מיליון שקל בחודש - זה מה שהמדינה צריכה לשלם כדי להחיות את נמל אילת
גם לאחר הפסקת האש, נמל אילת נטוש כיוון שחברות הביטוח מסרבות לבטח את הימאים. בוועדת הכספים הוצע מתווה לפיו בעלי הנמל, האחים נקש, לצד משרד התחבורה והיבואנים, יסבסדו נתיב שיט ארוך יותר, אך לא נמצא לו מקור תקציבי. בינתיים יתר הנמלים עמוסים, אך המדינה מעדיפה שלא להחליט לגבי עתידו
נמל אילת לא מתפקד מעל שנתיים, מפסיד מיליוני שקלים בחודש וחרף הפסקת האש, מתקשה להתאושש מהמלחמה. השבוע הקרוב יהיה שבוע גורלי עבור הנמל – ובסופו יוחלט האם הוא ייסגר, ימצא בעלים חדשים או ימשיך לפעול תחת הבעלים הנוכחי, האחים נקש.
בשבוע שעבר הודיע משרד התחבורה כי לא יאריך את הזיכיון על נמל אילת של חברת הספנות פפו שמנהלת את הנמל, ונמצאת בבעלות חברת האחזקות ג'ורדאש של האחים נקש, בעלי הנמל (75%). בנוסף לאחים נקש, שותפים בנמל גם שלומי פוגל (6.25%) טלי צדר (6.25%) אבי חורמרו (6.25%) ושוקי וולף (6.25%). הזיכיון של ג'ורדאש מסתיים למעשה ב־2028, אלא שההסכם, הכולל אפשרות להארכת הזיכיון בעשור, מחייב את המדינה להודיע לחברה עד לתום 2025 אם היא בוחרת באפשרות הארכה או לא. במצב הביטחוני הנוכחי, למשרד התחבורה נוח לא להחליט. המדינה בונה על כך שבעוד שלוש שנים סוגיית נתיב השיט כבר לא תהיה רלבנטית והתחום יחזור לשגרה. כך, המדינה תוכל לצאת למכרז חדש שיוכל להגדיל את הכנסותיה מהנמל.
מזה שנתיים, כאמור, נמל אילת סגור. בשגרה, פעילותו של הנמל היתה מינורית, כ־5% מפעילות הנמלים בישראל, אך היא הצליחה לעזור במיתון הפקקים שהצטברו בנמלי חיפה ואשדוד. עיקר המטען שנפרק בנמל היה רכב, הענף הרווחי ביותר לנמלים, והיתר מטען כללי. למרות זאת, הנמל שמר על רווחיות. על פי דיווחים שהועברו לוועדת הכלכלה, האחים נקש משכו מעל 162 מיליון שקל דיבידנדים מאז תחילת הפעלת הנמל ב־2013, ובשנת 2023, טרם פרוץ המלחמה, עמדו הכנסות הנמל על 212 מיליון שקל.
אלא שגם לאחר הפסקת האש, חברות הספנות טרם חזרו לעגון באילת, זאת בגלל שחברות הביטוח מסרבות לבטח אותן בנתיב השיט המוביל לאילת. מאז סגירתו, הנמל צבר הפסדים, ונוצר לו חוב של כ־30 מיליון שקל למדינה ולעיריית אילת. המדינה העבירה לנמל 15 מיליון שקל דמי סיוע, אך לטענת בעלי הנמל, הכסף בקושי הספיק לחובות ארנונה, תשלומים למדינה ושכר לעובדים. בשיאו העסיק הנמל 200 עובדים, ואילו כיום מועסקים בו 110 איש.
על פי סמנכ"לית הכספים של הנמל, בתיה זעפרני, בכל חודש נוצר פער של 5 מיליון שקל בין ההכנסות להוצאות. נכון להיום הנמל ממשיך להכניס תזרים צנוע מחיל הים, שהעביר אוניות לנמל עקב שיפוצים ברציפים אחרים, ועבור אכסון רכבים שלמרבה האירוניה הגיעו מהצפון. "הנמלים בצפון ובמרכז התמלאו ברכבים שבשגרה היו נפרקים אצלנו", אומרת זעפרני, "יש יבואן שהחזיר את הרכבים מאצלנו רק כדי לרשום אותם על שמו ואז שוב שלח את הרכבים אלינו. עד כדי כך יש עומס בשאר הארץ, בזמן שאצלנו הכל ריק".
חורמרו, שהוא גם יו"ר הנמל ומנכ"ל חברת האחזקות ג’ורדאש, טוען שבעיית הנמל משפיעה על הכיס של כולם: "בנמלים יש העדפה לרכבים, והם מפוצצים כרגע. אין מקום למטען כללי, לא ברזל ולא גרעינים, וכתוצאה מכך אוניות ממתינות בים מעל חודש. יש לזה השלכות כלכליות מטורפות, זה עולה מאות אלפי שקלים לעכב אוניה בים, ומישהו צריך לשלם על זה. בסופו של דבר הכל מתגלגל לצרכן ולכן זה מתגלגל ליוקר המחיה. אנחנו נמל שממילא מותאם לקליטת רכבים. זו לא הבעיה שלנו, זו בעיה של המדינה".
"כולם ברחו מהמכרז"
אחת האפשרויות להתגבר על המכשול הביטוחי – כאמור העובדה שחברות הביטוח מסרבות לבטח אניות בדרך לאילת – שנידונה בכנסת, היתה מתווה פיצוי לימאים. במסגרת המתווה שהוצע בוועדת הכספים, הממשלה תשתתף בדמי הובלה של אוניות שיגיעו לנמל בדרך עקיפה ויקרה יותר, כזאת שתאפשר להן כיסוי ביטוחי. המתווה היה אמור להיות צמוד לצו של משרד הכלכלה, שיורה ליבואני רכב לייבא כלי רכב המיוצרים במזרח הרחוק דרך נמל אילת בלבד, בדומה לצו שהוצא למשך שלוש שנים בתחילת תקופת הזכיינות של האחים נקש. במונחים של עלות, אם יוחזר הצו מדובר בהתייקרות של 300–400 דולר לרכב, ובנמל הציעו לחלוק עם המדינה את העלות, כאשר המדינה תשלם 50%, הנמל 25% והיבואנים 25%, והאזרחים לא יחושו בעליית המחירים.
לטענת גורמים בנמל, הם קיבלו את הסכמת היבואנים למהלך. הם אומרים כי הנמל זקוק ל־2 אוניות רכב בלבד בחודש על מנת להחזיק מעמד, והמהלך היה עולה למדינה כמיליון שקל בחודש, אך היה מאפשר לנמל לשמור על כשירות עד להסרת האיום החות'י לחלוטין. אלא שבדיון בוועדה שלשום התברר כי אין מקור תקציבי למהלך, וכרגע הוא לא ישים.
מחרתיים (רביעי) יערכו משרד האוצר ומשרד התחבורה שימוע לנמל כדי לבדוק אם עמד בתנאי הזיכיון שלו. לטענת המשרדים, לא ניתן להאריך את הזיכיון כיוון שהחברה לא עמדה בכתב ההסמכה, שדרש ממנה לפרוק מכולות בהיקף ממוצע של 65 אלף TEU (יחידת מידה לנפח מכולות) בשנה. אלא שהנמל מעולם לא עמד בכך, והמדינה ידעה זאת. נמל אילת לא פורק מכולות כבר כמעט עשור כיוון שעומק המים, שמגיע ל־12 מטר בלבד, לא מאפשר עגינה של אוניות גדולות שלרוב משמשות ליבוא מכולות.
נמל אילת הגיש למשרדי הממשלה חוות דעת של ד"ר יגאל מאור, בעבר מנהל רשות הספנות והנמלים, שקובעת שלא ניתן להביא מכולות לנמל אילת. מדוע חתמו האחים נקש על כתב הסמכה לא ישים? "היינו 16 מתמודדים במכרז וכולם ברחו, רק אנחנו נשארנו", מסביר חורמרו, "אנחנו נשארנו כי האמנו בנמל ועובדה שהוא פרח. אומרים שרכשנו אותו בנזיד עדשים, 105 מיליון שקל, אבל הנמל היה כושל ועובדה שאף אחד אחר לא רצה אותו. כשאנחנו התחייבו למכולות זה היה כשהמדינה קידמה רכבת לאילת. הסתמכנו על כך, ואפילו הכשרנו אוניה שתביא מכולות מעקבה, אבל היבואנים לא באו. השקענו עשרות מיליוני שקלים בנמל".
בנמל חשבו תחילה שהמלחמה תנתב את כלל המטען בישראל לים האדום, אך אז התרחש מהלך הפוך. בנובמבר 2023 אוניה של חברת NYK שחלקה בבעלות ישראלית נחטפה על ידי החות'ים. לפני המלחמה חברת NYK הובילה 60% מאוניות הרכבים שפקדו את נמל אילת, ובעקבות האירוע, היא וחברות נוספות הפסיקו לפקוד את הנמל.
למרות ההפסד הצורב, לבעלי הנמל אין כל כוונה לוותר. בכוונתם להילחם על המשך הזיכיון, והם אף הציעו הארכה של שלוש שנים, כלומר עד 2031, בתמורה לוויתור על פיצויים בגין ההפסדים שנגרמו להם במלחמה. הם גם מנסים להחיות את הנמל במגוון דרכים יצירתיות. בין היתר הם בוחנים אפשרות לשכור אוניות ולבצע יבוא לבד וגם לפרוק בנמל עקבה ולהביא אוניה שתביא את הסחורה מעקבה לאילת.
בונים על נמל התעלה
לשאלה למה, למרות ההפסדים, הם מעוניינים להמשיך להפעיל את נמל אילת, עונה חורמרו: "אנחנו מתעקשים כי בדיוק כמו במכרז שכולם נטשו, גם היום אנחנו מאמינים בנמל. קיבלנו אותו בשפל והצלחנו להרים אותו, אנחנו מאמינים שנעשה את זה שוב. אני לא מסוגל לדמיין תמונת ניצחון טובה יותר מאוניות שחוצות את הים האדום לכיוון ישראל בלי לחשוש מטיל חות'י. דווקא המצב באיראן מכניס בי תקווה גדולה, אני רואה את העם האיראני ורואה את המהלכים שמתקדמים. אני באמת מאמין שאם יורידו את ראש הנחש, את איראן, גם הכוח של החות'ים ייחלש".
אבל לא רק תמונת הניצחון של ישראל קשורה באסטרטגיה העסקית של נמל. האחים נקש ושותפיהם בונים על תוכנית "נמל התעלה". שלומי פוגל, המקורב לראש הממשלה ואחד מבעלי הנמל, מנסה לקדם את התוכנית הזאת במשך שנים רבות. במסגרתה, יעבור הנמל לצפון העיר, מפלס המים יהיה עמוק יותר והוא יכלול שטחי מסחר, עגינה ופיתוח בנוסף למסילת רכבת שתחצה את ישראל מכיוון אחד ותוביל אל מדינות ערב מהצד השני. המשך החזקת הזיכיון של נמל אילת הנוכחי יבטיח לשותפים נקודת פתיחה טובה יותר במכרז העתידי על נמל התעלה: "אני מאוד מקווה שנמל התעלה יקום", אומר חורמרו. "אנחנו רואים את עצמנו משתלבים בתוכנית כזאת, אבל ספק אם היום הזה יגיע לפני תום תקופת הזיכיון. כרגע אנחנו מוכנים להפעיל את הנמל כבר מחר, ורק מחכים לחזור לעבודה מלאה".
