פרשנות
השקל עשה את העבודה בשביל בנק ישראל
בנק ישראל הוריד את הריבית במשק ברבע אחוז - והקדיש ארבעה עמודים שלמים כדי להסביר מדוע לא הוריד אותה בשיעור גדול יותר
בהתאם לציפיות השוק, בנק ישראל הוריד את הריבית ברבע אחוז ל־3.75%. זו הכותרת. אך מי שקורא את הודעת הריבית עצמה – מבלי לקרוא את הכותרת - עלול לחשוב לרגע שהוועדה בכלל החליטה להשאיר את הריבית ללא שינוי.
נמצאים שם כמעט כל המרכיבים הקלאסיים של הודעה "ניצית" המאפיינת את המדיניות של הנגיד אמיר ירון וחבריו לוועדה המוניטרית בתקופה האחרונה: אזהרות מפני אינפלציה עולמית שמרימה ראש, סיכונים גיאו־פוליטיים שגוברים, עליית שכר מהירה, שוק מניות חזק, ירידת פרמיית הסיכון והתאוששות מהירה יחסית בפעילות אחרי מבצע "שאגת הארי".
כלומר, זו ממש לא הודעה של בנק מרכזי שרואה אינפלציה יורדת, נבהל מקריסה כלכלית וממהר לפתוח את הברזים.
וזה בדיוק הסיפור: ההודעה הזו לא נכתבה כדי להסביר מדוע הריבית ירדה ברבע אחוז אלא היא נכתבה כדי להסביר מדוע הריבית לא ירדה בחצי אחוז בהתאם ללחצים של כלל שחקני המשק לרבות התעשיינים (שמיהרו להלין על ההחלטה, יחד עם שר האוצר).
הרי הלחץ על בנק ישראל היה אדיר: הממשלה הפופוליסטית רוצה ריבית נמוכה יותר כדי לעודד צריכה ערב בחירות, להקטין את תשלומי החוב התופחים, לעורר את שוק הדיור; המגזר העסקי דורש חמצן; הציבור נחנק מהמשכנתאות; והשווקים כבר החלו לתמחר מסלול מהיר יותר של הפחתות.
בתוך המציאות הזו, הוועדה המוניטרית ניסתה לבצע מהלך עדין מאוד: לתת לשוק "משהו", מבלי לשדר שאיבדה את המשמעת האנטי־אינפלציונית או חלילה לאותת שזו תחילתה של מערכת שלמה של הפחתות ריבית על אוטומט.
ולכן, לאורך כל ההודעה, בנק ישראל בעיקר מתגונן. הוא מעביר מסר לשווקים בסגנון הזה: נכון, הורדנו את הריבית - אבל אל תטעו לחשוב ששינינו תפיסה. האינפלציה עדיין מסוכנת (אינפלציית השירותים הגיעה ל־3.3%, שזה מעל תקרת היעד), המזרח התיכון לא חדל לבעור, העולם עדיין לא יציב, והמדיניות התקציבית עדיין מדאיגה.
בסופו של דבר, התחושה היא שישנו משתנה אחד שהכריע את הכף והוא השקל. התחזקות של יותר מ־8% מול הדולר סיפקה לבנק ישראל את מה שכל בנק מרכזי אוהב - הידוק מוניטרי "בחינם". במובן הזה, השקל עשה את העבודה הפעם.
