הבינה המלאכותית בהוראה האקדמית: הזדמנות לשינוי עמוק וחיוני בדפוסי הלמידה
הנה שאלה פשוטה לכאורה: האם המאמר הזה נכתב בידי אדם או בידי בינה מלאכותית?
גרסה מוקדמת ומעט שונה של השאלה הזו ניסח המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג כבר ב 1949, כשגיבש את המבחן המפורסם הקרוי על שמו. התשובה לשאלה לא באמת משנה, מה שחשוב הוא עצם העלאתה כהגיונית וברורה מאליה. הסיבה שאנו דנים ומתחבטים בה מעידה כאלף עדים על עומק המהפכה הטכנולוגית (אבל לא רק) שמתרגשת עלינו בשל הופעת הבינה המלאכותית.
כבר היום היכולת של האחרונה לייצר טקסטים, תמונות, תובנות ואף לקבל החלטות באיכות וברמה של בן אנוש ואף מעבר לזה, מעידה שזו אינה עוד ספקולציה תאורטית הנהגית במוחם של מדענים אלא מציאות יומיומית מוחשית. הבינה המלאכותית שוטפת כיום את העולם ומעצבת מחדש כמעט כל תחום – בתעשייה, בכלכלה, בחברה, ברפואה ואפילו באומנות.
גם האוניברסיטאות, שבמשך מאות שנים היו המקור העיקרי לידע, תבונה וקידמה אינן חסינות עוד בפני השינוי והבינה המלאכותית מנערת ומטלטלת את יסודותיהן. אם בעשורים הקודמים נאלצו האוניברסיטאות להסתגל להפקעת הבלעדיות על הידע כאשר הופיעו האינטרנט והטלפונים החכמים לכולם, כעת הן נדרשות להתמודד עם שינוי עמוק בהרבה שיערער מושכלות יסוד ולמעשה יגדיר אותן מחדש. נרצה או לא, הבינה המלאכותית תיאלץ את האוניברסיטאות לבחון באופן יסודי את תפקידן במאה ה־21: כיצד יהיה עליהן ללמד, כיצד ראוי ונכון לחקור ומהם הערכים והכלים הייחודים אותם יכולות האוניברסיטאות להציע בעידן שבו לא רק הידע נגיש לכולם אלא גם האופן שבו ניתן לעשות בו שימוש.
האמת היא שעוד קודם להופעתה של הבינה המלאכותית הופנתה ביקורת רבה כלפי האוניברסיטאות בארץ ובעולם במטרה להביא לשינוי בדפוסי הלמידה. לא פעם הן נתפסו כ"בית חרושת לציונים" שמטרתו סינון ודירוג הסטודנטים יותר מאשר טיפוח מיומנויות שבליבת העשייה האקדמית דוגמת סקרנות, יצירתיות וחשיבה ביקורתית. חלק מהביקורת הופנתה גם כלפי המרצים שחלקם מדענים וחוקרים מצטיינים אך חסרי הכשרה פדגוגית של ממש ומתקשים לגשר על הפער בין הישגיהם המרשימים במחקר לבין איכות החוויה הלימודית של הסטודנטים.
לכך מצטרפת גם שחיקה מתמדת בתכניות הלימודים שלעיתים מתקשות להישאר עדכניות בעידן שבו הידע המדעי והטכנולוגי מתחדש בקצב מסחרר. חלק מהן נותרות חודשים ואף שנים מאחור ביחס למחקר או לשוק העבודה העדכניים. מהסיבות הללו ואחרות נוספות דומה שמודל ההוראה המסורתי הנשען במידה רבה על הרצאות פרונטליות, תרגילים ועבודות כתובות, אינו מותאם עוד לצרכים המורכבים הכרוכים בהכשרת דור המדענים הבא או אנשי מקצוע מצטיינים לתעשייה. אם האוניברסיטאות חפצות להמשיך ולהוביל, שינוי עמוק וחיוני מתבקש בדפוסי הלמידה.
הופעת הבינה המלאכותית מייצרת הזדמנות היסטורית לרנסנס אמיתי בהוראה האקדמית. כבר כעת, כלי הבינה מסוגלים לסייע משמעותית למרצים במיומנויות יסוד כגון ארגון הנתונים, הכנת החומר והצגה חווייתית בכיתה (פרונטלית או מקוונת) ובכך מאפשרים להתמקד במה שבאמת חשוב: ניתוח, פרשנות ודיון אקדמי ברמות חשיבה גבוהות. באמצעות שימוש נכון ויעיל בבינה מלאכותית יגרה המרצה את החשיבה היוצרת של הסטודנטים, ירחיב את יכולותיהם להגיע לפתרונות מחוץ לקופסא ויעודד תהליכי בקרה וביקורת עצמית.
אני סבור כי השימוש בכלים הללו אינו מחליש את הלמידה אלא דווקא מעצים ומאתגר אותה ויכין את הסטודנטים טוב יותר לעולם שלאחר לימודיהם האקדמיים. כדי לבצע את שינוי עמוק הנדרש כל כך, ניאלץ להיפרד לשלום גם מחלק מתוצרי הלמידה שמלווים אותנו שנים רבות דוגמת עבודת הסמינר האלמותית שאינה רלוונטית עוד בתצורתה הנוכחית או אפילו עבודת המאסטר שתחייב שינוי תפיסתי עמוק (שחלקו כבר מתרחש עם המרת העבודה בפרסום מאמר מדעי). אין ספק שהאתגר גדול אבל כך גם גודל ההזדמנות. אם ישכילו האוניברסיטאות להשתמש בבינה המלאכותית כגשר ומנוף לרביזיה בדפוסי הלמידה הרי שיובילו את המהפכה של המאה ה-21 במקום להיגרר אחריה.
והתשובה לשאלה בראשית המאמר? הוא אכן נכתב על ידי אדם אך תוך שימוש בבינה מלאכותית להיזון חוזר, עריכה, ניסוח וביקורת. יתכן וזו הדרך שבה נלך כולנו מכאן והלאה.
פרופ' מוטי זוהר, בית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה
