כשסלבריטאים והקולגה בעבודה הופכים כלי להונאה - מי יגן על הציבור?
מי שנכנס לאחרונה לרשתות החברתיות יכול היה לחשוב שהוא נכנס לתכנית של גיא פינס – שלל סלבס יציעו לו לרכוש שלל דברים. מהשף מושיק רוט שעלה לכותרות לאחר שנדמה שקידם קמפיין לכדורי הרזיה דרך הזמרת ושורדת הנובה יובל רפאל והדוגמנית יעל שלביה שנוצלו לקמפיין שנועד לשכנע את הציבור להשקיע במניות של חברה מסוימת ועוד.
ההונאות הללו, תוך שימוש במפורסמים זכו לסיקור נרחב בתקשורת אך דומה שזה לא משנה.
לפי דו״ח של ה FBI לשנת 2024, הונאות השקעה גרמו ליותר מ-6.5 מיליארד דולר הפסדים וזאת מתוך מסגרת כללית של 16.6 מיליארד דולר שנגזלו מקורבנות בעבירות אינטרנט בשנה אחת. מספרים אלה גדולים משמעותית מהשנים הקודמות וממחישים שהדיפ־פייק הוא מנוע צמיחה של פשיעה כלכלית, לא גימיק.
יתר על כן, ב-2025 ראינו גם שימוש בדיפ־פייק וידאו/אודיו בתוך תרחישי BEC (עקיפת תשלומים ארגוניים) כולל המקרה המפורסם שבו עובד כספים העביר 25 מיליון דולר להאקרים לאחר “שיחת צוות” מזויפת בוידאו. במילים אחרות, לא רק מפורסמים משכנעים אותנו להעביר כסף אלא גם עובדי החברה שבה אנחנו עובדים.
הפגיעה כאן היא כפולה. גם אם איננו רגילים לראות מפורסמים כקורבנות, במקרים הללו הם בהחלט כאלה. שמם, פניהם והאמון שציבור שלם נותן בהם הופכים לכלי נשק בידי עבריינים דיגיטליים וייקח להם זמן להוכיח את חפותם. לא רק שהמוניטין שלהם נפגע, אלא שיכולתם לשלוט בזהותם הדיגיטלית כמעט נעלמת. במדינות רבות כבר נפתחו תביעות ייצוגיות של ידוענים נגד חברות טכנולוגיה או רשתות חברתיות שאיפשרו שימוש כזה, אך החוק עדיין רחוק מלספק מענה הולם.
כמו בכל מהפכה טכנולוגית, גם כאן המדינה מפגרת אחרי המציאות. דרוש מסלול חקיקה שיכיר בעבירות בינה מלאכותית כדוגמת שימוש בזהות מזויפת, ייצור תוכן מטעה, גניבת קול או דמות כפשע דיגיטלי חמור. מצד אחד, נדרשת אחריות משפטית מצד החברות שמפעילות את הפלטפורמות אך גם מצד מי שמפיק רווחים מהונאות אלו.
באירופה, חוק ה-AI נכנס ליישום מדורג ומדינות האיחוד נדרשו למנות רגולטורים לאכיפה ובמקביל, הדרישות לשקיפות סביב מודלים ותכנים מתחילות להתבהר.
אנו רואים כי פייסבוק/אינסטגרם כבר דורשות גילוי בתכנים פוליטיים/חברתיים עם מדיה שיוצרה או עוּבדה בבינה מלאכותית ומטמיעות תיוגי “AI Info”. אמנם אלה לא הצעדים שיכסו מספיק את הונאות ה“השקעה מהירה”, אבל מראים לאן הרוח נושבת.
לכן, גם בישראל יש להחיל את הנהלים והחקיקה הזו. כשאותם פשעים קורים ומבוצעים כאן, אין סיבה "להמציא את הגלגל" כשהעולם כבר מתחיל במציאת פתרונות. יש לאמץ מודל של חובת גילוי לתכנים מסחריים מסוימים שנוצרו/עובדו ב-AI (בדגש על “הבטחות לתשואה”), ולדרוש מפלטפורמות דיווח תקופתי על קמפיינים שסומנו/הוסרו. מסמכי הרקע של רשות הפרטיות כבר סימנו את הסיכונים, כעת הגיע הזמן לאופרטיביות. יש ליצור אחריות משותפת למפרסם ולפלטפורמה כשהתוכן ממומן ומכוון לציבור ישראלי.
הציבור הישראלי מפסיד על פי ההערכות מיליוני ש"ח בהונאות השונות שפורסמו עד כה בתקשורת. כל קמפיין בהשתתפות סלב כזה או אחר שמתברר אחר כך כהונאה הוא פגיעה ישירה בשמו הטוב של אדם. על רשויות המדינה לשנס מותניים, להבין שיש חזית משפטית וצרכנית חדשה שעלינו להתמקד בה ולפעול במיידי אחרת נמשיך לקרוא על עוד ועוד סיפורי הונאות כאלה מבלי לעשות דבר.
שורה תחתונה
2025 היא שנת המעבר מדיבור לסנקציות חכמות: סימון מחייב, אחריות משותפת לפלטפורמות ותיאום מודיעיני חוצה-חברות. כל עוד מודעה עם “ידוען ממליץ” יכולה לעלות תוך דקות ולהוריד מיליונים תוך שעות – אנחנו נמשיך לרדוף אחרי הזנב. אם ניישם את מה שכבר עובד בעולם, נוכל לצמצם את הנזקים עוד השנה.
יש מקום להקים גוף פיקוח ייעודי לבינה מלאכותית, שיפעל בדומה לרשות ניירות ערך או רשות התחרות, ויעסוק באכיפה, ניטור וחקירה של שימוש לרעה בטכנולוגיה.
בינה מלאכותית יכולה להעצים את העולם, אבל גם להחשיך אותו.
אם לא ניצור מערכת משפטית, טכנולוגית וערכית שתתמודד עם הסכנות – נמצא את עצמנו בעולם שבו לא נוכל להבדיל בין אמיתי למזוייף, בין אמת לשקר, בין אדם אמיתי לדמות שנוצרה באלגוריתם.
עידו סבג הוא סמנכ"ל טכנולוגיות בחברת וויסלרייט המתמחה בליווי וייעוץ לסטארטאפים
