הנחה למילואימניקים? ביח"צ ננצח
בעוד חודש פחות או יותר רוב תושבי הבירה יקבלו מכתב שמן במיוחד מעיריית ירושלים. באותו מכתב, בין אינספור מספרים ושורות ביורוקרטיות, יציינו בעירייה בגאווה כי משרתי המילואים זכאים להנחה של חמישה אחוזים בארנונה. על הנייר זה נשמע יפה. בפועל, זו עוד בדיחה רעה על חשבון המגזר המשרת. כי מי שמכיר את מנגנון ההנחות בארנונה יודע שהעירייה ומשרד הפנים לא באמת דואגים למשרתים ומשפחותיהם.
משרד הפנים קבע מנגנון הנחות שמבוסס על שני פרמטרים בלבד: מספר הנפשות וההכנסה החודשית הממוצעת בשנה הקודמת. שיעור ההנחה נע בין 20% ל־80%, והוא גדל ככל שמספר הנפשות גדול יותר וככל שההכנסה קטנה יותר. בפועל, מי שנהנים מהנחות משמעותיות הם משפחות מרובות ילדים והכנסה נמוכה. אולי תופתעו לגלות שלא מדובר דווקא באלו שמשרתים בצה"ל ונושאים בנטל הביטחוני והכלכלי בעיר ובמדינה.
בירושלים, המנגנון משפיע באופן דרמטי בשל ההרכב הדמוגרפי הייחודי של העיר. לפי נתוני הלמ"ס, כ־28% מתושבי העיר הם חרדים ו־38.6% ערבים, שתי קבוצות המתאפיינות בשיעורי הכנסה נמוכים משמעותית מהאוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. בנוסף, שיעור הילדים מתחת לגיל 17 עומד על 39.2%, בעיקר בשל שיעורי הפריון הגבוהים באוכלוסייה החרדית העומדים על 6.64 ילדים לאישה בממוצע (נתון ארצי). לתמונה הזו מצטרף נתון נוסף. אחוז הגבייה בירושלים עומד על כ־60% בלבד. ולפי הדיווחים, רוב התושבים שאינם משלמים ארנונה כלל, ושעיריית ירושלים בוחרת שלא להפעיל נגדם סנקציות, משתייכים לשתי האוכלוסיות הללו.
ממשלת ישראל ועיריית ירושלים אוהבות להצטלם לצד חיילים במדים ולהכריז על "הוקרת תודה" ועל ההטבות הייחודיות והמרגשות שנלחמו להעביר למשרתים. בפועל, הממשלה ממשיכה להעמיק את הנטל על האוכלוסייה המשרתת ונלחמת על שימור מנגנון ההטבות הכלכליות דווקא בקרב אוכלוסיות שמשתמטות מחובתן, ועיריית ירושלים מגדילה לעשות ואפילו לא גובה את את כלל התשלומים ממקבלי ההטבות.
אחרי מאות ימי מילואים בשנתיים האחרונות, גם השנה אקבל את ההנחה "המיוחדת" שמגיעה לי כמשרת מילואים פעיל, חמישה אחוזים. מדובר על לעג לרש ופגיעה ישירה ברמת החיים שלי וחמור מכך של משפחתי על ידי רשויות המדינה. בעידן שבו יוקר המחיה מזנק, המשכורות נשחקות והדיור בעיר בלתי אפשרי כמעט למעמד הביניים, 300 שקלים בשנה הם לא "הוקרת תודה" הם עלבון. הם תזכורת לכך שמי שנושא בעול בכל המובנים, הופך לאסקופה נדרסת.
המדינה והעירייה מצפות מחלק מהאזרחים להמשיך לשלם, להמשיך לשרת, להמשיך לשאת אבל הן עצמן מתנערות מחובתן היסודית להבטיח יחס הוגן וצודק כלפי אותם אזרחים. ההנחה הזו אינה מתנה אלא מנגנון יחסי ציבור; ניסיון ריק לעטוף מדיניות מפלה בנייר עטיפה של "תודה למשרתים".
אם עיריית ירושלים הייתה באמת רוצה להוקיר את המשרתים, היא הייתה יכולה לעשות זאת בדרכים פשוטות וברורות: בהנחות משמעותיות בארנונה למשרתי מילואים פעילים, בסיוע אמיתי לשוכרים צעירים שמשרתים במילואים, הנחות משמעותיות בפרוייקטים חדשים לדיור, ביצירת קרן עירונית למימון טיפול בילדים בזמן שירות מילואים או אפילו בצעד המתבקש של חלוקה לתשלומים ללא ריבית של תשלום הארנונה.
במקום זאת, העירייה מתגאה במבצעים סמליים, הממשלה מתעקשת לשמר את המנגנונים שמתגמלים עוני וילודה, ומי שמשלם את המחיר הוא בדיוק הציבור שממשיך לשאת את המדינה הזו על כתפיו בשדה, במילואים, ובחשבונות הארנונה – כי רק ביח"צ ננצח!
נתנאל הרש הוא ירושלמי, לאחר יותר מ-200 ימי מילואים בשנתיים האחרונות
