המילואימניקים: לא נטל – כי אם נכס אסטרטגי לשוק התעסוקה הישראלי
בעולם של חוסר ודאות עסקית, שווקים תנודתיים ואתגרים גיאו-פוליטיים, נדרשים עובדים מסוג חדש – כאלה שמסוגלים להסתגל מהר, לפעול בתנאים עמומים ולהפגין חוסן מנטלי לאורך זמן. המציאות הזו לא חדשה, אך מאז 7 באוקטובר היא התחדדה והפכה לחלק בלתי נפרד מה-DNA הארגוני בישראל.
מי ששמים על עצמם מדים, מסוגלים גם להיכנס מתחת לאלונקה הארגונית. מי שמקבל החלטות בשטח אש, יידע לקבל החלטות גם מול שוק משתנה או לקוח מאתגר. מי שפועל מתוך ערבות הדדית אמיתית, יביא את אותה מחויבות למקום העבודה. כלים כאלה קשה, ולעיתים בלתי אפשרי – ללמד.
למרות זאת, מתקיים בתקופה האחרונה דיון ציבורי על תופעה מדאיגה: פיטורים של אנשי ונשות מילואים, הימנעות מגיוסם או אפילו סינון פסיבי של מועמדים בשל שירותם הפעיל. לכאורה, מדובר בשיקול תפעולי ,אך בפועל, מעבר לפגיעה האנושית במי שתרמו למאמצי הלחימה- מדובר בטעות עסקית מהותית.
שירות המילואים, במיוחד זה הקרבי, מעצב בני אדם עם תכונות שנמצאות בראש רשימת היכולות שכל ארגון מחפש: קבלת החלטות תחת לחץ, פעולה בתנאי אי-ודאות, גמישות מחשבתית, חדשנות, עבודת צוות אמיתית, אחריות אישית, ומנהיגות טבעית. כל אלה הם תוצאה של התנסות בשטח – לא בכיתה, סדנה או בקורס יוקרתי.
חברות משקיעות הון עתק בפיתוח מנהלים ומנהלות– קורסים, מנטורינג, סדנאות, ליווי אישי ועוד. בחלק ניכר מהמקרים, ההשקעה מצד הארגון גבוהה אך לא משיגה את כל היעדים. לעיתים יש נטייה להתעלם מהמאגר האנושי של משרתות ומשרתי המילואים, שמביא את הערכים הללו כבר מובנים, לאחר "ניסוי כלים" אמיתי. כל יציאה למילואים היא קורס מואץ במנהיגות וכל חזרה מהשירות היא חיזוק נוסף של ארגז הכלים המקצועי והאישי. מדובר בנכס – לא בבעיה תפעולית.
חברות שרואות במילואימניקים מטרד ניהולי מפספסות הזדמנות אסטרטגית. לעומת זאת, ארגונים שמזהים את הפוטנציאל, לא רק הביטחוני אלא העסקי – ייהנו מעובדים עם יכולת השפעה אמיתית. ראייה ניהולית חדשה, שרואה בשירות המילואים יתרון תחרותי יכולה לשנות את כללי המשחק.
דווקא עכשיו, כשהשוק עובר טלטלות, הגיוסים מתמעטים והתקציבים מצטמצמים – דווקא אז צריכים אנשים שמביאים איתם עוצמה פנימית, ניסיון חיים, ויכולת אמיתית "להחזיק קו" – לא רק בחזית, אלא גם מול אתגרי הביזנס.
מי שערבות הדדית היא נר לרגלם, מי שמחויבות עמוקה למערכת כמו גם תחושת אחריות פנימית מובילה אותם, הם בגדר הפתרון ב-ה׳ הידיעה לאתגרי כוח האדם בעולם העבודה הנוכחי, ולא בעיה. המילואימניקים והמילואימניקיות – הם לא רק לוחמים. הם המנהלים, המובילים, והעוגן של שוק העבודה הישראלי החדש. הגיע הזמן שגם המעסיקים יכירו בזה.
אליעד ויסברג הוא סמנכ״ל משאבי אנוש גלובלי ב-Fiverr
