שבב ללא אנרגיה: המפתח להצלחה במירוץ ל-AI נעוץ באנרגיות המתחדשות
העולם מתכונן למהפכה טכנולוגית עמוקה. המעצמות הגדולות ובראשן ארה"ב מתחמשות במרכזי פיתוח ו-Data Centers בקצבים שהאנושות לא ידעה, וגם ישראל מתחממת על הקווים. רק לאחרונה פורסם כי הממשלה מקצה תקציבים ומשיקה תוכניות להסרת חסמים רגולטוריים. חברות ענק כמו אנבידיה, מודיעות על הקמת קמפוסים לפיתוח ומחקר בישראל. בתוך כל אלה, ישראל משדרת מסר ברור: היא מתכוונת למצב את עצמה בחזית של עידן הבינה המלאכותית. אך ככל שהשאיפות צומחות, כך גם השאלות הבסיסיות הופכות דחופות יותר ובראשן, שאלת האנרגיה.
מודלים של בינה מלאכותית אינם פועלים בריק. הם צורכים חשמל. והרבה ממנו. דו"חות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מראים שצריכת החשמל העולמית של Data Centers ובינה מלאכותית צפויה להכפיל את עצמה עד 2030, ולהגיע לבדה להיקפים שמשתווים לצריכת החשמל של מדינות שלמות.
גידול זה מונע כמעט כולו מהתרחבות ה-AI, שכן Data Centers דורשים הספקי חשמל גדולים במיוחד. בארה"ב, למשל, השינוי הראשון יהיה עלייה משמעותית במחירי החשמל. אבל מדובר בשינוי עמוק בהרבה. עד כדי כך עמוק, שביבשת הצפונית מתהווה חשש ממשי שמערך ייצור החשמל פשוט לא יעמוד בקצב של תוספת הביקוש האדירה, באופן שיביא למחסור בחשמל בחלק מהמדינות.
בישראל, שהיא אי אנרגטי קטן ומבודד, מדובר באתגר מסוג אחר. היא לא יכולה "לייבא" אנרגיה בשעת משבר, כמו מדינות מערב אירופה. המשק המקומי מתבסס על רשת הולכה צרה ועמוסה שמוליכה חשמל מהפריפריה למרכז, על תחנות ייצור ריכוזיות ועל תלות בגז. בתוך תשתית כזו, תוספת של אלפי מגה-וואטים בשנה, אינה עניין טכני פשוט. היכולת להקים בשנים ספורות תחנות כוח נוספות ורשת הולכה תואמת, מבלי לפגר מאחורי קצב הצריכה שעולה אקספוננציאלית, הוא אתגר מסוכן למשק חשמל מפותח, והוא גם בהכרח בחירה כלכלית לא מושכלת, שתעלה משמעותית את מחיר החשמל.
יתרה מכך, מדינת ישראל פועלת בסביבה גיאופוליטית רוויית סיכונים. כאשר תשתית קריטית אחת נפגעת – אין כיום מערכת שיכולה לגבות אותה באופן הרמטי. כשאנחנו מדברים על מיצוב ישראל כמעצמת טכנולוגיה, אנחנו חייבים לדבר גם על היכולת שלה לשאת את העומס הזה.
מהפכת ה-AI עוברת דרך האנרגיה המתחדשת, כדי לשמר את היתרון התחרותי הטכנולוגי של ישראל, יש להבין שהשאלה כבר אינה כמה חשמל אפשר לייצר, אלא איך לבנות מערכת שתוכל להחזיק את זה לאורך זמן, ובאופן היעיל ביותר לשוק החשמל. התשובה היא אנרגיה מתחדשת.
עלות הייצור השולית של חשמל ממתקני סולאר ואגירה היא הזולה ביותר. יתרה מכך, אנרגיה מתחדשת היא אנרגיה מבוזרת, שפרוסה בסמוך או בתוך מוקדי הצריכה ומאפשרת ניהול אנרגיה יעיל. רשת מבוזרת תבטיח תפקוד יציב בהרבה גם כשהרשת הארצית קורסת.
בישראל יש מאות יישובים עם שטחים סולאריים פעילים, יש מתקנים שמסוגלים לייצר חשמל לאורך כל השנה וטכנולוגיה מקומית שמאפשרת שליטה, איזון וניתוב עומסים. חסרה רק התפיסה שמציבה את כל זה כבסיס למדיניות לאומית. לא כתוספת, אלא כעוגן של עצמאות אנרגטית.
המונח "עצמאות אנרגטית" נשמע לעיתים אמורפי, אבל בהקשר של עידן הבינה המלאכותית, הוא מקבל משמעות מדויקת. אם ישראל לא תוכל להבטיח אספקת חשמל רציפה ויציבה בסמוך למוקדי Data Centers שיקומו, היא לא תוכל לקיים תעשיית AI אמיתית. תשתית היא לא 'השלב הבא', היא התנאי ההכרחי לקיום.
השוק האמריקאי כבר הבין שאנרגיה מתחדשת היא המפתח ל-AI. למעלה מ-90% מהפרויקטים שממתינים לחיבור לרשת בארה"ב הם פרויקטי אנרגיה מתחדשת. הדרך היחידה לעמוד בעלייה בביקושים לחשמל היא באמצעות כניסה מסיבית של אנרגיה מתחדשת, ובראשה פרויקטי סולאר ואגירה. הן כי זו החלופה הזולה ביותר, והן כי זו החלופה המהירה ביותר.
גם בישראל, העתיד שאנחנו מבקשים לבנות כאן עתיד של דאטה, מהירות, תובנה ומודלים מתקדמים, תלוי לא רק בקצב של השבב, אלא ביכולת להחזיק אותו מחובר. אם לא נשכיל לפתח עכשיו את תשתית החשמל של הדור הבא ונוודא הסרה של חסמים רגולטוריים, השקעה בטכנולוגיות מתקדמות ועידוד הקמה של פרויקטי סולאר ואגירה, נמצא את עצמנו בעוד חמש שנים עם מגדלים חכמים, שמושתתים על רשת לא יציבה. כך, נזמין את תרחיש העלטה הבא, בלי יכולת אמיתית להתמודד עימו. הפתרון כאן. רק צריך להחליט.
יוני חנציס הוא מנכ"ל דוראל אנרגיה הפועלת בתחום האנרגיה המתחדשת
