איך מייצרים יתרון בעולם עסקי עתידני? מדמיינים אותו
מציאות שבה נמצא את עצמנו מגיעים לישיבת צוות שבה אין מצגות, אין לפטופים פתוחים ובעיקר אין צורך להתכונן מראש, היא כבר אינה בדיונית. מודל הבינה מלאכותית שיאומן במיוחד עבור אותו הצוות, יתפקד כחבר צוות נוסף הלכה למעשה, ויידע להציג את הפרויקט הרלוונטי ותחזיות שונות לגביו. הוא יציע פתרונות לאתגרים וגם יסכם את הפגישה ואת צירי הפעילות הנדרשים מכל חבר צוות, וזאת עוד לפני שנאמרה מילה.
את הריאליסטיות של המציאות העתידנית הזאת כל מי שחי באקוסיסטם של ענף ההייטק כבר מכיר. ולמרות ההבנה הזו, רוב העסקים עדיין עסוקים בבניית אסטרטגיה לעבודה עם הבינה המלאכותית של היום, מה שמציב אותם בפיגור עוד לפני שהם יצאו לדרך.
עם פריצתה של טכנולוגיית ה-AI בשנתיים האחרונות, כדי להישאר במירוץ מיהרו ארגונים רבים להטמיע כלי AI חדשים, לעדכן נהלי עבודה, להקים צוותי חשיבה, להביא יועצים חיצוניים ולהעביר סדנאות על שימוש יעיל ונכון ב-AI. הדעה הרווחת הייתה שמי שיהיה מספיק מהיר, יצליח להישאר רלוונטי. אבל מה אם כל המאמצים האלה וההיערכות המקדימה הזאת מכוונים ליעד שכבר לא קיים?
בסופו של דבר, על אף הנכונות להתקדם עם החדשנות, העשייה של הארגונים הללו ממוקדת עדיין במציאות של אתמול, בזמן שהמציאות של השנים הבאות מתהווה ממש עכשיו. ארגונים שממשיכים לרדוף אחרי הטמעת הכלי הבא, או להכשיר עובדים לשימוש נכון ביכולות AI קיימות, מפספסים את הנקודה. במסגרת ההיערכות האמיתית לעולם החדש לא מספיק להתאים את הפעילות העסקית להווה ולעתיד הקרוב, אלא נדרש לדמיין את מהות העבודה עצמה בעוד כמה שנים מעכשיו. קראתם נכון - לדמיין.
חשוב להדגיש שלבצע את העבודה ביעילות ובמהירות זה קריטי, אבל מה שנדרש מאיתנו כעת זה לדמיין איזו עבודה בכלל נעשה ומי יבצע אותה. תחשבו על עולם שבו שירות לקוחות אנושי כמעט לא קיים אלא השירות ניתן על ידי נציגי AI בלבד, או על ראש צוות פיתוח שמנהל חבורה של סוכני AI שיודעים "לדלבר" מוצר מקצה לקצה. עכשיו, אחרי שהטמעתם כלים חדשים, בניתם נהלים והכשרתם את העובדים, האם הארגון שלכם ערוך לעולם הזה? האם יש לכם אסטרטגיה שלא רק יודעת להתמודד עם הכלים של היום, אלא עם הסדר החברתי-כלכלי-מקצועי שמתהווה עכשיו וצפוי להכתיב את השנים הבאות?
בסופו של דבר, אנחנו לא יודעים איזה עתיד מצפה לנו ולכן הדגש הוא על המילה "לדמיין". ארגונים צריכים להבין שאנחנו כבר בשלב חדש של היערכות לעידן ה-AI, שלב שאנחנו לא יודעים עליו הרבה, אבל שמצריך מאיתנו לשאול שאלות על המהות, פחות על ה״איך״ ויותר על ה״מה״, ולנסות להעריך מה יהיו התשובות, לשער השערות וכאמור, לדמיין, בין אם זה דמיון על עתיד שאנחנו שואפים אליו ובין אם זה לדמיין תרחישים שיתכן שנגיע אליהם.
כדי להיערך לעתיד הזה אפשר למשל להקים קבוצות חשיבה של עובדים שמותר ואף נדרש מהן לדמיין בלי מגבלות ולשאול שאלות מופרכות. אפשר גם להשיק מעיין "מעבדות עתיד" שבהן עובדים מכל הדיסציפלינות בארגון מתמודדים עם אתגרים שעדיין לא קיימים, למשל איך ייראה תהליך גיוס עובדים כשכל מועמד יגיע עם מודל בינה מלאכותית אישי שמייצג אותו? מותר אפילו לאתגר ולהתייעץ עם המודל החביב עליכם.
יתרה מכך, זה הזמן להתחיל להמציא ולבנות מסלולי קריירה חדשים. אפשר כבר להתחיל להכין את העובדים לעולמות מקצועיים שבהם התפקיד שלהם יהיה להמציא, לאמן ולהכווין מערכות חכמות. תפקידים כמו "אדריכל חוויית AI", "מנהל ממשקי אדם-בינה", או "מעצב תודעת AI".
העתיד הזה אמנם יתרחש מול עינינו בשנים הקרובות, אבל הוא מתחיל עכשיו. ההיערכות אליו היא לא חד משמעית ואין תהליך סדור שאפשר לעבוד לפיו. מדובר על המון ניסוי וטעיה אבל מי שממשיך להיערך למה שמוכר, לא יישאר בדבוקה של המובילים, ומי שיעז לדמיין את מה שעוד לא קיים, לשאול את השאלות הנכונות גם בלי תשובות מוחלטות, ולבנות מסלולים חדשים, יהיה זה שיכתוב את כללי המשחק הבאים.
צחי קפלוטו הוא סמנכ"ל חטיבת פיתוח וטכנולוגיות במרכז המו"פ הישראלי של AT&T
