוב. אין קסם חשבונאי.
במציאות שבה ישראל כבר מתמודדת עם גידול חד בהוצאות ביטחון, עלויות ריבית גבוהות והתחייבויות דמוגרפיות ארוכות טווח — הרחבת פטורים והטבות אינה "ניטרלית". היא פועלת בכיוון ההפוך מהצורך האסטרטגי: הרחבת בסיס המס וייצובו.
מעבר לכך, הטבות מס הן הכלי הכי מסוכן שקיים שכן הן הקלות ביותר לאישור בכנסת אך הקשות ביותר לביטול. מרגע שניתנו, הן נתפסות כ"זכות מוקנית". כל ניסיון לבטלן יתויג כהעלאת מסים במקרה הטוב, או כניסיון "לפגוע במתנחלים" במקרה הפחות טוב. ביטול הטבות מס הוא כמעט בלתי אפשרי. הבעיה אינה רק הגירעון המיידי, אלא גם התקדים. הענקת הטבה גיאוגרפית־סקטוריאלית על בסיס קריטריון מינהלי תיצור לחץ להרחבות נוספות.
לא ברורים גם מהם מדדי ההצלחה של המהלך — האם ייצוב אוכלוסייה? משיכת הון אנושי? פיצוי על סיכון? היות ושיעורי התעסוקה בקרב הציונות הדתית הם גבוהים מאוד, וכך גם הריבוי הטבעי, מתחייב גם לשאול האם המהלך כולל מנגנון הפסקה או שקיעה, תקרה תקציבית כלשהי? אחרת, מה שהתחיל בחצי מיליארד שקל עשוי להיגמר בהרבה יותר.
המהלך הזה מתיישר עם המהלך המגוחך השני ששר האוצר מבקש לקדם בימים אלו והוא הרחבת הפטור ממע"מ על חבילות עד 130 דולר (במקום 150 דולר, שנפסל על ידי הכנסת). הוא מתחבר כחוט השני לכל הקדנציה של שר האוצר: מדיניות שאינה מבוססת נתונים, שאינה עקבית פיסקאלית, שמרחיבה הטבות תוך עקיפה של המנגנונים המקובלים – ולבסוף שפוגעת במשק בטווח הארוך.
זו לא הפוליטיקה, זו הכלכלה
