הקברניט
האם הטילים של החות'ים באמת פחות מסוכנים משל איראן?
ניתוח עדכני מראה שגם אם הסיכוי להיפגע לא גבוה, הטיל התימני הממוצע עדיין מתקדם ובעייתי מאוד. "הקברניט" מציג את ההבדלים בינו ובין הטילים האיראניים, את שיטות השיגור ואת מה שקורה כשאחד מהם נוחת לך בסלון
שלום, כאן הקברניט; אתם יודעים מה מוזר בעיני? שאין ישראלי שלא יודע כמה מסוכנת פגיעה של טיל בליסטי - בטח אחרי שאיראן שיגרה הנה כ-530 כאלה, 63 פגעו וחלקם הרסו בתים, רצחו 31 איש ופצעו יותר מ-3,000. אבל כשהחות'ים יורים טיל? הגישה כמעט מזלזלת; יש אנשים שאפילו לא קמים מהספה.
אפשר לטעון שיש בכך היגיון כלשהו: צבא הטרור התימני יורה רק טיל או שניים בכל מטח, ושיעור היירוטים של צה"ל באמת פנומנלי. אבל זה לא בהכרח נכון או מובטח, ובהחלט שווה להסתכל לעומק. ולכן, היום ננתח את האיום הזה גם ברמת המספרים וגם ברמת התכל'ס.
ניקח לנו טווח של שנה: מאוגוסט 2024 ועד עכשיו - תקופה בה שיגרו החות'ים כ-70 טילים לעברנו. לפי דיווחים מתעדכנים של דו"צ, כעשרה מהם כשלו והתפרקו בדרך. שני טילים דווחו בכלי תקשורת ערביים כהחטאות - ונפלו במצרים וסעודיה, וצה"ל יירט בהצלחה כמעט את כל אלה שטסו כמתוכנן ואיימו על שטח ישראל.
אבל שלושה פגעו: אחד ברמת אפעל בסוף דצמבר 24', שני ביפו ממש יומיים אחריו, ושלישי בשטח נתב"ג במאי 25' - ושברי טילים ורסיסי יירוט נפלו גם ביישובים אחרים.
ועדיין, שיעור ההצלחה ביירוטים קרוב ל-95%, נתון שאין כמעט לאף מערך הגנה בעולם; כל הכבוד לצה"ל, תחי מדינת ישראל. למעשה, גם הפגיעות של האויב התאפשרו ככל הנראה בגלל תקלות שארעו בצד שלנו; זה לא סוד שהגנה אווירית היא לא 100%.
באותה התקופה התחולל גם הדרבי של המזרח התיכון: ישראל נגד איראן, בתריסר ימי "עם כלביא" - ובו דיווח דובר צה"ל רשמית על אחוז יירוטים של 86%: כשמשווים את הנתונים, לטיל תימני בודד יש סיכוי קטן פי חמישה לפגוע בהשוואה לאחד שירו האיראנים.
זה מעניין, כי למרות הדימוי העממי שלהם, החות'ים משגרים טילים איראניים מהשורה הראשונה. למעשה, רוב מה שהם ירו היה יותר מתקדם ממה ששיגרה איראן עצמה בתריסר ימי חילופי האש.
כבר זמן מה שהתימנים מתבססים רק על טיל הפתח 1, שהושק ב-2023 ונטען שהוא "נשק היפרסוני מתמרן" - קטגוריית נשק שנמצאת בפיתוח ותוכל יום אחד להחליף את הטילים הבליסטיים.
הוא לא, אך עדיין מדובר באיום משמעותי - ואיראן עצמה השתמשה בו באחרוני המטחים שירתה לשטחנו. זהו טיל חזק מאוד המונע בדלק מוצק שמהווה חלק ממנועו, וכך ניתן לירות אותו מבלי שיידרש תדלוק מקדים שמייצר רעש מודיעיני; יתרון חשוב עבור צבא טרור שרוצה להסתיר את מיקומי המשגרים שלו.
בחזית הפתח יושב ראש מתמרן שיודע גם לתקן מסלול וגם לזגזג קצת כדי להקשות על יירוט ומעקב, והנחייה אינרציאלית כמו של כל טיל בליסטי, שמקבלת חיזוק ממערכת ניווט לווייני. על הנייר, ביכולתו לשתול פצצה של מאות ק"ג בדיוק של סביב 20 מ' - נתון שלא מבייש טילים מערביים.
לאחרונה פורסם שהחות'ים שיגרו גם גרסה עם ראש מצרר, שמפזר 12 עד 36 תתי חימוש קטנים וקשים ליירוט, כל אחד עם פצצה של 2-3 ק"ג; גם זה ראש שפותח באיראן והופעל נגד ישראל; ככל הנראה שפותח במקור כדי לפגוע במטרות גדולות בעלות רכיבים רגישים מאוד, כמו מצבורי דלק וגז בבתי הזיקוק של סעודיה.
בראיה התימנית, לראש כזה אמנם יש נזק קטן יותר בכל נקודת פגיעה, אך תתי החימוש עדיין מגיעים עם אנרגיה קינטית גדולה מאוד, וההשפעה הפוטנציאלית היא על שטח נרחב בהרבה משל ראש נפץ רגיל; לא יורים אותם כי זה מה שנשאר בבוידעם.
13 צפייה בגלריה
מימין: מצררים נשלפים באוויר, חמינאי פוגש מצרר בתערוכה, וראש המצרר עצמו
(צילום: תיעוד איראני)
לפתח החות'י יש גם חסרונות בולטים: הטילים מגיעים מאיראן בחתיכה אחת או בחלקים, להרכבה בסדנה מקומית - ובמקרה כזה עולה הסיכוי לכשלי שיגור; לא אופתע אם יתברר שטיל התפרק באוויר כי מישהו לא סגר עד הסוף אטם של צנרת גזים, ואיזו מכה בדרך שחררה אותו לגמרי.
עניין מהותי לא פחות הוא הטווח: פתח 1 תוכנן לטוס כ-1,400 ק"מ, לא מספיק כדי להגיע מתימן לישראל. כך שכנראה שלחות'ים יש גרסה עם פצצה קצת יותר קטנה, ופחות דלק לתמרון; הגדלת טווח של אמצעי לחימה באה לרוב על חשבון מטען הנפץ. אבל גם בגרסה הכי דיאט, הפתח 1 יותר חדש, מתקדם וחזק מטיל החייבר שקאן, הדגם העיקרי שירו אלינו האיראנים בדרבי "עם כלביא".
איך הצליחו הטילים האלה ואחרים שנורו מהמפרץ הפרסי להשיג שיעור פגיעות גדול יותר? הסיבות הכי ברורות הן העובדה שאיראן ירתה מטחים גדולים, לפעמים גם 120 טילים ביום - ושהמרחק ממנה אלינו קצר יותר מאשר מתימן, מה שמצמצם את זמן התגובה.
אך בשום שלב לא היו מערכות ההגנה שלנו מוצפות איומים בצורה שלא הצליחו לתפקד; הסיבה המשמעותית ביותר להצלחה האיראנית היא עבודה בצורה של גדודי שיגור וצבא מסודר - שיש לו הרבה דרכים וכלים להקשות על מערכי יירוט.
למשל, לשגר 20 טילים אך מחמישה מיקומים שונים, כדי שגזרת המעקב תהיה גדולה; למשל, להפעיל לוחמה אלקטרונית שיכולה להפריע לסנסורים; למשל, לייצר חתימה מודיעינית מטעה, כמו היערכות לירי מיידי ממרחק יותר גדול, מה שמעיד על טילים יותר חזקים שיבואו גבוה - כדי שאולי נעדיף לשמור את טילי החץ 3 להמשך המטח ונוותר לטילים שבאים נמוך; לא חסרים טריקים, לא חסרים שטיקים, ועל היצירתיים ביותר אני מנוע מלהרחיב.
אבל החות'ים לא עושים שום דבר מזה, גורנישט, אפילו לא קרוב - כי אצלם המטרה הכי חשובה בכל מטח היא להיות מסוגלים לירות את המטח הבא: במילה אחת, הישרדות. הסיבה היא שלסוכנויות מודיעין במערב - מסעודיה ועד ארה"ב - אין מודיעין ממוקד דיו על בסיסי הטילים בתימן. אחרת, הם היו מושמדים עוד בימי ביידן.
החות'ים מפחדים לאבד את היתרון הזה ואין להם הרבה משגרים, לכן רק שולפים כל פעם אחד בודד, שיורה ועף חזרה למסתור שלו; לראייתם, שיטות יצירתיות יותר יסכנו אותם בחשיפה ואת תכלית הירי שלהם - טרור הפחדת אוכלוסיה - הם משיגים גם בלעדיהן.
רגע, עד כאן נראה שטילים מתימן באמת פחות מסוכנים מאחרים; יש פחות פגיעות, סיכוי נמוך יותר להיפגע - אז למה לא להישאר לשבת על הספה? כי אולי שכחתם: כשעושים ניהול סיכונים, לא משנה באיזה תחום, חשוב לקחת בחשבון לא רק את ההסתברות של הסיכון להתממש - אלא גם את מה שאשכרה יקרה בשטח.
ופה אני מזמין אתכם לקחת נשימה עמוקה, כי אנחנו עוברים לחלק הפחות סימפטי בסיפור: טיל בליסטי חות'י פוגע קרוב לאדם שיושב בסלון שלו במקום לעוף לממ"ד או למקלט? יש סיכוי גדול שבכל זאת יעוף לשם, פשוט בתפזורת. אתם מבינים, לראש נפץ של טיל כזה יש שלושה אפקטים עיקריים של נזק ששווה להכיר. הראשון הוא גל הדף, ברמה שיכולה להקריס קיר או ריאות גם ממרחק של כמה רחובות.
הגל מושפע משיפוע הקרקע, מחסימות כמו בניינים אחרים ולעיתים קרובות יוטל ממבנה למבנה ויתנהג כמעט כמו נוזל; למשל, הפגיעה יכולה להיות מדרום לבית שלכם, והגל יכה בו דווקא ממזרח או אפילו מצפון.
אפקט הנזק השני של הטיל הוא חתיכות מדופן המבנה שההדף שובר כלפי פנים, ועפות בחלל החדר בעוצמה מרסקת. והאפקט השלישי הוא הרסס - חתיכות טיל, שברים, זכוכיות - כל מיני; דמיינו לכם ברד, רק כזה שעף מהצד ובעוצמה של רובה ציד.
תראו, אני לא מדבר באוויר ולא מנסה סתם להפחיד: טיל בליסטי פגע מאוד קרוב לבית שלי - ואתם תסלחו לי על הדרמה, אבל אני אומר לכם שאם הייתי יושב בסלון ומחטט בפופיק במקום לתפוס מחסה, לא בטוח שהייתי יוצא חי.
זה יכול לקרות, זה קרה לישראלים, ואתם לא מבינים כמה קל להציל לעצמכם את החיים; צריך רק לקום וללכת למרחב מוגן לעשר דקות - מקלט, ממ"ד, חדר מדרגות או חדר פנימי בהתאם למה שיש לכם. למעשה, זה מה שעושים רוב האנשים.
מי שנשאר בסלון הוא החריג, זה שבוחר להסתכן ואולי קצת שוכח: החיים מאוד רנדומליים, וגם אם ההסתברות של האזרח הקטן להיפגע מטיל איראני היא אחד לאלפיים ומטיל תימני - אחד למאתיים אלף - אין לכם שום דרך לדעת שלא תהיו האחד הזה.
בשורה התחתונה, כשטילים בליסטיים נופלים מהשמיים, חכם לראות אותם בצורה שווה בין אם הגיעו מאיראן, תימן או יפן; מדובר בסכנה גדולה, ברורה ומיידית, שאפשר לצמצם בקלות אם לא מזלזלים בהנחיות; אין שום סיבה שתאבדו אפילו שערה אחת בשפם רק כי איזה פנאט קם עם ג'יהאד בעין וירה הנה טיל – שלא לדבר על פציעה או חמור מכך. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
