החדשנות בארגונים בישראל בצניחה. הבעיה איננה יצירתיות אלא ניהול כושל
בשבוע שעבר פורסם דו״ח החדשנות של ישראל לשנת 2025 של המכון הישראלי להערכת חדשנות. הדו"ח, המתבסס על מדידה של כ־600 ארגונים מ־35 ענפי משק, מציג תמונה חדה ומטרידה: כמעט בכל ממדי ניהול החדשנות נרשמה ירידה לעומת 2024.
לפי מפת יישומי החדשנות, חלה נסיגה ברוב תחומי הפעילות. חדשנות דיגיטלית, חדשנות במוצר ובשירות וחדשנות תהליכית כולן נחלשו באופן משמעותי. כך למשל, שיעור הארגונים שמובילים מהלכי טרנספורמציה דיגיטלית ירד מכ־78% ב־2024 לכ־62% בלבד ב־2025. פיתוח מוצרים ושירותים חדשים ירד מכ־70% לכ־60%. חדשנות תהליכית, הדורשת שינוי מערכתי והקצאת משאבים, נפגעה אף יותר: רק כ־45% מהארגונים מנהלים אותה כיום ברמה מתקדמת, לעומת מעל מחצית בשנה הקודמת.
זהו דו״ח שצריך להדליק נורה אדומה אצל כל מנכ״ל, דירקטור ומקבל החלטות. לא בגלל מחסור ברעיונות, אלא בגלל האופן שבו ארגונים בוחרים לנהל חדשנות.
הנתונים משקפים שינוי עמוק בהתנהלות הארגונית. שנת מלחמה, אי־ודאות תקציבית ולחץ תפעולי הובילו ארגונים רבים לתעדף הישרדות מיידית על פני פיתוח ארוך טווח. בהתאם, הדו״ח מצביע על צמצום בהקצאת משאבים לחדשנות, ירידה בעידוד יוזמות עובדים, היחלשות ניהול אקוסיסטם ושיתופי פעולה, והיעדר מדדי ביצוע ברורים לחדשנות – אחד הכשלים המרכזיים שחוזרים כמעט בכל הענפים.
הממצאים מתחזקים גם מנתוני Great Place To Work לשנת 2025: רק 45% מהעובדים בישראל מצהירים שההנהלה בארגון שלהם פתוחה להמלצות ורעיונות, ורק 52% טוענים שבארגון שלהם חוגגים התנסות בדרכים חדשות וטובות יותר לבצע את המשימות.
ממצא מטריד במיוחד נוגע לבינה המלאכותית. הדו״ח מראה כי אימוץ AI בישראל מתבצע באופן ענפי ומקוטב: ענפי תוכנה, נתונים וסייבר מובילים, בעוד ענפים מסורתיים נותרים מאחור. אך הבעיה העמוקה יותר היא ניהולית. ברוב הארגונים, AI אומצה כסט כלים נקודתי ולא כתשתית ליבה אסטרטגית. הדו״ח קובע במפורש כי “אימוץ אינו טרנספורמציה”. ללא חזון, מדדים, ניהול ידע ותרבות תומכת, הפוטנציאל של AI אינו מתורגם לערך עסקי אמיתי.
ובכל זאת, הדו״ח אינו פסימי. להפך. הוא מדגיש כי קיימת הזדמנות ברורה לשיקום ולהאצה. השקעה מחודשת בתשתיות דיגיטל, בחדשנות תהליכית ובחוויית לקוח, לצד תעוזה ניהולית בהובלת שינויים במודל העסקי, יכולה לייצר אימפקט משמעותי למשק הישראלי בשנים הקרובות.
הנתונים מוכיחים כי ארגונים בעלי רמת חדשנות גבוהה נהנים מצמיחה ממוצעת בהכנסות הגבוהה פי שישה מזו של חברות לא חדשניות. ארגונים חדשניים נהנים גם מפרודוקטיביות גבוהה ב־32% ויכולת גבוהה ב־33% להתמודד עם משברים ושינויים.
המסקנה ברורה: הבעיה של המשק הישראלי אינה מחסור ברעיונות. כאלה יש בשפע. הבעיה היא מחסור בחזון ובאומץ ניהולי. אומץ להשקיע דווקא כשקשה. אומץ לנהל חדשנות כתהליך שיטתי, מדיד וארוך טווח, ולא כפרויקט צד.
מה נכון לעשות עכשיו הוא להפסיק לקצץ בחדשנות מתוך חוסר הבנה של תרומתה, ולהתחיל לנהל אותה. להחזיר משאבים, להגדיר אחריות, לבנות תרבות שמאפשרת ניסוי וטעייה, ולמדוד חדשנות כמו שמודדים כל יעד עסקי אחר.
מי שלא יעשה זאת ב־2025, עלול לגלות ב־2026 שהוא כבר לא רלוונטי לשוק ולמציאות המשתנה. ארגון שלא משקיע בהון האנושי שלו לא יוכל לממש את הפוטנציאל הטכנולוגי שבו. אם נרצה שההייטק הישראלי ימשיך להוביל, עלינו להפסיק לשאול רק מה לחדש, ולהתחיל לשאול איך מנהלים שינוי ואיך מקבלים החלטות.
אם מקבלי ההחלטות ימשיכו להתייחס לחדשנות כפרויקט צד שניתן להקפיא בעת משבר, היתרון התחרותי של ישראל יישחק מבפנים. אם, לעומת זאת, יבחרו לנהל חדשנות כתהליך אסטרטגי עם משאבים, מדידה ואומץ ניהולי, המשק הישראלי יוכל להפוך את תקופת אי־הוודאות למנוע צמיחה.
לירן וולף היא מייסדת ומנכ״לית Wellspire ומובילת קהילת VP HR. יונתן פייטרה הוא מנכ״ל Great Place To Work ישראל
