הוועידה הכלכלית
"העוני הוא הפצצה המתקתקת של ישראל"
במסגרת הוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט, בנק לאומי וכלל, התקיימה סדרת ריאיונות באולפן "מנהיגות חברתית", שעסק בקשר ההדוק שבין חוסן חברתי לצמיחה כלכלית. אלי כהן, מנכ"ל פתחון לב: "בשנת 2054 יותר מחצי מהאוכלוסייה תהיה מתחת לקו העוני". איילת רזין בית אור, מנהלת קרן ניצן: "צמצום פערים מגדריים זה טוב לכולנו בכיס"
האיום הקיומי על מדינת ישראל אינו נובע בהכרח מהחזית הביטחונית המוכרת של טילים או איומים מאיראן, אלא מתוך החברה הישראלית עצמה - כך טען אלי כהן, מנכ"ל עמותת "פתחון לב", בריאיון עם חגי גלבוע מכלכליסט באולפן "מנהיגות חברתית", במסגרת הוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט, בנק לאומי וכלל. לדברי כהן, נתוני העוני במדינה הם "הפצצה המתקתקת".
הוועידה הכלכלית לאומית - אולפן - אלי כהן
(צילום: גו לייב שידורים צילום סטילס: אביגיל עוזי)
"בשנת 2054 יהיו בישראל, לפי קצב ריבוי האוכלוסייה הטבעי, למעלה מ-51% אנשים שחיים מתחת לקו העוני, יותר מחצי מהאוכלוסייה", אמר כהן. לטענתו, מצב שבו רוב האוכלוסייה ענייה מהווה את "ההגדרה של מדינת עולם שלישי", מציאות שלא תאפשר לישראל להמשיך ולהתקיים בסביבה הגיאופוליטית שבה היא נמצאת. כהן הדגיש כי בניגוד לאיומים אחרים, במקרה של העוני לא נדרש שינוי לרעה כדי להגיע לאסון, אלא להיפך: "אם לא נסטה מהנתיב, אנחנו בדרך לשם".
סדרת הריאיונות באולפן "מנהיגות חברתית" התמקדה בקשר ההדוק שבין חוסן חברתי לצמיחה כלכלית. הדיונים עסקו בפיתוח פתרונות חדשניים לאתגרי החברה והכלכלה, מתוך הבנה שהשקעה חברתית היא השקעה כלכלית מניבת תשואה. הנושאים המרכזיים כללו את המאבק בעוני כאיום קיומי, קידום פילנתרופיה אסטרטגית במגזר ההייטק, חשיבות השוויון המגדרי כמנוע צמיחה לתמ"ג ושימוש בספורט קהילתי ובהכשרת מנהיגות צעירה ככלים לבניית חוסן לאומי וצמצום פערים. המרואיינים הדגישו כי בניית חברה חזקה ושוויונית היא תנאי הכרחי ליציבות המשק והמדינה בעשורים הבאים.
כהן הציג את המודל של "פתחון לב", השואף להוציא משפחות ממעגל העוני באופן קבוע ולא רק לספק סיוע הומניטרי מיידי. הוא הסביר כי סיוע ממושך במזון עלול לייצר תלות, ולכן העמותה מתמקדת ב"מציאות משנת חיים". המודל כולל שלושה שלבים: סיוע הומניטרי להרגעת הלחץ בבית, מיצוי זכויות ותהליך ארוך טווח של 18 חודשים לשינוי תעסוקתי. לפי נתוני העמותה, אחת מכל ארבע משפחות מצליחה לצאת ממעגל העוני בתוך פרק זמן זה.
נושא מרכזי בריאיון היה חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני. כהן הגדיר זאת כדרמה ממשית: "זה החוק החברתי הכי חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל". החוק מחייב את כל משרדי הממשלה לשבת יחד, להציב יעד מדיד להוצאה מעוני ולהגיש דוח שנתי על הביצועים.
לסיום, כהן הצביע על שינוי במאפייני העוני בישראל 2026. הוא ציין כי 60% ממקבלי הסיוע הם בגילאי עבודה, וכי האוכלוסייה שבה שיעורי העוני צמחו הכי הרבה היא כזו שבה שני המפרנסים עובדים, ולפחות לאחד מהם יש תואר אקדמי. "בישראל 2026 לא עבודה ולא אקדמיה מבטיחה חיים מחוץ למעגל העוני", סיכם כהן, וקרא למקבלי ההחלטות להציב פתרונות חברתיים במרכז סדר היום הפוליטי.
פילנתרופיה בעידן ההייטק
מאיה נתן מוזר, מייסדת ומנכ"לית קרן "קשת", הציגה באולפן מודל חדשני לניהול הון פילנתרופי בישראל. הקרן, הפועלת כחברה לתועלת הציבור, משמשת כמעין "חשבון בנק לפילנתרופיה" ומנהלת כיום הון של כמיליארד שקל עבור כ-200 משפחות בישראל ומספר קרנות אמריקאיות.
הוועידה הכלכלית לאומית - אולפן - מאיה נתן
(צילום: גו לייב שידורים צילום סטילס: אביגיל עוזי)
נתן מוזר הסבירה כי המטרה היא להגדיל את ה"עוגה" הפילנתרופית הזמינה למטרות חברתיות. הקרן מאפשרת לתורמים להפקיד נכסים שונים, כולל מניות, נדל"ן וחפצי אמנות, ולנהל את הכסף בשוק ההון תוך ייצור תשואה פטורה ממס. עד כה, הקרן חילקה מענקים בסך של כ-550 מיליון שקל לכ-2,400 עמותות בכל הקשת החברתית.
הבעיה המרכזית ש"קשת" מבקשת לפתור היא התזמון והנכסים הנכונים לתרומה. נתן מוזר הסבירה כי "התזמון חייב להיות בשנה של הכנסות גבוהות, כי הזיכוי במס במדינת ישראל הוא 30% מההכנסה חייבת". לכן, מועדי אקזיט או מכירת חברה הם הזמנים האופטימליים להקדשת כסף לפילנתרופיה. היא ציינה כי 60% מהתורמים מגיעים מתעשיות ההייטק, הון סיכון, פיננסים ונדל"ן.
נתן מוזר התייחסה לתרומת המניות של מייסדי חברת Wiz, ושיבחה את המהלך על כך שהנחיל את המודעות לתרומת מניות: "הנכס שהכי נכון לתרום במדינת ישראל הוא מניות, והם פשוט הנכיחו את זה... בזמן העסקה זה הזמן הכי נכון לתרום". למרות הסערה בתעשיית ההייטק, היא ציינה כי לא נרשמה ירידה בתרומות אלא להיפך, נרשמה צמיחה בהשוואה לשנה שעברה.
באשר למפת התרומות בשנתיים האחרונות, צוין כי הכסף הופנה בתחילה ליחידות צבאיות, מפונים וחטופים, אך כיום ישנה עלייה משמעותית בתרומות לנושא בריאות הנפש. למרות הרוח הסולידרית, נתן מוזר ציינה כי ישראל עדיין מפגרת אחרי מדינות המערב בהיקף התרומות הכספיות, בין היתר בשל היעדר מס ירושה ותמריצים מספיקים. בקשתה המרכזית משר האוצר הייתה "להעלות את תקרת הזיכוי במס", שלדבריה עומדת כיום על כ-10 מיליון שקל בלבד, סכום שאינו מספק לעידוד פילנתרופיה משמעותית.
"צוות נטע" ודור המנהיגות הבא
איילת שחר אפשטיין, אימו של נטע אפשטיין ז"ל ומייסדת "צוות נטע", שיתפה בריאיון על הפיכת האובדן האישי למיזם חברתי משמעותי. נטע, תושב כפר עזה שנרצח בשבעה באוקטובר - זינק על רימון וכך הציל את בת זוגו - הקדיש את חייו הקצרים להתנדבות עם אנשים עם מוגבלויות.
הוועידה הכלכלית לאומית - אולפן - איילת שחר אפשטיין
(צילום: גו לייב שידורים צילום סטילס: אביגיל עוזי)
המיזם "צוות נטע" נולד מתוך חוויה קשה שעבר נטע במהלך שנת השירות שלו, כשנדרש ללוות שבעה ילדים עם צרכים מיוחדים ברכבת ללא הכשרה מתאימה ונתקל בחוסר סבלנות מצד הציבור. שחר אפשטיין תיארה כיצד נטע "לא הבין איך זה יכול להיות שאנשים אין להם את החמלה ולא מסוגלים להבין, וגם מאוד כעס על זה שהוא בעצם לא קיבל את ההכשרה".
כדי לתקן חוויה זו, המיזם, בשיתוף עם כפר נהר הירדן, מכשיר בני ובנות שירות לפני ובמהלך התנדבותם ב-250 מסגרות שונות ברחבי הארץ. ההדרכה כוללת למידה תיאורטית על מוגבלויות שונות והתנסות מעשית "על יבש" לפני המפגש הישיר עם הילדים. המטרה היא להעניק למתנדבים הצעירים את הכלים והביטחון הנדרשים להתמודדות המורכבת.
מעבר לסיוע המיידי, שחר אפשטיין רואה במיזם כלי להכשרת דור המנהיגות הבא של ישראל. החזון של המיזם הוא שהצעירים הללו ימשיכו לעסוק בתחום ויובילו את הסקטור של טיפול באנשים עם מוגבלויות בעתיד. "אני מאמינה שהוא צריך להיות הסקטור המוביל גם בבניית חברה טובה יותר במדינה שלנו", סיכמה שחר אפשטיין.
ספורט קהילתי כהשקעה לאומית
בתאל אלבס גרבי, מנכ"לית עמותת "ערכים בספורט", הציגה נתונים המראים כי השקעה בספורט קהילתי אינה רק עניין של פנאי, אלא השקעה כלכלית בעלת תשואה גבוהה. לדבריה, "מחקרים מראים שכל שקל שמושקע בספורט קהילתי מייצר ערך כלכלי של פי 4 בבריאות, ברווחה ובמניעת פשיעה".
הוועידה הכלכלית לאומית - אולפן - בתאל גרבי
(צילום: גו לייב שידורים צילום סטילס: אביגיל עוזי)
העמותה, הפועלת כ-15 שנים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נוגעת באלפי ילדים ומאות מאמנים בכ-100 מועדונים ורשויות. אלבס גרבי הדגישה: "אנחנו לא עוסקים בספורט, אנחנו עוסקים בסוגיות החברתיות ואיך באמצעות הספורט אנחנו יכולים להזריק את הפורמולה של הערכים... שיודעים בעצם לאחות ולצמצם את הפערים".
לאחר אירועי 7 באוקטובר, העמותה שינתה את פעילותה והקימה מרחבי ספורט במלונות המפונים כדי לייצר חוסן, שייכות וזהות קהילתית. אלבס גרבי הסבירה כי ספורט חוזר לפעילות מהר יותר ממערכות אחרות, והוא מהווה "מנוע צמיחה" קריטי. היא הציבה שאלה נוקבת למקבלי ההחלטות: "מה יותר עולה למדינה - להשקיע בעוד מגרש או בעוד תא בכלא?".
לדבריה, הספורט מחזק התנהגות נורמטיבית ומונע התנהגויות סיכון ואלימות על ידי בניית זהות חיובית ותחושת שייכות למועדון במקום לכנופיה. היא קראה לממשלה להשקיע בספורט חברתי מאורגן ככלי מדיניות לשיקום החברה הישראלית, ולראות בכך "השקעה כלכלית לבניית החברה שיכולה לחסוך הרבה מאוד כסף".
הכוח הכלכלי והאסטרטגי של שוויון מגדרי
איילת רזין בית אור, מנהלת קרן "ניצן" ולשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, הציגה תמונה מדאיגה של מעמד הנשים בישראל והשלכותיו הכלכליות. לדבריה, המדדים הבינלאומיים מראים כי ישראל "מתרסקת" בכל הפרמטרים של שוויון מגדרי. היא הדגישה כי בעוד שנשים צועדות קדימה, "המערכות שאמורות לתמוך את הקידום שלנו הולכות לאחור ומושכות אותנו לאחור".
הוועידה הכלכלית לאומית - אולפן - איילת רזין בית אור
(צילום: גו לייב שידורים צילום סטילס: אביגיל עוזי)
רזין בית אור הצביעה על היעדרן של נשים ממוקדי קבלת ההחלטות, למרות שהמגזר העסקי כבר הבין שגיוון סביב השולחן מביא לתוצאות טובות יותר. היא הציגה נתונים כלכליים מרשימים ממחקר של הכלכלנית הראשית לשעבר שירה גרינברג, לפיהם צמצום של כ-40% מהפערים המגדריים בשוק התעסוקה יביא לעלייה של כ-40 מיליארד שקל בתמ"ג. "זה גם טוב לכולנו בכיס... זה לא איזו אג'נדה פמיניסטית, טרלול פרוגרסיבי", הוסיפה.
כדוגמה להחלטות המתקבלות ללא נשים, תיארה רזין בית אור פרויקט של עירייה שהשקיעה מיליונים באופניים שיתופיים כדי לצמצם תחבורה, אך גילתה שהציבור אינו משתמש בהם. בדיקה מאוחרת העלתה שקהל היעד המרכזי הוא נשים, שהן בעלות סבירות גבוהה יותר לוותר על רכב, אך אופניים אינם נותנים מענה לצרכיהן. "היה אפשר את אותם מיליונים שהלכו לפח להשקיע באמצעים אחרים שמותאמים יותר", אמרה.
לקראת הבחירות, רזין בית אור ציינה כי נשים הן קהל המצביעים המכריע, אך המפלגות אינן עוסקות מספיק בנושאים כמו פערי שכר, תעסוקה וביטחון אישי. למרות המצב, היא הביעה אופטימיות זהירה המבוססת על האמונה שברגע שמקבלי ההחלטות "מרכיבים את המשקפיים המגדריים, אז כבר אי אפשר להחזיר את המשקפיים האלה לחנות".
