הביקורת על ישראל: עכשיו גם החברים מההייטק מתרחקים
הביקורת בארה"ב על פעולות ישראל בעזה הגיעה גם לידידי ישראל בעמק הסיליקון ובתעשיית ההון סיכון. עודד חרמוני, מנהל שותף בקרן הון סיכון J-Ventures מעיד שיותר ויותר משקיעים פרטיים ומנהלי קרנות שהעריצו את היזמות המקומית מחפשים כעת דרכים להתרחק מקשר ישיר עם ישראל
יש טורים שקשה מאוד לכתוב. יש התערבויות שאתה חפץ להפסיד בהן. יש נבואות שאתה מקווה שיתגלו כשגויות. כזה הוא הטור הזה. בעבר היה לוקח להייטק הישראלי שישה חודשים בממוצע להבין את הטרנדים בעמק הסיליקון. בטכנולוגיה ובהשקעות נראה שישראל אפילו מקדימה את ארה"ב. אבל יש מגמות שקל לנו להתעלם מהן, גם כשהן נוחתות לפיתחנו.
השבועות שלאחר המלחמה עם איראן, התמונות מעזה – המזויפות והאמיתיות – ההצהרות המופקרות של חלק משרי הקואליציה על מחיקת עזה ומניעת סיוע הומניטרי, ההודאה של נתניהו שהמצב בעזה קשה, והפעולות ברחבי העולם נגד ישראל – לא פוסחות על ההייטק הישראלי. זה מצב שאני לא זוכר כמותו ב-25 השנים האחרונות. הפעם קשה לפטור זאת רק כאנטישמיות. זה מגיע מאנשים שאוהבים את ישראל, שהשקיעו ברצון בישראל, שתומכים בה, חלקם יהודים. וזה מגיע, לראשונה שאני זוכר, גם לקרנות שאינן ישראליות שמשקיעות בישראל.
משקיע הון סיכון לא יהודי, תומך ישראל, כתב לי: "אתה יודע שאני תומך בזכות הקיום של מדינת היהודים ומאמין בה, אבל השבועות האחרונים מטרידים אותי. אני מחפש מקורות לקרוא ולהבין יותר, אבל כל הזמן חוזר למשפט מ-1933: מדינה היא לא רק מה שהיא עושה, היא מה שהיא מאפשרת שיקרה". משקיע אחר, יהודי ותיק ומשקיע בקרן שאני מנהל, שאל אותי: "אמא שלי לא קנתה מוצרים גרמניים 40 שנה. האם זה עתידו של ההייטק הישראלי?". הוא לא הפסיק להשקיע, אבל השאלה נשארה באוויר.
בתערוכת "בלק האט" בשבוע שעבר בלאס וגאס, ישראל היתה דומיננטית: חברות כמו ארמיס, קרנות כמו Team8 ו-Glilot, מאות בכירים מתעניינים בסייבר הישראלי. אבל בין הקוקטיילים והפאנלים נשמעו סיפורים חדשים – לקוחות שמבקשים שהחוזה ייחתם מול חברה אמריקאית ולא ישראלית, משקיעים שמצהירים שלא ישקיעו בישראל. מאירופה נשמע ריחוק גדול אף יותר.
בקבוצות של משקיעים יהודיים מעמק הסיליקון וניו יורק, מנהלי קרנות אמריקאיות משתפים סיפורים על פמילי אופיסס גדולים או משקיעים אחרים, מוסדיים או פרטיים, שביקשו לצאת מהקרן כי היא משקיעה גם בישראל. משקיע לא יהודי שרצה הרבה זמן להשקיע בקרן שלי, גם אמר לי לאחרונה שלמרות הקשר לישראל וההערצה ליזמות יהודית – הוא לא חושב שזה הזמן הנכון.
זה עדיין לא צונאמי, אבל זה כבר נחשול ראשון. החשש הגדול ביותר הוא דווקא מהקהילה היהודית בארה"ב – זו שעמדה כחומה בצורה אחרי 7 באוקטובר – שבחלקה מתחילה להרגיש שהגל האחרון של האנטישמיות קשור גם למצב בעזה. זו ביקורת שלא נשמעה עד כה מאנשים שתומכים בישראל, שמאמינים בזכותה להגן על עצמה, שענדו סיכת חטופים והניפו דגלים. הם אומרים בשיחות סגורות, אבל גם במאמרים שמתפרסמים בעיתונות יהודית, שיש פה בעייה מוסרית בעיניהם, וחלקם אומרים שהאנטשמיות החדשה כפי שהם קוראים לה, היא כזו שאין להם דרך להתמודד איתה בהסברים.
ישראלים נוטים להמעיט בערכן של ביקורות מהסוג הזה – להאשים את יהדות התפוצות בניתוק או את הלא-יהודים באנטישמיות, כי זו דרכו של עולם. אלא שהפעם, אלה החברים שלנו. התחושה שלי – ואני מקווה לטעות – היא שבחודש האחרון עברנו שלב חדש ומדאיג. חרמות, הימנעות מרכישת מוצרים ישראליים, ואולי גם סגירת דלתות בפני חברות כחול-לבן – כבר מתרחשים בשטח, ואין כרגע כתובת אחת שמטפלת בזה. אם לא נעצור את זה עכשיו, נגלה שבמלחמה הזאת אנחנו מפסידים לא רק בשוקי הון, אלא גם במעגלים הקרובים ביותר שלנו.
