ניסוי ה-AI האנושי של צ'ילה: מה מחכה לנו בקצה הפרומפט?
איך קהילה קטנה בצ'ילה הזכירה לעולם שמאחורי כל פרומפט שאנחנו כותבים יש אנשים עם נשמה
קמפיין שנוצר על ידי תושבי קיליקורה שבצ'ילה, הזכיר לאחרונה לעולם שלכל פרומפט דיגיטלי שאנחנו כותבים, יש גם טביעת רגל פיזית ממשית. בשנים האחרונות הפכה צ'ילה ליעד אסטרטגי עבור ענקיות הטכנולוגיה להקמת חוות שרתים ענקיות המשמשות כמרכזי נתונים ומיועדות בין היתר לעיבוד בינה מלאכותית.
עיבוד נתוני AI דורש כוח חישוב שמייצר חום קיצוני, ולצורך קירור השרתים משתמשים במערכות הצורכות כמויות אדירות של מים, פי כמה משרתים רגילים. כל זאת באזור שסובל מבצורת קשה כבר מעל עשור. הבחירה הזו, הופכת כל חוות שרתים כזו לצרכן מים מאסיבי המנצל בין מיליון לשלושה מיליון ליטרים ביום.
ב-31 בינואר השיקה הקהילה את Quili.AI, פלטפורמה שהחליפה למשך יום את האלגוריתם ב"שרת אנושי". 25,000 פניות מ-67 מדינות נענו על ידי תושבי הקהילה בעצמם שהציעו תשובות המבוססות על ניסיון חיים, ידע תרבותי ושיפוט אנושי במקום קוד.
הקמפיין הפך לוויראלי בזכות משתמשים שהעדיפו לרגע קשר אנושי על פני אוטומציה. המסר של אנשי קיליקורה "אנחנו לא נגד טכנולוגיה, אנחנו בעד המים שלנו. ליום אחד, אל תשאלו את ה-AI, תשאלו אותנו". תזכורת לכך שמאחורי כל תשובה מהירה עומד משאב טבעי מתכלה.
הקמפיין הצליח לחשוף את החצר האחורית של תעשיית ה AI המתפתחת ולהזכיר לנו שהענן, שנשמע כמו מקום אמורפי וחסר משקל, הוא למעשה תשתית פיזית עם טביעת רגל אקולוגית משמעותית. אך מעבר לשרתים, הוא הצליח לספר סיפור על החוט המקשר האנושי, על הסיפורים שאנחנו מספרים ואיך אנחנו תופסים את המציאות.
כשנשלחה שאלה על משמעות החיים, במקום לקבל ציטוטים מויקיפדיה, השואל חובר במקרה לפרופסור לפילוסופיה מהקהילה המקומית שנתן פרשנות אישית המבוססת על ראייתו הייחודית. אפילו לבקשה "להסביר מה זה בינה מלאכותית כאילו אני בן 5", ענה מאטאו, ילד בן חמש מהעיירה , שהסביר זאת במילותיו שלו, דרך עולם מושגים ששום אלגוריתם לא יכול לשכפל באמת.
השואלים הופתעו לגלות שבמקום המבנה הקבוע של ה-AI זה שכולנו כבר מזהים: תשובה מנומסת, מחולקת לשלושה סעיפים וסיום אופטימי, הם קיבלו סיפור אנושי. וזאת בדיוק הנקודה: אנחנו כבר מזהים את התבנית. המחקרים מראים שיותר ממחצית מהתוכן שעולה כיום לרשת נוצר על ידי בינה מלאכותית. הכתיבה הזו בנויה על הסתברות סטטיסטית ממוצעת, מייצרת השטחה במגוון השפה וגם בפרשנות של השיח האנושי.
הצלחת הקמפיין הציגה את הצמא האמיתי שלנו לאותנטיות אנושית. אברהם שלונסקי, חתן פרס ישראל ומהמשוררים החשובים בשירה העברית, היטיב להגדיר זאת כבר בראיון טלוויזיוני ב-1968 (מתוך ארכיון הטלוויזיה החינוכית). כשנשאל האם המחשב יוכל לתרגם שירה, עמד שלונסקי על הפער הבלתי ניתן לגישור בין חישוב ליצירה: "המחשב האלקטרוני בשום עניין ואופן לא יוכל להחליף את ה׳אני׳ היוצר הבלתי אלקטרוני... האדם יוסיף להיות אדם, ותמיד יחזור אל עצמו".
אולי זו התזכורת שהיינו צריכים, שהמציאות שלנו מתרחשת בין בני אדם. הטכנולוגיה היא כלי שיכול להפוך את החיים שלנו להכי טובים שהיו קיימים לאורך כל ההיסטוריה האנושית, כזו שמקיימת את האקולוגיה האנושית ואת הסביבה יחד מתוך אחריות, אם נבחר בכך. המודעות שלנו היא כבר הצעד הראשון בדרך לשם.
אלכסנדרה אוקסנויד לוי היא מייסדת Humane Future Ecologies™, מרצה ומלווה חברות וארגונים לפיתוח מוצרים ושירותים במתודולוגיית חוויה בין-אנושית (Inter-Human Experience)
