TechTalk
פרדוקס השליטה: המנכ״לים שמחזיקים חזק במשבר יאבדו ראשונים את הטאלנטים
ההייטק הישראלי ב-2026 הוא לא רק קטר צמיחה, הוא תעשייה שנמצאת במבחן הוכחת היתירות הגדול בתולדותיה. בעוד שהקולגות בעמק הסיליקון או באירופה מנהלים שגרה עסקית, המנכ"ל הישראלי נדרש להבטיח רציפות תפקודית מול שוק גלובלי שלא תמיד סבלני לעיכובים, כשחלק משמעותי מכוח האדם שלו נמצא בחזית או תחת איום טילים.
בתוך הלחץ הזה, מנהלים רבים נופלים למלכודת ״פרדוקס השליטה״: הם מנסים להדק את הפיקוח ולהתעקש על עמידה ביעדי שגרה קשיחים, במחשבה שזו הדרך היחידה לשדר יציבות ללקוחות ולמשקיעים. בפועל, מדובר בטעות שעלולה לפרק את הנכס הכי גדול של התעשייה- ההון האנושי שלה.
הניסיון "להחזיק חזק" בגרפים של ימי שגרה הוא תגובה פסיכולוגית מובנת של ניסיון להחזיר שליטה במציאות כאוטית, אך היא מתעלמת מהמכניקה של פריון בתנאי דחק. המחקר הארגוני, ובראשו עבודתה של פרופ’ איימי אדמונדסון מהרווארד על "ביטחון פסיכולוגי", מוכיח כי בתנאי לחץ קיצוני, התפוקה לא עולה כתוצאה מלחץ ניהולי, אלא כתוצאה מאמון.
בתעשיית הידע, שבה היצירתיות והריכוז הם חומרי הגלם, הניסיון לכפות "מאה אחוז ביצועים" על עובדים שנמצאים במצב חירום לא מייצר ערך- הוא מייצר שחיקה ושיתוק. מנכ"ל שמשדר לחץ בלתי מתפשר כלפי מטה לא מחזיר את השליטה לידיו; הוא רק מעביר את החרדה האישית שלו לצוותים, ופוגע בפריון הארגוני בטווח הארוך.
יתרה מכך, בתעשייה שבה שימור טאלנטים הוא קריטי להמשכיות המוצר, הניהול הריכוזי בעת משבר עלול להוביל לנטישה שקטה או גלויה ברגע שהשוק יתייצב. המשכיות עסקית בהייטק הישראלי של ימינו לא יכולה להישען על מודלים מיושנים של שליטה ודיווח. היא חייבת להישען על גמישות מבנית. התסכול של מנהלים מהפער שבין הפוטנציאל הטכנולוגי של החברה לבין הביצועים בפועל בזמן מלחמה הוא אמיתי, אך הניסיון לצמצם את הפער הזה בכוח הוא אשליה ניהולית שמתעלמת מהשחיקה המצטברת של העובד הישראלי ומהצורך שלו בעוגנים של יציבות פנימית.
הדרך היחידה לשמור על רלוונטיות מול השוק העולמי היא לעבור למודל של "ניהול בצעדים קטנים": מיקוד שבועי או יומי במשימות קריטיות, תוך מתן אוטונומיה רחבה לעובדים לנהל את זמנם ומרצם בתוך הכאוס האישי והלאומי. הענקת שליטה לעובד על המשימות שלו, בתוך עולם שמרגיש חסר שליטה, היא זו שמאפשרת לארגון להמשיך לנוע קדימה. זהו לא ויתור על השאיפות העסקיות או על הציפיות של הדירקטוריון, אלא התאמה טקטית הכרחית של המנוע הארגוני לתנאי הדרך המשתנים. הציפייה מהעובד הישראלי להציג "עסקים כרגיל" צריכה להתחלף בבניית תשתית שמאפשרת לו לתרום את המקסימום האפשרי מתוך חיבור עמוק למטרות החברה.
ההייטק הישראלי הפך למעבדה ניהולית גלובלית. העולם מסתכל עלינו ותוהה איך חברות ממשיכות לשחרר גרסאות, לתמוך בלקוחות ולעמוד ביעדים טכנולוגיים כשהקרקע רועדת. התשובה לא נמצאת במערכות בקרה משוכללות או בלחץ פיננסי מההנהלה, אלא ביכולת של המנהיגות המקומית לשלב משמעת ביצועית עם אנושיות עמוקה. אלו לא ערכים סותרים; הם תנאי הכרחי להישרדות עסקית ולשמירה על המוניטין של ישראל כספקית טכנולוגיה אמינה בטווח הארוך.
בזמן מלחמה, עובדים בתעשייה לא מחפשים מנכ"ל-על שמתעלם מהמציאות לטובת המצגות למשקיעים. הם מחפשים מנהיגות שקשובה למורכבות חייהם, כזו שמבינה שלפעמים כדי לשמור על הכיוון המקצועי צריך לדעת להרפות מהשליטה המדומה. המנהיגות האמיתית נמדדת כיום בדיוק שם: ביכולת לבנות אמון שמאפשר לארגון להיות חסין, גמיש ורלוונטי, גם ביום שאחרי שהערפל יתפזר.
ניצן רון הוא מנכ"ל Most Wanted המתמחה באיתור וגיוס בכירים בהייטק
