לגדל חוט שדרה: הסטארט-אפ מחיפה שרוצה לגרום למשותקים לחזור ללכת
נוראקסון פיתחה טיפול שמשתמש באקסוזומים - חלקיקים זעירים שהגוף מייצר ומשמשים לתקשורת בין תאים - כדי לשקם פגיעות בחוט השדרה ובעצב הראייה שנחשבו עד היום בלתי הפיכות. האם החברה, שצמחה בעקבות שיתוף פעולה בין חוקרים בטכניון ובאוניברסיטת ת"א, תצליח לעבור מחסום שנחשב עד היום לבלתי עביר?
"אני פה בחברה כדי להביא לשוק מוצר שיגרום לאנשים שאיבדו את היכולת ללכת לחזור לתפקד שוב אחרי פגיעת חוט שדרה או לעיוורים לחזור לראות", כך אומר ד"ר ליאור שאלתיאל, מנכ"ל הסטארט-אפ החיפאי נוראקסון, שנולד משיתוף פעולה בין חוקרים מהטכניון ואוניברסיטת תל אביב.
זה נשמע אולי כמו הבטחה גדולה מדי. אבל שאלתיאל עומד בראש חברת ביוטק קטנה שמנסה לעשות בדיוק את זה: לפצח את אחד החסמים העיקשים ברפואה - מערכת העצבים המרכזית - שבמשך עשרות שנים נחשבה לקו שאין ממנו חזרה. עד היום, כשחוט השדרה או עצב הראייה נפגעו, הרפואה נתקלה במחסום: היא ידעה לטפל בסימפטומים - בכאב ובסיבוכים - אך לא לתקן את הנזק עצמו. מי שספג פגיעה בחוט השדרה לא חזר ללכת. מי שנפגע בעצב הראייה לא חזר לראות.
"ברגע שקורית תאונה עם פגיעה בחוט השדרה, בין אם ממעיכה בתאונת דרכים ובין אם מחיתוך, חלקי או מלא, למשל כתוצאה מירי, מתפתחת פגיעה משנית שמתפשטת", מסביר ד"ר יעקב בלומנטל, עורך פטנטים בקבוצת ארליך, שבתחילת דרכו היה שותף למחקר שנערך בטכניון בתחום. "היא גורמת לחוסר של תאים באזור, ולמעשה קוטעת את התקשורת מתא במוח אל היד שאתה רוצה להזיז".
בניגוד למערכת העצבים ההיקפית, שבה עצב שנקרע יכול לצמוח מחדש, במערכת המרכזית פועלים מנגנונים שחוסמים את ניסיונות השיקום. "נחתכתי ביד, העצב נקרע - הוא יצמח מחדש", מסביר יורם דרוקר, יזם ויו"ר נוראקסון. "אבל במערכת העצבים המרכזית יש מרכיבים שחוסמים את השיקום של עצבים שנפגעו". השאלה שהחברה שאלה את עצמה הייתה פשוטה: אפשר לזהות את החוסם הזה ולנטרל אותו?
עושים שימוש בטילים המונחים של הגוף
החוסם המרכזי הוא חלבון בשם PTEN. בגוף בריא הוא ממלא תפקיד חיוני: מונע מתאים להתחלק ללא שליטה, ובכך מגן מפני סרטן. אבל אחרי פגיעה עצבית הוא הופך למכשול: אותו בלם שמונע ממחלה גם חוסם את הצמיחה שהגוף צריך כדי להחלים.
וכאן טמון הרעיון של נוראקסון. "אנחנו יודעים היום על כל מיני מעכבים שחוסמים את הצמיחה של העצב", אומר דרוקר. "בואו נעכב את המעכב, נחסום את החוסם. אם אני חוסם את החוסם - אני מאפשר לעצבים לצמוח מחדש, כמעט באופן טבעי".
אבל איך חוסמים חלבון בתוך רקמה פגועה, בלי ניתוח? כאן נכנס הרעיון המהפכני - במקום להשתיל רקמה או לנתח, החברה מגייסת חלקיק שכבר קיים בגוף בטריליונים - האקסוזום - כדור זעיר שהתאים מפרישים כדי לתקשר זה עם זה. "אנחנו משתמשים באקסוזומים שיודעים לעשות שלושה דברים", מסביר דרוקר. "הם רצים לאזור הנזק כמו טיל מונחה. הם יודעים להוריד את הדלקת ולהאיץ את הריפוי. והכי יפה - הם משמשים כמונית. אנחנו מעמיסים עליהם בתא המטען את המולקולה שאנחנו צריכים, הם נכנסים לרקמה הפגועה, משחררים אותה, וזו לחיצת היד שעושה את כל האפקט הדרמטי".
המולקולה שהאקסוזום נושא היא siRNA מהונדסת גנטית. המולקולה הזאת יודעת לכבות את חלבון ה-PTEN באופן זמני, כמו מתג. ברגע שהבלם משוחרר, תאי העצב מתחילים לצמוח ולהתחבר מחדש. "אנחנו עושים את זה בצורה ממוקדת ומאוד זמנית", מדגיש שאלתיאל. "מדברים רק על שבועיים-שלושה מזמן הפגיעה. זהו".
החולדות המשותקות קמו ללכת
הסיפור התחיל במעבדות של פרופ' שולמית לבנברג מהטכניון ופרופ' דני אופן מאוניברסיטת תל אביב. השניים, ממייסדי החברה, עמדו מאחורי המחקרים שעל בסיסם היא קמה. לדברי פרופ' לבנברג, בתחילת הדרך היא ניסתה לתת מענה לפגיעות עצביות בדרך פולשנית - יצירת רקמה מהונדסת והשתלתה בחוט שדרה פגוע של חולדות משותקות באמצעות ניתוח.
"פתאום ראינו את החולדות הולכות", היא מספרת. "חשבנו שנקבל קצת שיפור - ופתאום הן קמות, עומדות, נושאות משקל, הולכות כמעט כמו הליכה רגילה. זה היה ממש מרגש". אלא שאז עלתה השאלה - איך מביאים את זה לבני אדם, בלי ניתוח פולשני שדורש לפתוח ולבצע השתלה? התשובה הייתה לוותר על הרקמה כולה, ולהשתמש רק במה שהתאים מפרישים: האקסוזומים.
"נתנו את זה דרך האף - והחולדות שוב משתקמות", אומרת לבנברג. "עכשיו זה רק האקסוזומים, והחולדות מתחילות ללכת. זה כבר משהו שאפשר לקחת לקליניקה, הוא לא פולשני".
כדי לייצר את האקסוזומים בכמות גדולה, מגדלת החברה תאים בביוראקטורים. "אנחנו מגדלים אותם ב-37 מעלות", מסבירה ד"ר טלי קיז'נר, מנהלת המחקר והפיתוח. "בביו-ראקטור, על נשאים זעירים, מתיישבים תאים שמפרישים אקסוזומים, וכך אנחנו מגדילים את קנה המידה של הייצור".
נוראקסון הוקמה ב-2020 על רקע שיתוף פעולה בין אוניברסיטת תל אביב לטכניון. היא גייסה עד היום כ-20 מיליון דולר, והונפקה בבורסת טורונטו. חלק מהיתרון של החברה נובע מכך שהיא פונה לטיפול במחלות יתום, מסלול שמעניק הקלות רגולטוריות, יכול לחסוך הרבה מאוד כסף ומאמץ ועשוי לזרז את אישור ה-FDA הנכסף.
"זה תחום מאוד חם, כי אין בו פתרון ממשי", אומר בלומנטל. "מי שיביא את המוצר הקליני הראשון על המדף - הדרך תהיה סלולה לפניו. פטנט רחב נותן יתרון אדיר, מעלה את ערך החברה והופך אותה לאטרקטיבית עבור משקיעים".
והשוק גדול. "אם יש בעולם המערבי כ-50 אלף חולים חדשים בשנה, וגם אם טיפלנו רק ב-5,000 וגבינו 200 אלף דולר לטיפול - אתה מדבר על יותר ממיליארד דולר", מחשב דרוקר. וזה עוד לפני עצב הראייה: "מעריכים שיש כ-80 מיליון חולי גלאוקומה בעולם".
"פרמדיק יוכל למנוע מיד אובדן של תאי עצב"
כרגע נמצאת החברה בשלב פרה-קליני מתקדם, אחרי ניסויים בחולדות, ובעיצומה של כתיבת המסמך שיוגש ל-FDA. הניסוי הקליני הראשון בבני אדם - בישראל ובארה"ב - צפוי בתוך כשנה, לקראת 2027. אבל החזון גדול יותר מבית החולים. "הרעיון השני הוא לקחת את המוצר, אחרי שיאושר, לא לבית החולים אלא כבר לרמת האמבולנס", אומר שאלתיאל. "בן אדם שנפגע בתאונה הפרמדיק ייתן לו הסנפה מיידית כדי למנוע את אובדן תאי העצב".
לבנברג, שאצלה הכל התחיל, כבר רואה את התמונה: "אני מדמיינת שזה יהיה בכל מרכז רפואי, בחדר המיון, בשלבים הראשונים ממש. מגיע מישהו עם פגיעת חוט שדרה - נותנים לו מיד את האקסוזומים, מונעים את ההידרדרות ומאפשרים לרקמה להתחדש. אפשר יהיה למנוע הרבה מאוד מהמצבים שנפגעי חוט שדרה מגיעים אליהם היום".
