סקר ההייטק
שנת התשתיות הקריטיות: סוכני ה־AI יקבלו עצמאות, המשקיעים יעברו לממן ברזל
מנהלי הקרנות מתארים כיצד התעשייה משתנה מבפנים; הבינה המלאכותית עוברת לשלב האוטונומי והמשקיעים מתאימים את עצמם למימון תשתיות, חומרה כבדה ודיפ־טק; ואילו תחומים הכי ירוויחו משדה הקרב?
2026 מסתמנת כשנה שבה ההייטק הישראלי הפנים את חשיבות התשתיות הקריטיות. בין שמדובר בסוכני AI שמבצעים עבודה אמיתית, ובין שבטכנולוגיות חומרה כבדות שמשנות תעשיות, או במערכות שבנויות לשרוד כל משבר - המסר ברור: התעשייה התבגרה, והיא מוכנה לקפיצה הטכנולוגית הבאה. המעבר מטכנולוגיות "טייס משנה" (Copilot), המסייעות לבני אדם, ל"סוכנים אוטונומיים" (Agents), הפועלים ומקבלים החלטות עצמאית, הוא אולי השינוי הטכנולוגי המשמעותי ביותר של התקופה.
עם זאת, השאלה הגדולה אינה האם הטכנולוגיה מוכנה, אלא היכן יסכימו ארגונים לשחרר את הרסן ולהעניק לבינה מלאכותית סמכות אמיתית.
הקונצנזוס בקרב המשקיעים הוא שהאמון ייבנה תחילה בתחומים מובהקים בעלי יכולת לתת פידבק מהיר ואובייקטיבי. יאיר שניר ובראל כפיר, שותפים ב־Dell Technologies Capital, מצביעים על פיתוח תוכנה כתחום הראשון שמאמץ אוטונומיה מלאה. "המשוב הוא אובייקטיבי: אם הקוד עובר עיבוד ובדיקות — הסוכן הצליח", הם מסבירים. לשיטתם, אנו עוברים משלב ההשלמה האוטומטית ל"מהנדסי AI" שמסוגלים לתכנן ארכיטקטורה, לכתוב קוד ולתקן את עצמם עד להשלמת המשימה.
תחום בולט נוסף הוא שירות הלקוחות, במיוחד במקומות שבהם הפעולות הפיכות. חיים בכר ולי בן־גל מקרן lool ventures מסבירים כי האמון יינתן במקומות שבהם הסיכון מוגבל: "סוכן יכול לאשר החזר כספי עד תקרה מסוימת, לשלוח מוצר חלופי או לאפס סיסמה באופן עצמאי, תוך ניתוב חריגים לבני אדם". לדבריהם, זהו המקום שבו ה־ROI (החזר על ההשקעה) הוא הקל ביותר למדידה.
אטד פלד, שותף ב־Red Dot Capital, מחזק זאת וטוען כי ההמתנה למענה אנושי היא שירות "שבור", ולכן הצרכנים והחברות כאחד בשלים לפתרון אוטונומי. בגזרת הארגון הפנימי, ליאור פרושאור, שותף מנהל בקרן Deep33, מזהה את הפעילות הפיננסית (Back-office finance) ככר פורה לאוטונומיה. "לתחומים כמו חשבונות לתשלום ורכש יש חוקים ברורים, מידע מובנה ונתיבי ביקורת (Audit trails). סוכנים יכולים להוכיח את עצמם שם במהירות". גם נדב שמעוני מ־A² Ventures מצביע על תחום הניהול הפיננסי במערכת הבריאות (RCM) כתחום שיאמץ אוטונומיה לפני החלטות קליניות, בשל אופיו הבירוקרטי והמובנה.
מנגד, בתחומים רגישים, הספקנות עדיין שולטת. עופר שרייבר מ־YL Ventures מזהיר כי האופי הלא־דטרמיניסטי של המודלים הנוכחיים והחשש מהזיות (Hallucinations) של ה־AI מונעים אימוץ בסביבות קריטיות. "אנחנו פועלים בתוך מחסור אמון משמעותי", הוא קובע, ומדגיש כי עבור רוב הארגונים, חוסר היכולת להבטיח תוצאה מדויקת הוא סיכון בלתי קביל.
הפתרון, לפי לירן גרינברג מ־Team8, יגיע בדמות "תווכה של אמון" - שכבת תוכנה שתאפשר פיקוח, בקרה וניהול של סוכני ה־AI, בדומה לאופן שבו מנהלים עובדים אנושיים.
הגיע הזמן ללכלך את הידיים
המשקיעים מאמינים שהקפיצה האמיתית תהיה ביכולת של החדשנות הישראלית "ללכלך את הידיים" ולפתור בעיות תשתיתיות כבדות ומורכבות יותר מאי פעם. כאשר נשאלו המשקיעים היכן נמצא הכסף הגדול שהשוק מתעלם ממנו, התשובה הרווחת לא היתה בבינה המלאכותית עצמה ("המוח"), אלא בתשתיות הפיזיות המאפשרות לה לפעול ("הגוף").
גיא ימין, שותף בקרן TPY Capital, מחזק את הגישה הזו ומצביע על רובד החומרה האמיתי כהזדמנות הגדולה ש"העדר" מפספס. "הפעלת AI בסקייל אמיתי דורשת מערכות קירור פורצות דרך, העברת אנרגיה יעילה לדאטה סנטרים, ומעל לכל, כמויות אדירות של חשמל אמין", הוא מסביר. "מי שיפצח את אחד האילוצים הללו ישיג יתרון תחרותי אסימטרי ועמיד".
גם טלי רוזנווקס מ־Next Gear Ventures מצטרפת לתחזית זו, ומדגישה כי המהפכה הבאה תונע על ידי אנרגיה וקירור שבבים: "בעוד כולם רודפים אחרי תוכנה, מגזר האנרגיה והתשתיות הפיזיות מוערך בחסר באופן מסיבי".
לצד האתגר האנרגטי, יש מי שמזהה את ההזדמנות דווקא במשבר האמון שה־AI יוצרת. עופר שרייבר, שותף בכיר ב־YL Ventures, טוען כי בעוד השוק מתמקד בייצור תוכן (Generative AI), "ההזדמנות האמיתית לשנה הקרובה טמונה באימות המציאות הדיגיטלית". לדבריו, ב־2026 זהויות סינתטיות ודיפ־פייק יהפכו לאיום מערכתי, והמנצחים יהיו אלו שיספקו "אימות באמינות גבוהה בקנה מידה רחב".
זווית מפתיעה נוספת מגיעה מחיבור עולמות שנחשבו עד כה למנוגדים. רן לויצקי, שותף כללי ב־Magenta Venture Partners, מצביע על החיבור בין AI לקריפטו. "היום רוב המשקיעים עדיין מתייחסים ל־AI ולקריפטו כאל עולמות נפרדים. ההזדמנות האמיתית טמונה בתשתית שמחברת ביניהם", הוא אומר. לויצקי מתאר עתיד שבו סוכנים אוטונומיים זקוקים לפרוטוקולים כדי לנהל משא ומתן ולבצע עסקאות ללא מתווכים אנושיים: "זהו מארג העסקאות של כלכלת המכונות".
הסייבר יהפוך לחלק מתשתית רחבה יותר
כשהמבט מופנה לעשור הבא, רוב המשקיעים מסכימים שהסייבר לא ייעלם, אלא יהפוך לחלק מתשתית רחבה יותר של "מערכות אינטליגנטיות". את הבכורה צפויים לתפוס תחומים המשלבים בין העולם הדיגיטלי לפיזי.
"עד 2030, המנהיגות הטכנולוגית של ישראל תעוגן ב'מערכות אינטליגנטיות מאובטחות': שילוב של סייבר, תשתיות AI, מחשוב קוונטי, שבבים ואנרגיה תעשייתית", חוזה יודפת הראל־בוכריס, מנהלת ב־Blumberg Capital. לדבריה, הסייבר יישאר חיוני, אך כחלק מתשתית המגנה על מודלים וצינורות נתונים.
רז מנגל מ־Greenfield Partners סבור כי תמונת 2030 תהיה דו־מנועית: "סייבר כקטגוריית היצוא העקבית, ו־Deep Tech פלוס תשתיות AI כמנוע המאיץ הבא". הוא מדגיש כי "ישראל עדיין לא מקבלת מספיק קרדיט בתשתיות AI ומודלים", אך העומק הטכני קיים וצפוי לפרוץ.
3 צפייה בגלריה
מימין רננה אשכנזי מנהלת שותפה כללית בגרוב ונצ'רס קרן הון סיכון ולי בן גל משקיעה ב lool ventures
(צילום: מריאנה סטבנבה, אוראל כהן - מועדון MATTA במלון לייטהאוס מקולקציית מלונות בראון)
הסקר בחן גם אילו תעשיות אזרחיות יחוו את השיבוש הגדול ביותר כתוצאה מאימוץ טכנולוגיות שנוסו בשדה הקרב. התשובות מסמנות בבירור את התעשיות ה"כבדות" והמורכבות: בנייה, לוגיסטיקה ורפואה. תעשיית הבנייה (Construction Tech) מסומנת על ידי רבים כיעד המיידי למהפכה זו.
רננה אשכנזי מ־Grove Ventures מספקת הסבר ציורי למהפכה: "אתרי בנייה הם למעשה אזור מלחמה בהילוך איטי — סביבה לא צפויה, החלטות קריטיות לבטיחות, כלים מפוזרים ומחסור בכוח אדם". לדבריה, יזמים לוקחים כעת, למשל, נחילי רחפנים ששימשו להגנה היקפית ומיישמים אותם לפיקוח על אתרי בנייה בזמן אמת.
התחום השני שזכה לקונצנזוס רחב הוא הלוגיסטיקה ושרשרת האספקה. מערכות הגנה מודרניות דורשות מודיעין בזמן אמת, מודלים לחיזוי וקבלת החלטות אוטונומית תחת אי־ודאות. אלו היכולות שצוותי לוגיסטיקה בארגונים צריכים כעת כדי לנהל תהליכים גלובליים מורכבים ולייעל את החוסן מול שיבושים.
זווית נוספת מגיעה מתחום הבריאות. עמית אלפסי מ־Peregrine Ventures מצביעה על "גל שני" של חדשנות דו־שימושית. "אם הגל הראשון הביא לנו דיאגנוסטיקה אופטית (כמו PillCam) שנגזרה מטכנולוגיית טילים, הגל הנוכחי מתאים את המודעות המצבית והניווט האוטונומי משדה הקרב - לחדר הניתוח". לדבריה, טכנולוגיות היתוך חיישנים ששימשו לזיהוי מטרות מאפשרות כעת למערכות רובוטיות לנווט באנטומיה האנושית בדיוק תת־מילימטרי.
