מניאקים עושים טלוויזיה מצוינת: הסדרה הבריטית "יריבים" חוזרת
הטלוויזיה שיצרו דומיניק טרדוול קולינס ולורה ווייד, על פי ספרה של ג'יל קופר, היא כיף טהור. עם הסדרה חוזרים התככים בתעשיית הטלוויזיה, הטאלנטים, הסקס ומסיבות הגן. כל פרק הוא ממתק טלוויזיוני מענג, עשוי היטב ומשוחק להפליא
"אפשר לעשות טלוויזיה מבלי להיות מניאק", אומר יריב אחד למשנהו בעונה השנייה של הסדרה "יריבים". ויריבו משיב לו: "נכון, אבל זה הרבה פחות כיף". אין ספק. הטלוויזיה שיצרו דומיניק טרדוול קולינס ולורה ווייד, על פי ספרה של ג'יל קופר, היא כיף טהור, ויש בה הרבה מניאקים. הרבה מאוד. הסדרה, שעולה ביום שישי (ה-15 במאי) בדיסני פלוס, תגיע בשתי נגלות של שישה פרקים, והיא לא פחות שוקקת, מושכת ומענגת מקודמתה.
"יריבים" (“Rivals”), המתרחשת בשנות השמונים באנגליה, באחד מאזוריה היפהפיים — קוטסוולדס — מתארת עולם טלוויזיוני תחרותי מאוד, אבל מצומצם; משחק ילדים לעומת היקום הסטרימרי העכשווי. במובן הזה הסדרה גם קצת נוסטלגית, מעוררת געגועים לימים אחרים. במרכזה שתי חברות טלוויזיה גדולות המתחרות זו בזו — ונטורר וקורוניום. הטאלנטים שלהן, בעולם שהמושג הזה עוד לא היה משומש, בוגדים זה בזה וזה עם זה, עוברים מצד לצד, לכל המרבה במחיר או סתם כדי לעצבן. כמו שמתמצת זאת אחד הבכירים בשיחה עם מתחרה שלו בתחילת העונה השנייה: "אתה כל כך רוצה לנצח שנעשה קל מאוד להביס אותך".
מדובר באופרת סבון מודעת לעצמה, משוחקת מדהים, מצולמת נפלא, כתובה לעילא ומדלגת בין ז'אנרים. המאבק בין הטיטאנים האלה הופך לפעמים לסלפסטיק ילדותי. אבל בין התככים הקטנוניים והגדולים יש סצנות אווירה מרובות משתתפים. למשל, מסיבת גן בריטית, כל אחד בבגדי התקופה, עם תסרוקות גדולות ומוגזמות כמקובל באייטיז, כשברקע מתנגן "Let's Dance" של דיוויד בואי (יש גם כלב ששמו הוא משחק מילים על שם הזמר). כשהם לא לובשים את בגדי התקופה, הפרחוניים עם הכריות בכתפיים, הם לא לובשים דבר. יש בסדרה סצנות מין ועירום למכביר — כן, היא גם סקסית וגם רומנטית. היא שמפניה ותותים וקולה ומנטוס ביחד.
היא משובצת ביהלומי משחק, ובראשם דיוויד טננט ("דוקטור הו", "ברודצ'רץ'") הנהדר. הוא חוזר לתפקיד בעליה של חברת קורוניום, לורד טוני באדינגטון, וכפי ששמו מרמז הוא באד, כלומר רע. וכפי שמשחק המילים הזה מלמד, יש בסדרה הומור. עוד שחקנים נהדרים הם איידן טרנר בתפקיד רופרט קמפבל בלאק, שחקן פולו שרירי ומהודק שגם שימש שר הספורט של ממשלת מרגרט תאצ'ר והוא יריבו של באדינגטון, וגם רופוס ג'ונס בתפקיד העיתונאי דקלאן אוהארה, שאחת ממטרותיו המקצועיות העונה היא להפוך את הביוגרפיה של המשורר ייטס לסרט תיעודי. נפסה ויליאמס היא המפיקה האמריקאית קמרון קוק, שמהתלת ביריבים הגבריים בכל דרך אפשרית.
בביקורת ב"גרדיאן" לא ידעו את נפשם מרוב התלהבות. "אם אפשר היה לתת ללהיט המטורלל המופלא הזה עשרת אלפים כוכבים, הייתי נותנת", כתבה המבקרת שרה דמפסטר והסתפקה בחמישה כוכבים. ואכן, הפרקים של העונה השנייה ממשיכים את כל מה שהיה טוב בעונה הראשונה, שהייתה כל כך טובה, שמשהו בי רצה שיניחו לה כיצירה שלמה ולא יחזרו לשכפל את ההצלחה שלה בעונה נוספת. אבל אין מה לעשות — כמו שלומדים בסדרה עצמה, ככה זה בעסקי הטלוויזיה.
"יריבים". עולם טלוויזיוני תחרותי אבל מצומצם לעומת היקום הסטרימרי
